מי ניצח ומי הפסיד במלחמת אוקראינה הנכנסת לשלב הסופי שלה? חיתוך מצב

ובכן, בתום 3.5 שנות מלחמה עקובה מדם, שני הצדדים הפסידו:
אוקראינה הפסידה כ-20% משטחה, נותרה עם כלכלה ותשתיות הרוסים שמצריכים השקעות ושיקום משמעותיים, מיליוני אזרחים הפכו לפליטים או נמלטו מהמדינה, אוקראינה ספגה כחצי מיליון חיילים, חיילות ואזרחים נפגעים (הרוגים ופצועים), רבבות בדגש על ילדים אולצו להתאזרח ברוסיה ולחיות בכפיה תחת שלטונה.
רוסיה ספגה למעלה ממיליון חיילים הרוגים ונכים שחייהם היו אמנם חסרי ערך ומשמעות למפקדיהם, למשטר הרוסי ולפוטין בפרט, אך יגבו מחיר כלכלי-סוציאלי יקר מהתקציב הרוסי של תמיכה במשפחותיהם ובנכים ששרדו.

רוסיה עירערה משמעותית לא רק את מעמדה כמעצמה עולמית אלא אף את מעמדה כמעצמה איזורית לאחר שבין היתר איבדה במהלך המלחמה את אחיזתה גם במולדובה, ארמניה ואזרבייג’ן.

רוסיה הפסידה ורוקנה את מצבור האמל”ח מהגדולים בעולם שהיווה סמל ארוך שנים למורשת סובייטית צבאית מרשימה ומפוארת.

צבאה האימתני המעצמתי הפך לבדיחה ובזיון כשהתנפץ על צבא קטן ונחות ממנו וחשף לעיני העולם, כי למעט רעש וצלצולים אינו אלא חדל אישים וכישורים שלמעט הקרבת מאות אלפים מחייליו כבשר תותחים, לא רק שלא התפתח ביכולותיו מאז מלחמות העולם, אלא שאף נסוג והדרדר לשיאים חדשים של שחיתות סאדיזם ורקבון ארגוני-פיקודי.

רוסיה הפכה למדינה מצורעת במערב עם כלכלה הדוהרת לתהום – דבר שרוב אזרחי רוסיה יחושו על בשרם ביתר שאת בשנה הקרובה, מדינה עם גרעון עצום, בה אין ספור חברות ומפעלים פושטים רגל ומגזרים שלמים שרויים במשבר קשה (לוגיסטיקה ושינוע, חקלאות, תעשיית הבניה, תעשיית הרכב, המתכות, מגזר האנרגיה בדגש על פחם ודלקים ועוד).
בשתי המדינות סיום המלחמה יחדד את המשבר הדמוגרפי החמור שיגבה מהן מחיר גם בשנים הקרובות ובמקביל, יחזיר מהחזית מאות אלפי חיילים עם בעיות אלימות, הלומי קרב ובעיות נפשיות אשר יאתגרו עד לקצה את התשתיות הסוציאליות ויהוו נטל ואיום על הסדר הציבורי והבטחון האישי בסביבתם – מצב שכבר מוצא ביטוי רועם ומתוקשר בקרב משוחררי צבא רוסיים רבים שבשובם לעורף, הפכו למעורבים באין ספור מקרי אלימות במשפחה, רצח, אונס, תקיפה בציבור וכו’.

מבחינת אוקראינה – זו היתה מלחמת אין ברירה בה המדינה הקטנה הרוויחה את המשך קיומה לאחר שניצלה במחיר יקר מאוד מהשמדה תרבותית-מדינית.
רוסיה מצידה זכתה ב-20% משטחי אוקראינה חרבים ומוזנחים בהם תאלץ להשקיע מיליארדים שכרגע אין ידה משגת.

השאלה – האם זה שווה את המחיר היקר? – תישאר פתוחה בשנים הקרובות ותאתגר את יציבות המשטר הרוסי בפרט, לאחר שרוב אזרחי רוסיה יחלו להפנים את המחיר ששילמו וימשיכו לשלם בירידת איכות חייהם על פרוייקט המלחמה של פוטין, בדגש על ההבנה המרה, כי פוטין אמנם הוציא את רוסיה מבוץ שנות ה-90 הנוראיות אך רק על מנת לדרדר אותה למצב גרוע יותר כעבור שני עשורים.
זה אומר שהחברה הרוסית תהפוך לאלימה, כוחנית, לאומנית, מתוסכלת, אגרסיבית, מושחתת, מקוטבת, פחות מכילה וסובלנית ויותר עניה ומוגבלת כולל בזכויות הפרט שלה. זאת בראותה את אוקראינה שאמנם תסבול חלקית ממאפיינים דומים, אך תהנה מהשקעות עתק של מדינות המערב, המזרח הרחוק ויתכן גם המפרץ, בשיקומה.
באנלוגיה מסויימת לעבר, “מעצמת מזרח ברלין” הסובייטית-רוסית השוקעת, תצפה בקנאה עויינת ובתסכול רב, בשיקומה, צמיחתה ופריחתה המהירה והמרשימה של מדינת מערב ברלין הקטנה והדמוקרטית, כאשר חומה מפרידה ביניהן. “הניצחון הרוסי” שתעמולת פוטין תתאמץ לשווק לעדר ההמון הרוסי, צופן למעשה עתיד שחור ועגום לתושבי רוסיה ולמדינות הגובלות עימה למעט אוקראינה. זאת עד להחלפת משטר הרודנות, השחיתות והפשע המאורגן הנוכחי ברוסיה, במשטר ליברלי ונאור יותר.

קרדיט: ערוץ הטלגרם אנליזה ניוז      קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות