מדוע חיל האוויר ומערכות ההגנה האווירית המתקדמות של קטאר לא הצליחו לסכל את התקיפה האווירית הישראלית?

התקיפה האווירית הישראלית על דוחא עוררה חששות נרחבים בנוגע ליכולות ההגנה האווירית של קטאר, לאחר שמטוסי קרב מדגם רפאל, יורופייטר טייפון ו-F-15QA, יחד עם סוללות פטריוט ו- NASAMS, לא הצליחו לסכל את התקיפה. עובדה זו מעלה שאלות לגבי יעילותן של מערכות אלו והאפשרות שמדינות המפרץ יעברו לחלופות רוסיות, סיניות או טורקיות.

קטאר נכשלה בפריסת מטוסי קרב מדגם רפאל, טייפון ו-F-15QA, ובהפעלת סוללות פטריוט, מה שעורר מחלוקת סביב ביצועי מערכות אלו.

התקיפה האווירית המדויקת של ישראל בדוחא עוררה חששות לגבי יעילותה של רשת ההגנה האווירית של קטאר, ששווה מיליארדי דולרים, לאחר שמטוסי קרב מתקדמים וסוללות טילים לא הצליחו לסכל את התקיפה.

מערך ההגנה של קטאר כולל 11 סוללות פטריוט PAC-3 מתוצרת ארה”ב, מאות טילי יירוט מדגם GEM-T ו-PAC-3 ומשגרי NASAMS שנרכשו בשנת 2019, כולל גרסת AMRAAM-ER שנפרסה במהלך מונדיאל 2022.

על פי דיווחים, הפשיטה ביום שלישי, 9 בספטמבר 2025, כוונה נגד וילה באזור לגונת המפרץ המערבי, והרגה את אנשי חמאם, בנו של מנהיג חמאס ח’ליל אל-חייה, עוזרו, וקצין ביטחון קטרי. על פי הדיווחים, אל-חייה ובכיר חמאס ח’אלד משעל שרדו. באזור המדובר יש נוכחות של שגרירויות זרות ובתי ספר בינלאומיים.

קרדיט: ויקיפדיה

כלי תקשורת בישראל דיווחו כי 10 חימושים הוטלו על מטרות הקשורות לחמאס, ואף אחת מהן לא יורטה. אף מטוס רפאל, יורופייטר טייפון או F-15QA ,אבאביל לא המריא, ואף סוללת פטריוט או NASAMS לא ירו את טיליהן. התקרית התרחשה למרות שקטאר מארחת את המפקדה הראשית של פיקוד המרכז האמריקאי בבסיס חיל האוויר אל עודיד, בו שוהים יותר מ-10,000 אנשי צוות אמריקאים ואת מרכז המבצעים האוויריים המשולב (CAOC).

אנליסטים מנסים כעת להבין כיצד הצליחו כלי הטיס הישראליים לחדור לאחד ממרחבי המפרץ המבוצרים ביותר. הסברים אפשריים כוללים מטוסי קרב חמקניים מדגם F-35I אדיר ישראליים, שימוש בחימוש ארוך טווח ששוגר מחוץ למרחב האווירי של קטאר, שיבוש אלקטרוני של מכ”מים או פערים בכיסוי ההגנה האווירית. תיאוריות אחרות ייחסו את התגובה המאוחרת של המטוסים וסוללות ההגנה האווירית לקריסת מערכת הפיקוד והבקרה, או להסתמכות על מעקב אמריקאי בבסיס חיל האוויר אל עודיד.

כישלון זה מעלה שאלות לגבי ביצועי מערכות ההגנה האווירית הללו ועשוי להאיץ את העניין של מדינות המפרץ בחיפוש אחר חלופות מסין, רוסיה או טורקיה.

קרדיט: ויקיפדיה

לקטאר מערכת הגנה אווירית משולבת הכוללת מספר רמות של יכולת. להגנה ארוכת טווח, יש לה 10 מערכות Patriot PAC-3, כולל משגרים, מכ”מים MPQ-53/MPQ-65 ומרכזי בקרת קרב, שנרכשו מארצות הברית בעלות של כ-11 מיליארד דולר.

להגנה לטווח בינוני, קטאר הסתמכה על מערכת NASAMS, עם ציוד ופיתוחים מיוחדים, בעלות של כ-4 מיליארד דולר.

הגנה לטווח קצר כוללת את מערכת Rheinmetall Skynex, המשלבת מכ”מים ומשגרים אוטומטיים כמו ה-Revolver Gun Mk3 במסגרת Skyguard או Skyshield שנוסה בהצלחה במהלך תרגילי Shield 6 ליירוט מטרות אוויריות במהירות גבוהה. קטאר מחזיקה גם מערכות ישנות יותר כמו Roland 2 ו-Rapier, כמו גם טילי MANPADS לטווח קצר מאוד, כולל ה-Mistral הצרפתי, ה-FIM-92 Stinger האמריקאי וה-FN-6 הסיני, כדי לשפר את ההגנה לטווח קצר של אתרים חיוניים.

קרדיט: דפנס ערביכ    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות