איראן דוחפת להסדר, בעוד חיזבאללה מגבש את משוואת הנשק שלו בדרום על רקע חששות מקומיים מפני התחדשות הלחימה

בסצנה המשקפת את היקף המתיחות המתמשכת בגבול הדרומי, רחפנים ישראליים פיזרו אתמול עלוני נייר מעל העיירה מייס אל-ג’בל, עיירה שפצעיה מהמלחמה האחרונה טרם הגלידו. חלק ניכר מהעיירה נותר הרוס, ורק רבע מתושביה חזרו. האזהרות הישראליות החדשות, הקוראות לתושבים לא להשכיר את בתיהם לאנשי חיזבאללה, מעלות שאלות עמוקות לגבי עתיד הדרום וגבולות העימות בין המלחמה הקרה לאש המשתוללת הפוקדת מדי יום את עמדות חיזבאללה ואת חבריה.

הדרום תחת המיקרוסקופ הישראלי

הפרסומים הישראליים האחרונים אינם רק לוחמה פסיכולוגית, אלא משקפים את מה שמדיווחים כלי התקשורת בישראל על המשך הפעילות הצבאית של חיזבאללה מדרום לנהר הליטאני. האזור, שלכאורה נקי מנשק חיזבאללה על פי החלטה 1701, נותר – לטענת הישראלים – אתר של פעולות צבאיות והשכרת בתים שהופכים למחסני נשק.

מידע זה מעורר דאגה בקרב תושבי דרום לבנון באופן כללי, החשים כי כפריהם הפכו לחזית קבועה, במיוחד לאחר התקיפות האחרונות על כפרים המקיפים את הערים צור ונבטיה. עם זאת, הם אינם מסוגלים להביע את חששותיהם בפומבי מחשש לטקטיקות ההפחדה והפיתוי בהן שולטים הכוחות הפועלים בשטח.

קרדיט: רשתות חברתיות

איראן לוחצת… והזרוע הצבאית מסרבת

מקורות המקורבים לחיזבאללה גילו לאתר החדשות הלבנוני – “ג’נוביה” כי איראן, לאחר התקרבותה האחרונה לערב הסעודית, לוחצת על חיזבאללה לרכך את עמדתה בנושא החזקת הנשק הבלעדית של המדינה הלבנונית. עם זאת, הזרוע הצבאית של המפלגה מסרבת לכל ויתור, ומתעקשת על הצורך לשמור על “נשק ההתנגדות” כערובה קיומית נגד ישראל. פער זה ניכר בנאומו האחרון של מזכ”ל הארגון, שכלל יוזמה חיובית כלפי ריאד, אך מותנה בהמשך החזקת הנשק בידי הארגון. רבים פירשו זאת כהשתקפות ישירה של לחץ מצד הזרוע הצבאית של חיזבאללה.

קרדיט: AI

מאבק על השפעה בשטח

עמוק בפנים, הנושא משתרע מעבר לעיירה מאיס אל-ג’בל אל מאבק רחב יותר על השפעה: ישראל משתמשת בלוחמה פסיכולוגית כדי לערער את נוכחותו של חיזבאללה בקרב האוכלוסייה, בעוד שהארגון מבקש לבסס את נוכחותו הצבאית והביטחונית למרות לחץ בינלאומי ואזורי. בין הלחץ האיראני להפחתת ההסלמה בעימות לבין סירובו של הזרוע הצבאית למנוע מעצמו אחזקת נשק, נראה שהדרום יישאר אזור מבחן מתמיד למאזן הכוחות, לא רק בין חיזבאללה לישראל, אלא גם בין הזרועות המדיניות והצבאיות שלה.

הסצנה במייס אל-ג’בל מגלמת את הדילמה הלבנונית-אזורית: כפרים שנפגעו מחפשים ביטחון ושיקום, ישראל מפעילה לחץ באמצעות כרוזים והפצצות, וחיזבאללה מתעקש להישאר שחקן צבאי בכל פינה בדרום. בין מסרי העפיפונים לנאומי הפודיום, השאלה נותרת פתוחה: האם הדרום צועד לעבר רגיעה , או לעבר פיצוץ חדש שייפתר בכוח הנשק?

קרדיט: ג’נובייה      קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות