ברקע התפרקות מדינת סוריה: היכרות עם הגורמים הפועלים ברמת הגולן

התפרקותה של מדינת סוריה היא מצב נתון, כאשר בנקודת הזמן הנוכחית נוגסים בה ערב רב של קבוצות בעלות זהויות אתניות, דתיות, פוליטיות ומשיחיות-היסטוריות שונות. לא סביר בעיניי שהחלפת שלטונו של אסד תהיה אירוע מוסכם ופשוט, שכן קיימות גם מחלוקות מהותיות פנימיות בין סיעות האופוזיציה, לצד אינטרסים עמוקים יותר של הגורמים התומכים בהן מאחור (תורכיה, סעודיה ועוד).

בשל השפעת הסיטואציה על גבולנו, ראוי לבחון את ההתרחשויות האפשריות דרך פרספקטיבה היסטורית ואתנוגרפית-סוציולוגית מקומית (כן, כן, מלא מילים מפוצצות).

עד למלחמת ששת הימים יש לראות ברמת הגולן (מהלג’ה הגדולה במזרח ועד נהר הירדן במערב) יחידה טריטוריאלית אחת, שלא עניינה באופן מובהק את ההנהגות שישבו בדמשק – לא העות’מאנית, לא הצרפתית (בתקופת המנדט) ולא הסורית. רמת הגולן הייתה מרחב שבו חיו שלוש אוכלוסיות מרכזיות: הדרוזים בהר הדרוזים ובהר החרמון, הצ’רקסים שיושבו על ידי העות’מאנים בסוף המאה ה-19 לאחר כיבוש הקווקז על ידי הרוסים וכחלק מרצון העות’מאנים להביא לגולן אוכלוסייה בעלת כישורי לחימה שתוכל להתמודד עם הבדואים (שלוחי הרסן), וכמובן – הבדואים עצמם.

 

השאיפה העות’מאנית לשלוט בבדואים, שגרמו נזקים כבדים בבזיזת העוברים והשבים בצירי התנועה מארץ ישראל לתוך סוריה, הובילה לפעולה בשני מישורים: האחד – הבאת אוכלוסייה חזקה ואוהדת משטר, הצ’רקסים; והשני – דחיפת הבדואים לעיור. כך פעלו העות’מאנים להקמת יישובים בדואים וצ’רקסים רבים ברחבי הגולן, וכך קמו יישובים כמו חושניה, עליקה, קוניטרה, דרעא, אנחל, סעסע ועוד. רמז לכך נמצא בצומת ווסט (או צומת האמיר) במרכז רמת הגולן הישראלי. הארמון שבצומת היה שייך לאמיר מחמוד אל-פעור, שהפך משייח’ היושב באוהל לאמיר היושב במבנה בנוי, והיה אמון על ריכוז חמולת פאצ’ל שאותה הנהיג בקרבת הצומת.

בהדרגה, הבדואים התפלגו לשני מחנות: הבדואים העירוניים, שהתיישבו בעיקר במרכז וצפון רמת הגולן, והפלאחים החקלאיים, שהתיישבו בדרום הרמה בקרבת יובלי הרקאד והירמוך, ששימשו אותם לחקלאות בעל.

סיום מלחמת ששת הימים והסכם הפרדת הכוחות בין סוריה לישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים הובילו לתופעה חדשה: יישוב הרמה על ידי אנשי צבא ובני משפחותיהם, בחסות המשטר הסורי. במסגרת זו קמו ערים כמו אל-בעת’ (קוניטרה החדשה), ח’אן ארינבה, אל-חרה ועוד. הממשקים בין האוכלוסיות היו מזדמנים בלבד, אך נוכחות המשטר בדמות משטרה חשאית, הטלת מיסים כבדים והפקעת קרקעות לצרכים צבאיים – הייתה מלאה.

 

ההתנגשויות בין האוכלוסייה המקומית לבין נציגי המשטר, על רקע אירועי האביב הערבי, הביאו כבר במאי 2011 את מערכת היחסים העדינה-מתוחה לכדי פיצוץ. בשונה מהמאבקים האתניים (כורדים) והדתיים (דעאש) שאפיינו את הצפון, בדרום המאבקים התאפיינו ברצון אמיתי לחיים תחת משטר שאינו מדכא.

