דרושה זרוע אווירית לצבא היבשה של צה”ל!
זרוע האוויר של צבא היבשה
עובדה: הכטב”מים הקטנים (fpv*) הם הכטב”מים הטקטיים שמכריעים כבר היום את הצבאות הגדולים ומעשית מנצחים את המלחמה .
- FPV הוא ראשי תיבות של First-person view (מבט מגוף ראשון), שיטה לשליטה בכלי רכב בשלט רחוק, לרוב כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים) כמו רחפנים, דרך מבט ישיר ממצלמת המכשיר. בשיטה זו, הטייס מרכיב משקפי FPV או צופה במסך המציג בזמן אמת את תמונת הווידאו המתקבלת מהמצלמה שעל הרחפן, במקום להסתכל עליו ישירות מלמטה.
חייבים ומייד לייסד, להקים ולפתח את זרוע האוויר של צבא היבשה, זאת בנוסף ובנפרד מזרוע האוויר הנוכחית של צה”ל.
כעת ובגלל הטכנולוגיה וההכרח המבצעי ההליך הזה הפך להיות חיוני ודחוף.
אין לאפשר עוד השהיית התהליך של בניית הזרוע האווירית לצבא היבשה בגלל סיבות אירגוניות ואישיות.
אני מוסיף שאם ב 7 לאוקטובר היו לכוחות צה”ל בגיזרה כטב”מים תוקפים מס’ הנפגעים היה קטן משמעותית.
הסבר ורקע כללי
בעבר ועד סוף המאה ה-20 כל הפעילות של כלי הטייס היתה מרוכזת רק בח”א.
הפעלת הכוח האווירי בצה”ל היתה, ובעיקרה עדיין, בשליטה ובסמכות של חיל האוויר.
כעקרון הטייסים היו מטיסים מטוסים והמטוסים הופעלו מבסיסי ח”א.
כל כלי הטייס היו מאוישים.
זאת בשונה מחיל האוויר של צבאות ארה”ב שם יש לזרוע היבשה ח”א יעודי, ח”א שכולל את כל המסוקים מהסוג של תקיפה, סיור והובלה, מטוסי תקיפה שממריאים ממסלולים קצרים ועוד.
ואז הגיעו הכטב”מים הם כלי הטייס שאינם מאוישים.
חילות האוויר בכל העולם שאותם מפעילים מפקדים שהיו בעברם טייסים לא “התלהבו” מהראיון הזה של אובדן המונופול בתחום והם החליטו להשתמש בכטב”מים בעיקר במשימות מודיעין.
קרדיט: רשתות חברתיות
במלחמות האחרונות ובעיקר במלחמות רוסיה אוקראינה, אזרביג’אן ארמניה ובמלחמת ישראל איראן והפרוקסי שלהם נאלצו הצבאות להשתמש בכטב”מים מכל הסוגים.
זו גם היתה הדרישה של הכוחות בשטח שהבינו מהר יותר מהפיקוד העליון את יעילותו המדהימה של האמצעי הזה.
כטב”מים לטווח ארוך למטרות מודיעין ותקיפה כגון ה “זיק” ו ה “כוכב” ו “הארון” של ח”א וכטב”מים קטנים ויעילים לטווח קצר.
כטב”מים שמיועדים למודיעין וכטבמ'”ים שמיועדים לתקיפה.
זה מצב כמעט טוב אבל רחוק מלהיות הכי טוב.
חייבים לחלק גזרות ולצמצם זמני תגובה.
זה אפשרי רק אם למפקד בשטח, גם ברמת מפקד הצוות, וודאי ברמת מפקד הפלוגה, מפקד הגיזרה ומפקדי הגדוד, החטיבה, האוגדה והפיקוד, יהיה כוח אווירי זמין להפעלה מיידית.
זאת החל מהטווח של נקודת המגע עם האוייב ועד לטווח של עשרות ק”מ בעומק שטח האויב.
האחריות של ח”א ,שיוסיף להיות גורם מסייע, תהיה כאשר צריך יהיה להנחית פצצות וטילים כבדים ותהיה מיועדת בעיקר ליעדים רחוקים.
את מערך הטק”ק צריך להכפיף לזרוע היבשה ו/או אלוף הפיקוד.
הקמת זרוע האוויר של צבא היבשה תחייב הקמת מערכי אימון והדרכה ותחזוקה יעודיים.
אני חוזר: הטכנולוגיה היום מחייבת הפעלת צבא כטב”מים וזה חייב להתבצע מהשטח ו ע”י אלמנטים הנמצאים בשטח וזה יכול להיות ישירות רק ע”י לוחמי זרוע היבשה.
לגבי הפעלת מסוקים כאן נדרשת מחשבה נוספת.
קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים. קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות