הפסקת האש – דעה!

הפסקת האש / הערכה

א) ישראל:
1. כל פעם שישראל סמכה על הטמטום של “הפלסטינים” זה עבד. היסטורית.
2. עדיף להמר על החידלון “הפלסטיני” מאשר להמר על עימותים מול המעצמות.
3. ישראל עדיין במלחמה ומעולם היא לא הלכה “בכל הכוח” על כל הזירות יחד וזה השתלם לה.

הערה: לא שולל שיש הכנה לפלישה ישראלית לדרום לבנון עקב סירוב חיזבאללה להתפרק מנשקו, אולי השלמת העבודה מול שאריות איראן, או הליך מדיני של השלמת הסכמי אברהם.

ב) המאבק מול הרש”פ
1. היסטורית אין “ממסד פלסטיני” שיכול לקבל החלטות אופרטיביות או להכיל ויתורים. ומכאן ההימור הישראלי תמיד משתלם מ-48 עד נאום בר אילן
2. חמאס לא יכול להכיל “פירוק מנשק” כי אז ישחטו אותו, כפי שהוא שחט את הפת”ח אחרי ההתנתקות.

ג) טראמפ וארה”ב:
1. טראמפ מנהיג שיודע לקרוע הסכמים לגזרים מסחר וגרעין.
2. טראמפ כבר הוביל תהליכים מדיניים שהסתיימו אחרת כמו “עסקת המאה” שהסתיימה בהסכמי אברהם או “המו”מ מול איראן” שהסתיים בהפצצת איראן וכמובן השיחות והפליק פלאק האין סופיים בין רוסיה לאוקראינה.
3. טראמפ נוטה להתבזות מול “הצד השני” עד שהצד השני – רוסיה, איראן, אירופה: עושה טעות והוא נכנס בו. זו אסטרטגית מו”מ פשטנית שהעולם הפוליטי העולמי פשוט מסרב להכיל.
4. לטראמפ יש מטרות חשובות יותר ויכול להיות שהוא רוצה שקט בזירה הזו. אני מזכיר שהעולם עדיין במלחמת מעצמות וסחר. יש גם נסיבות אישיות כמו נובל לשלום.

ד) ההסכם ברמה המעשית:

שיבת החטופים זה הערך היחיד בהסכם שאפשר לקיים ברמה המיידית והמעשית. כל שאר החלקים – יקחו חודשים אם לא שנים ליישם אותם. לפרק ארגונים מנשק, שיקום, הקמת “ממשל טכנוקרטים”.
ניסו את זה בעיראק, אפגניסטן, ביו”ש בהסכמי אוסלו – “משטרים מלאכותיים” הם תמיד כישלון ובסוף הדם נשפך ברחובות.
העולם הערבי/מוסלמי אף פעם לא יצר אופרציה מדינית או צבאית מעשית והצליח לשמר זאת.
ההסכם הזה חוץ משיבת החטופים, בצורה מעט בוטה – קשקוש מערבי שניסו אותו כבר בגרסאות שונות באין ספור מקומות במזרח התיכון.

ישראל לא תיבחן לפי הסכם בודד או אירוע מיקרו במלחמה: אלא האם היא גוזרת מקסימום רווח ביחס לסיטואציה.

גם סט קבלת ההחלטות של ישראל צריך להיות תמיד כשהמימד המעשי הוא העליון.
ואת זה הימים ישפטו.

כמו שהיו ימים של הפסקות אש, היו ימים של הפצצות באיראן.

לא רואה סיבה להתרגש לכאן או לכאן. השמיים לא נופלים למעט נושא החטופים. הכוח הצבאי הוא העליון – לא הכוח המדיני השברירי.

מכאן, הסבלנות.

קרדיט: ערוץ הטלגרם טופז רם   קרדיט לתמונות:  רשתות חברתיות