כדי להבין עד כמה מדובר באוכלוסייה שחיה על אתוסים, אפשר להביא כדוגמה את סיפורם של בני היישוב ג’בתא אל-חשב, הצמוד לישראל וממוקם מול היישוב אל-רום והר החרמונית (צפונית לעמק הבכא). בני המקום, צאצאי החמולה שהובילה פעילות מרדנית כנגד המנדט הצרפתי, ראו את עצמם כממשיכי דרכם של קודמיהם ובחרו במהלך שנת 2013 להצטרף רשמית לצבא סוריה החופשי ולפעול כנגד כוחות הצבא באזור, במחיר של מצור שהוטל על היישוב במשך כשלוש שנים.

בשיאה של מלחמת האזרחים, בקיץ 2013, אירע אירוע מצער שבו תושבים דרוזים מהכפר חצ’ר הרגו בשוגג לכאורה רועה צאן מהיישוב ג’בתא אל-חשב, הנמצא דרומית אליהם. האירוע התרחש במרחב שהיה בשליטת הצבא הסורי, ברצועה צרה בין שני הכפרים. המורדים בג’בתא איימו להיכנס בכוח לחצ’ר ולנקום, תושבי חצ’ר איימו לשתף פעולה עם המשטר הסורי ולפתוח בחזית צפונית כנגד הכפר המורד, ואילו התושבים הדרוזים ברמת הגולן הישראלית איימו להצטרף לאחיהם בחצ’ר אם תתבצע פעולת תגמול של תושבי ג’בתא. חטיבת גולני הועמדה בכוננות להתערבות, אך עד מהרה הרוחות נרגעו.

 

בחלוף הזמן, רמת הגולן הסורית הפכה להיות כפסיפס של כפרים, עיירות ובסיסים של הצבא הסורי, וביניהם מובלעות של ארגוני ג’יהאד ומורדים. בהמשך, בערך משנת 2016 והלאה, נוספו גם עמדות ומוצבים של פעילי חזבאללה ואנשי צבא רוסיים.

למרות שנראה היה שהמורדים בגולן הורידו את ראשם, למעשה הם לא נעלמו מהנוף – הם רק המתינו להזדמנות. והיא הגיעה בדצמבר 2024.

מעיון בסרטוני הכיבושים ברמת הגולן ניתן לזהות שני מאפיינים בולטים: ראשית, מדובר לרוב בתושבים מקומיים ולא בג’יהאדיסטים בעלי סממנים דתיים מובהקים (למרות הטקסטים השגרתיים הנשמעים בסרטונים). שנית, הכוחות אינם מאורגנים היטב ואינם מצוידים בטויוטות או באמל”ח מתקדם, בניגוד ללחימה בצפון ובמזרח סוריה. מדובר בדרוזים ובדואים-סונים בני המקום, המשתמשים בעיקר באמל”ח אישי או בשלל שנלקח מהצבא הסורי הנסוג. לאור זאת, נראה כי בשלב זה אין להם עניין בחיכוך ישיר עם ישראל, ואולי אף להפך.

עם זאת, בין השנים 2012-2016 פעלו בדרום רמת הגולן ובחלק מיישובי הגבול עם ישראל (רפיד, צידא, סחם אל-ג’ולן, חיט) התארגנויות ג’יהאדיסטיות מובהקות, שבחרו להימנע מפעולה נגד ישראל, מתוך העדפת המאבק מול הצבא הסורי. עם זאת, יש לקחת בחשבון שתאים רדומים עשויים עדיין להתקיים ולפעול מתוך קנאות דתית או תחושת אופוריה.

 

לצד ההזדמנויות במצב המתהווה בגולן הסורי, חשוב לשים לב לכמה היבטים משמעותיים עבור ישראל:

1. הימצאות אמל”ח רב שהותיר הצבא הסורי במרחב – מאות קני ארטילריה, אלפי משוריינים ועשרות אלפי כלי נשק אישיים.

2. תאים ג’יהאדיסטיים רדומים, המחכים להזדמנות לפעול.

3. שאיפה לחיבורים בין הדרוזים בצפון הגולן הישראלי לבין הדרוזים במרחב חצ’ר והחרמון הסורי, שעשויה להוביל לזליגות ולחציות גדר בלתי נשלטות.

4. פוטנציאל לבקשת מקלט מדיני מצד פליטים, בעיקר תומכי משטר וחיילים לשעבר.

5. הצלחת המורדים עשויה להתפרש כאירוע דתי ולהוביל לשאיפות לאומיות מסוכנות כלפי ישראל.

קרדיט: י.ל.   העלה לפרסום: ערוץ נטלגרם מבט למזרח התיכון     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות