אנאליסטים מעריכים: איראן מאבטחת תנועה, לא מבצעת התקפות!
הפרסומים האחרונים המצביעים , לכאורה , על הכנות איראניות לבצע מתקפת טילים בליסטיים או כטב"מים מתאבדים , או שניהם על ישראל, הלחיצו לא מעט את הרשתות החברתיות , אבל כנראה לא את כולן.
אנאליסט צבאי טען כי אין לפרש דיווחים אלו כאילו אנחנו ערב מתקפה איראנית על ישראל . יש לכל הפעולות האיראניות הסבר אחר והנה הוא לפניכם:
איראן מאבטחת תנועה, לא מבצעת התקפות!
הגבלות המרחב האווירי של איראן מעל טהרן, שיראז, אספהאן ואזור זגרוס מתפרשות באופן מתבקש כאותות למבצע אווירי קרוב.
פירוש זה קצת מקדים את זמנו – הדפוס הנצפה מצביע במקום זאת על אבטחת חלונות תנועה במקום ייזום פעולה התקפית.
ניתוח
קבוצת אינדיקטורים תפעוליים מקבילים מצביעה על שינוי משמעותי במצב.
הגבלות מרחב אווירי מקומיות וקצרות טווח מעל צפון טהרן, בקרות מחמירות סביב שדות תעופה דו-שימושיים בשיראז ואספהאן, וסגירות מחודשות ברחבי כרמאנשאה ורכס הרי זגרוס מצביעות יחד על מעבר מהגנה על נכסים קבועים להבטחת תנועות פעילות.
ניתן להבין שינוי זה בצורה הטובה ביותר כשלב של מיצוב מחדש. הצעדים מצביעים על חיזוק רציפות קבלת ההחלטות, פינוי המרחב האווירי כדי לאפשר זרימות לוגיסטיות רגישות, והעלאת המוכנות ההגנתית וההרתעתית באזורים המערביים ובשטח הררי, שבהם סיכוני החשיפה גבוהים יותר מבחינה מבנית.
חשוב לציין, אינדיקטורים אלה, כשלעצמם, אינם מרמזים על כך שמתקפה אווירית רחבת היקף צפויה להתרחש. הם כן מצביעים על כך שהרשויות האיראניות פועלות מתוך הנחה שהתחום האווירי הפך לזירת הסיכון העיקרית בתוך חלון זמן צר, וכי רגעי תנועה – של כוח אדם, ציוד וחומרים – מוערכים כחשופים ביותר.
בהקשר זה, ביטול עימותים במרחב האווירי משרת מטרה כפולה. הוא מגן על פעילות צבאית רגישה מפני הפרעות ותצפיות, ובמקביל מפחית את הסיכון לאירועים או חישובים שגויים בסביבה המאופיינת ברמות כוננות גבוהות וכיסוי הגנה אווירית צפוף.
מבחינה היסטורית, תקופות כאלה טומנות בחובן סיכון מוגבר לתפיסה מוטעית הדדית.
צעדים הננקטים מסיבות זהירות או הגנתיות יכולים להתפרש על ידי גורמים חיצוניים כהכנות להסלמה, ובכך להגביר את הסיכון לאיתות לא מכוון. עם זאת, התמונה הנוכחית מתיישבת יותר עם התאמת מוכנות מבוקרת מאשר עם מעבר למצב מלחמה פתוח.
קרדיט: רשתות חברתיות
לכן, מספר מסלולים נותרים סבירים מבחינה אנליטית:
*- עמדה המתמקדת בהרתעה הגנתית,
*- הכנות לתגובות מגירה מוגבלות, או מיצוב שנועד לספוג לחץ חיצוני פוטנציאלי תוך שמירה על פיקוד ושליטה.
ההבחנה בין אפשרויות אלו תהיה תלויה פחות בהתפתחויות בודדות ויותר באופן שבו המגבלות מתפתחות לאורך זמן.
המשתנה המרכזי שיש לנטר הוא הכיוון.
אם בקרות המרחב האווירי יתרחבו במשכן ובהיקף הגיאוגרפי לסגרים רחבים ומתמשכים, הציפיות לשלב מבצעי רחב יותר יגברו במשקל.
אם הן יישארו צרות, חוזרות ונשנות וספציפיות לנקודה, הפרשנות של אבטחת תנועות נפרדות ואמצעי מוכנות מקומיים הופכת משכנעת יותר.
שתי שאלות נותרות אפוא פתוחות: האם אמצעים אלה מנהלים רגע רגיש קצר מועד, או שמא הם מצביעים על הופעתה של קצב ארוך יותר של בקרת אוויר וביטחונה הדוקה יותר? ואיזו קריאה תגבר בסביבה שכבר מועדת לסיכון לאירועים ולפרשנות שגויה תחת כוננות מוגברת?
קרדיט: מוחמד קראקי בייקר קרדיט לתמונות: אירנ"א