רוסיה היססה לחמש את איראן במערכות נשק מתקדמות מחשש שיושמדו בשדה הקרב ע"י ישראל וארה"ב

דיווח: רוסיה היססה לחמש את איראן במערכות מתקדמות מחשש שיושמדו בשדה הקרב.

• עדיפות לצבא רוסיה: המלחמה באוקראינה יצרה צורך עצום במערכות הגנה אווירית בתוך רוסיה עצמה. מוסקבה "שואבת" את הייצור המקומי כדי להגן על שטחיה ועל כוחותיה, מה שמוביל לעיכובים באספקת הזמנות חוץ (כפי שקרה גם עם הודו).
• הססנות מדינית: רוסיה חוששת שחימוש משמעותי של איראן יוביל להסלמה אזורית שתפגע ביחסיה עם מדינות המפרץ (כמו סעודיה) ועם ישראל, איתה היא מנסה לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים.
• אי-הפעלת הסכמי הגנה: דיווחים מצביעים על כך שרוסיה השתמשה ב"פלפולים משפטיים" כדי להימנע מהפעלת סעיפי סיוע הדדי עם איראן, בטענה שהתקיפות נגד איראן הן "נקודתיות" ולא פלישה כוללת. 

• השמדה בשדה הקרב: רוסיה חוששת שמערכות ה-S-400, שנחשבות ל"יהלום שבכתר" שלה, יושמדו בקלות על ידי חיל האוויר הישראלי או האמריקני. כישלון כזה בזירה האיראנית עלול להוכיח שהטכנולוגיה הרוסית נחותה מול מערכות המערב.
• הלקח מה-S-300: ישראל כבר הוכיחה יכולת להשמיד סוללות S-300 באיראן (בסבבי תקיפה במהלך 2024–2025), מה שגרם למבוכה במוסקבה וערער את האמון ביכולות ההגנה שלה. 

• שימור היתרון האווירי: כל עוד רוסיה מעכבת את ה-S-400, חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי בשמי איראן נותר גבוה יחסית.
• שינוי במאזן התמורות: למרות ההיסוס לגבי מערכות "גדולות", רוסיה מפצה את איראן בסיוע אחר – מודיעין לווייני, הגנת סייבר וטכנולוגיית כטב"מים משודרגת. זהו איום "שקט" יותר אך מסוכן שמשדרג את הדיוק של הטילים האיראניים.
• מתח בברית רוסיה-איראן: ההיסוס הרוסי יוצר תסכול בטהרן, שם נשמעות ביקורות על כך שרוסיה היא "בת ברית עד המבחן הראשון". עבור ישראל, מדובר בהזדמנות להעמיק את הטריז בין המדינות.