על שיקום סוריה – לא רק חומוס בדמשק

יש היבט נוסף של שיקום סוריה החדשה, שאולי פחות יקבל ביטוי בעיתוני הכלכלה בשכונה ובעולם, ואזכיר ששיקום סוריה הוא לא רק פרויקטים של מאות מליוני דולרים ואף יותר, אלא גם בדברים הקטנים, של פתיחת עסקים קטנים, חלקם של בעלי עסקים מקומיים, שרואים הזדמנות כלכלית לפתיחת עסקים חדשים, חלקם של סורים שברחו ממשטר אסד, וחזרו לסוריה החדשה ש למשטר אל-ג’ולאני, חלקם של זרים שבאו לנסות את מזלם בסוריה החדשה.

לאחרונה רואים שנפתחים בסוריה עסקים חדשים, כמו חנות לא גדולה בדמשק, שדומה לחנויות “הסטוק” או חנויות “הכל בדולר” הנמצאות בישראל, ומציעה את מיטב התוצרת הסינית הזולה, כולל מוצרי מזון ארוזים. אולי חנות כזו היא לא באמת סיפור גדול, אבל מה שמעניין בחנות ספציפית זו, היא העובדה שבעל החנות החדשה הוא סיני שהגיע לפתוח חנות בדמשק, כי זיהה הזדמנות כלכלית. לא יודע אם הוא יחזיר את ההשקעה, וייתכן שהוא לקח בחשבון את הסיכונים בפתיחת החנות, אבל אני תוהה מי בראייתו יהיו קהלי היעד שהוא שיער שיהיו לקוחותיו.

זה לא שאין חנויות המציעות סחורה סינית בסוריה, כמו במקומות אחרים בעולם, יש כאלה גם בסוריה, וחלקן זכו לנציגות בלעדית לשווק יצרן סיני זה או אחר בסוריה, כמו “המרכז הסיני” (المركز الصيني) בעיר א-דנא (الدانا = Al-Dana) במחוז אדליב, אבל למיטב ידיעתי, זו החנות היחידה בסוריה שאזרח סיני הגיע לפתוח ולנהל.

אבל החנות החדשה בניהולו של הסיני החביב שעשה את כל הדרך מסין כדי לפתוח חנות בדמשק, מעוררת תהיות, וחלקן קשורות לשאלה “מה הוא יודע, שאחרים לא”. סביר להניח שהוא לא רואה בתיירים הסינים שיותר ויותר מהם מגיעים לסוריה החדשה, כמי שיהיו חלק מקהל לקוחות, ייתכן שהוא העריך שהחנות תהייה מספיק רווחית ממכירת הסחורה לתושבי דמשק, המקומיים והזרים המתרבים, ואולי הוא יודע על כמות גדולה של עובדים סינים שעומדים להגיע בקרוב לעבוד בסוריה, ומקווה שיהיו חלק מלקוחות החנות?

והיות וכותרת החלק הזה מדברת על “לא רק חומוס”, אספר לכם שאם החומוס הסורי עם טעם מודגש של שום ולימון, לא יערוב לחכו מי מהזרים שמגיעים במספרים גדלים והולכים לסוריה, מעבר למסעדות סוריות רבות, הם יוכלו לחפש טעמים אחרים, במסעדות המייצגות מטבחים מכל העולם, כגון מסעדות סיניות, איטלקיות, ואפילו להיכנס למסעדת הסושי Taiyo (تايو) שמגדירה עצמה כמסעדת פיוז’ן יפנית סורית, שנפתחה בתחילת שנה שעברה, בקניון “שאם מרכז העיר” (شام سيتي سنتر = Cham City Center Mall) בשכונת כפר סוסה (كفر سوسة = Kafr Sousa) בדרום מערב דמשק.

הם כבר לא יוכלו להיכנס לקפה “שלום (היי) שאם” (Annyeong Sham = 안녕샴) שהגדיר עצמו Korean Desert Cafe ושהיה בית הקפה הקוריאני הראשון שנפתח בסוריה, והיה ממוקם בשכונת אל-קסאע (القصاع = Al-Qassaa) שבמזרח דמשק, שנסגר ב- 17 באפריל השנה.

כמו הקפה הקוריאני, למרות כל הדיבורים והדיונים על שיקום סוריה, ועל השינוי שכבר מורגש בפתח, יש עסקים רבים שהמעבר ממשטר אסד למשאר אל-ג’ולאני לא עשה להם טוב, ולא רק עסקים של מיעוטים דתיים ואתניים שנסגרו בלחץ הבריונים האסלאמיסטים החמושים שלובשים את מדי צבא סוריה החדשה, או עסקים שמשטר אל-ג’ולאני החרים מבעליהם, אלא גם עסקים שהפכו לפחות רווחיים, פשוט כי דמי החסות והמיסים החדשים היו גבוהים מכפי יכולתם לשלם, או פשוט כי הלקוחות התמעטו, או שהעסק לא כל כך מתאים לרוח המשטר האסלאמי של סוריה החדשה.

ולסיום, היות ודיברנו על תיירים סינים, אספר לכם שלסוריה החדשה מגיעים תיירים בקצב הולך וגדל, ולא רק מסין, או סורים שברחו ממשטר אסד, ובאו לעשות ביקור מולדת בסוריה החדשה (ולאחר מכן חוזרים למדינות המערב, בהן מצאו מקלט וחיים טובים ונוחים יותר מאשר בסוריה).

גם מגזר התיירות מתחיל להשתקם, ואם עד לא מזמן, כפי שסיפרתי לכם בפוסט שדיבר על הצרות של תעשיית התיירות שהחלה להשתקם בימי משטר אסד, נוסף ל”תיירי המלחמות” היה טפטוף של תיירים “רגילים”, כיום מגיעים לסוריה תיירים רגילים, ולצידם נמשך טפטוף של “תיירי המלחמות”, ואוסיף שכמו שסיפרתי לכם על שמשטר אסד היה מביא לסוריה בלוגרי טיולים  ומשלם להם בעין יפה כדי שיעלו לרשת את סרטוני הלל ושבח לסוריה היפה, הבטוחה והשקטה, כך גם משטר אל-ג’ולאני, מביא לסוריה החדשה בלוגרי טיולים, וכמובן משלם להם בעין יפה על סרטוני טיולים שמעבירים בדיוק אותו המסר מימי משטר אסד – שסוריה יפה, בטוחה וממש כיף (וטעים) לטייל בה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות