ביטחון המדינה יושג רק באמצעות מדיניות של הגנה אקטיבית, כלומר תקיפה!

רקע
ההיסטוריה בת אלפי השנים במזרח התיכון מוכיחה כי להסכמים החתומים באיזור אין כל משמעות.

ההסכמים באיזור הזה לא מחייבים את הצדדים החותמים, גרוע מכך, הצדדים החתומים על ההסכמים ממתינים ונערכים למצב בו הם ינצלו מצב של הזדמנות ב”ל או חולשה של האויב ואז יפרו מייד את ההסכם בתירוץ כזה או אחר.

כעת מדינת ישראל ומערכת הבטחון, מערכות שכעובדה כשלו מאוד בעשרות השנים האחרונות, כשלו בהגנה על בטחון העם והארץ , וחייבים להחליט על דרך הפעולה האסטרטגית שלנו.

 

1, האם דרך ההכלה?

דרך זו מקבלת ומכילה את התעצמות האויב ומגיבה במתינות גם לתקיפות הטרור של האויב, אויב שמצהיר בגלוי שמטרתו הסופית היא חיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינה בכלל.

זו הדרך המומלצת והמועדפת ע”י כל “ידידי” ישראל בעולם. הם אומרים למדינת ישראל אתם תעשו מלחמה רק כאשר יתקפו אתכם ובעוצמה ובאכזריות.

הם מוסיפים, גם אז… ולאחר שתקפו אתכם בעוצמה תבצעו מלחמה מתונה קצרה ככול שניתן.

החברים ו”החברים” ,ולמרות שמדינת ישראל הותקפה באכזריות וללא כל התגרות, מצהירים כי הם יתנגדו למלחמה של מדינת ישראל שתכלול גם כיבוש של שטחים של מדינות האויב ולמלחמה שתגרום לנזק לאוכלוסיה האזרחית של האויב שתקף אתכם.

מרבית “ידידי” ישראל ,לרבות הממשל הנוכחי בארה”ב, הממשל של הנשיא ביידן ,תומכים אקטיבית בדרך הרעה הזו. “תומכים” עד כדי הטלת סנקציות ואמברגו על מדינת ישראל ועל צה”ל.

 

2, האם דרך המלחמה באמצעות התקפת מנע?

זו הדרך שממתינה למצב בו האויב מתקרב להשגת היכולת לסכן את קיומה של מדינת ישראל.

אז במצב בו האויב כמעט מוכן לתקוף בכל כוחו את מדינת ישראל?

אז מדינת ישראל וצה”ל ,כמדיניות, יתקפו בעוצמה כוללת את האויב במטרה לשלול את יכולותיו ולצמצם את היכולות בהם התעצם במהלך השנים.

לדרך הזו יש התנגדות כללית של כל ידידנו האמיתיים ו “המתחזים”.

מדוע?

א, החרדה מיציבות המצב באיזור ובעולם, כולם חוששים ממלחמה ומתוצאות המלחמה.

ב, ההתנגדות של מרבית מדינות העולם למצב בו מדינת ישראל תהיה המעצמה האיזורית של המזרח התיכון.

להזכירכם במלחמת יום הכיפורים 1973 ארה”ב הגדולה במעצמות תבל ו ה”חברה” הקרובה ביותר של מדינת ישראל מנעה מממשלת ישראל לבצע התקפת מנע וגם לבצע גיוס מילואים משמעותי.

ממשלת ישראל טעתה בנושא גיוס המילואים וזה היה הגורם מס’ 1 למספר האבדות והנפגעים הרב.

 

3, האם דרך ההגנה האקטיבית?

דרך ההגנה האקטיבית מחייבת ביצוע של מדיניות כפולה.

א, התעצמות הצבא, התעצמות כמותית ואיכותית, התעצמות שדורשת מצה”ל וממערכת הביטחון להיות מוכנים ברמה המיטבית.

מוכנות כמותית ואיכותית למלחמה ממושכת רב זירתית, מלחמה שיכולה לפרוץ בכל יום לרבות עם מדינות שיש למדינה איתם הסכם שלום.

ב, הגנה אקטיבית באמצעות מדיניות “כיסוח מתמיד של הדשא”.

מדינת ישראל וצה”ל, כמדיניות מחייבת, לא יאפשרו לאויב הקרוב וגם לזה הרחוק להתעצם ולצבור יכולות שיסכנו את מדינת ישראל.

לבצע, ובזמן המיידי, ולמרות ה “הסכמים” ב”ל כאלה ואחרים, תקיפות אוויריות וימיות על כל מוצב ומחסן אמל”ח ומשגר טילים של האויב שסביר שיתקפו בעת מלחמה את מדינת ישראל .

לבצע כאשר נדרש גם פשיטות קרקעיות לרבות השתלטות זמנית או קבוע על שטחים פתוחים.

לחזור למדיניות פעולות התגמול, מדיניות שמגיבה על פעולות טרור לא רק נגד התוקפן, גם נגד אינטרסים חיוניים של האכסניה המדינית של ארגון הטרור.

לבצע חיסולים של מנהיגים ומפקדים שיוזמים פעילות רצחנית נגד מדינת ישראל.

זו הדרך המומלצת וההכרחית והיא הלקח האסטרטגי הגדול של כל מלחמות ישראל לרבות את הטבח ה 7 לאוקטובר.

גם לדרך הזו צפויה התנגדות גדולה אצל ידידי ישראל אבל כאן צפויה התנגדות ברמה נמוכה מזו של ההתנגדות למלחמת מנע.

כאן צריך שלגורמי השלטון יהיה עמוד שידרה חזק.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.      קרדיט לתמונות: ערוץ הטלגרם היוצרים AI