המציאות: דרך המלחמה הכושלת של צה”ל בעזה היא בעיקר תוצאה של הלחץ האמריקאי

“המציאות: דרך המלחמה הכושלת של צה”ל בעזה היא בעיקר תוצאה של הלחץ האמריקאי”  או  “איך ממשל ביידן מכשיל שוב ושוב את ישראל בהשגת הנצחון המוחלט!”

 

הסבר
צריך להבין שהאינטרס המדיני האמריקאי אינו תואם את האינטרס המדיני הישראלי, לכן יש לקבל כעובדה את המצב בו אחרי המלחמה ארגון הטרור של החמאס ימשיך לשלוט בעזה.

מוסכם כי האינטרס האמריקאי המשותף לשתי המפלגות, לרבות חלק ניכר ממפלגה הדמוקרטית וכל המפלגה הרפובליקנית, הוא המשך קיומה של מדינת ישראל.

ההבדלים בין המפלגות ביחס למדינת ישראל הם בהגדרת מהות המדינה.

הדמוקרטים רוצים שמדינת ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה נניח מדינה כמו קנדה או ניו זילנד.

הרפובליקנים מקבלים ומכבדים את הרצון של מרבית תושבי המדינה שקובעים שמדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית אך גם מדינת הלאום של העם היהודי.

המשותף בין המפלגות הוא האינטרס הכללי של ארה”ב, כך מאז הקמת המדינה ב 1948.

מכאן מגיעים כל הלחצים המדיניים לרבות האיום של אי הטלת ווטו על החלטות נגד ישראל שיתקבלו במועצת הביטחון של האו”מ.

מכאן גם מגיעים כל הלחצים הבטחוניים לרבות הטלת אמברגו על אספקת סוגי אמל”ח נדרש במלחמה.

 

להלן העקרונות המנחים של ארה”ב במערכת היחסים שלה עם מדינת ישראל:

1, מדינת ישראל תוכל להגן ביעילות על עצמה, כעיקרון ארה”ב לא תאפשר מצב בו מדינת ישראל תובס במלחמה, וזאת לא רק מסימפטיה למדינת ישראל, זאת גם מהחשש שאם מדינת ישראל תובס אז מיד יופלו גם כלהמשטרים אוהדי ארה”ב במזרח התיכון.

2, מנגד, מדינת ישראל, מבחינת יחסי ארה”ב והעולם הערבי והמוסלמי ,לא תוכל להיות המעצמה השולטת במזרח התיכון.

לכן מדינת ישראל לא תוכל לספח לעצמה שטחים נוספים על השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים 1967.

3, הדרך לשלום: הטרור הפלסטיני יפסק, כך סבורים האמריקאים, רק כאשר לצידה של ישראל תהיה גם מדינה פלסטינית וזאת במסגרת השטח המשותף שנקבע בשנת 1967.

כאן יש הבדלים בין המפלגות. הדמוקרטים מוכנים שהמדינה הפלסטינית תהיה גם בשליטת החמאס. הרפובליקנים רוצים שהשלטון יהיה בהנהגת הרש”פ של אבו מאזן.

מסקנה: דרך המלחמה הכושלת של מדינת ישראל וצה”ל ברצועת עזה נגזרת בעיקר מהאינטרס האמריקאי.

 

מסתבר שבכל מלחמות ישראל (ראו דוגמת מלחמת יום הכיפורים 1973) האמריקאים מגבילים, ובמכוון, את צה”ל מלבצע מלחמה לפי עקרונות המלחמה המקובלים מאז ומעולם.

עקרונות כגון מצור טוטלי על האויב והחרבת כל מבנה שמסכן את הנצחון המוחלט של הצבא, מסוכלים.

לדוגמה במלחמה הנוכחית בעזה;

1, הטלת מצור כולל ומוחלט על איזור המלחמה מסוכלת  באמצעות אספקת “סיוע הומניטרי” שיחזיק את החמאס בשלטון.

2, הגבלת הרס המבנים שמסכנים את כוחות צה”ל מסוכל ללא סיבה הגיונית.

מכאן אנו מגיעים לדרך הנפסדת של כניסת חיילי צה”ל למבנים ממולכדים ו/או למבנים בהם ממתינים להם מחבלים.

 

מה לעשות?

1, לחזור לתורת המלחמה הקלאסית.

א, החרבת כל בניין שמסכן את חיילי צה”ל ותושבי מדינת ישראל.

ב מניעת כל כניסה של סיוע הומניטרי.

ג, הקטנה הדרגתית של התלות באספקת חימוש מארה”ב.

 

האים זה ניתן? בגדול לא, בקטן כן. יתכן שבממשל טראמפ יהיה לממשלה חבל ארוך יותר מזה הקצר הנוכחי

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.      קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות