מרוץ חימוש עולמי ומהפכה ביטחונית סעודית. חלק א’
עולם בהמתנה
רוב מדינות השכונה המזרח תיכונית מחכות בסבלנות למשטר טרמפ שייכנס לבית הלבן בינואר הבא, ומצפות כל אחת מסיבותיה, לשינוי מדיניות של הממשל האמריקאי. חלקן בחשש, אחרות בתקווה שממשל טרמפ יביא איתו רוח חדשה, שתצנן את רוחות המלחמה הנושבות מכיוון משטר המולות של הרפובליקה האסלאמית של איראן וארגוני הטרור הפועלים בחסותה ועבורה.
לכל אחת ממדינות השכונה מכלול אינטרסים שבשמם הם מצפים להתנהלות אמריקאית שונה משל הממשל הנוכחי, חלק מהאינטרסים משותפים למדינות רבות, ואחרים הם ייחודיים לכל מדינה, עם שאיפותיה ותוכניותיה לעתיד, ולמערכת היחסים שלה עם ארה”ב.
לא רק מדינות השכונה המזרח תיכונית בהמתנה להחלפת הממשל האמריקאי ולמדיניות חדשה בבית הלבן ואיתה התנהלות שונה של ארה”ב, שתשפיע על התנהלות הסכסוכים באזור, כולל המלחמה של ישראל בארגוני הטרור הפלסטינים ובאיראן וארגוני הטרור הפועלים בחסותה בלבנון, סוריה, עיראק, תימן.
העולם כולו ממתין לכניסת טרמפ לבית הלבן, ולשינוי מדיניות והתנהלות ארה”ב גם מול מלחמות ו סכסוכים אחרים בעולם, ובהם כמובן המלחמה של רוסיה באוקראינה והמתיחות בין סין לטאיוואן, סין ולפיליפינים, וסכסוכים נוספים באסיה, באפריקה (כגון מלחמת האזרחים בסודאן) ובדרום אמריקה (כגון האיום של וונצואלה במלחמה נגד גינאה).
קרדיט: סנטרל אסיה ניוז
מרוץ החימוש עולמי
הפלישה הרוסית לאוקראינה הייתה קריאת השכמה למדינות ברית נאט”ו והעולם המערבי כולו, ופתחה מרוץ חימוש עולמי, לא רק במשלוחי אמל”ח לאוקראינה, אלא גם בבניית הכוח הצבאי שהוזנח ע”י מדינות רבות בעולם המערבי “הנאור”, והעולם נוכח לדעת שמערכי ייצור האמל”ח לא עומדים בדרישות, והמלאי במחסנים לא מספק ומתדלדל במהירות.
כשהחלה מלחמת חרבות ברזל, התברר שאספקת האמל”ח לצה”ל היא אתגר משמעותי, לא רק בגלל מלאי מדולל בימ”חים, ולא רק כי ישראל עברה להסתמך בעיקר על יבוא חלק מסוגי האמל”ח במקום ייצור עצמי, ולא רק בגלל עצירת אספקת אמל”ח מסוג זה או אחר ע”י הממשל האמריקאי, או גרירת רגליים של משרד החוץ האמריקאי באישור עסקאות אספקת אמל”ח לישראל, אלא בעיקר בגלל התחרות גלובלית לרכש אמל”ח עבור המלחמה באוקראינה ותהליכי רכש מואץ של מדינות באזורי סכסוך אחרים.
התחרות העולמית על כל פגז תותח (ולא רק פגזי 155 מ”מ, אלא גם פגזי 76 מ”מ וכל קוטר אחר) ועל כל מרעום, על חומרי נפץ וכל סוג חימוש אחר, הכריחה את ישראל למצוא פתרונות יצירתיים (שאילו חלקם היו מופיעים בסרט הוליוודי, היינו אומרים שזו עלילה דמיונית שלא מחוברת למציאות) אבל גם כמו מדינות נוספות בעולם, להבין שצריך להסתמך על ייצור עצמי של אמל”ח חיוני לשמירה על ביטחון המדינה.
ההבנה של החשיבות בייצור עצמי של אמל”ח חיוני מגיעה בד בבד עם ההבנה שגם אם יש ליחסי ישראל-ארה”ב מעמד ייחודי (בין אם בבית הלבן יש נשיא דמוקרטי או רפובליקני) לא תמיד ארה”ב תספק לנו אמל”ח חיוני באופן מיידי וללא תנאים ברגע שנזדקק לו, וכך גם לא תמיד יהיה ניתן לסמוך בזמני משבר ומלחמה, על אספקת אמל”ח ע”י בנות בריתנו האחרות (ראו הטלת אמברגו (מלא או חלקי) על אספקת אמל”ח לישראל ע”י: צרפת, בריטניה, קנדה, יפן, בלגיה, הולנד, איטליה).
תובנה זו גרמה לישראל להתפקחות שגם אם יהיה יקר יותר לייצר בישראל אמל”ח זה או אחר, מאשר לייבא, בין אם מכספי סיוע צבאי אמריקאי, או בתשלום מלא מאוצר המדינה, ישראל חייבת לחזור לייצור עצמי של אמל”ח חיוני, שיוכל לענות על דרישות צה”ל בשגרה ובחירום.
קרדיט: רוסי
תעשיות ביטחוניות בשכונה
מדינות השכונה המזרח תיכונית כמו רוב מדינות העולם מסתמכות על יבוא אמל”ח ממדינות אחרות. בחלקן יש תעשייה ביטחונית מקומית שמספקת חלק מהאמל”ח הנדרש להן, וחלק קטן ממדינות השכונה, לצד היותן יבואניות אמל”ח, גם מייצאות אמל”ח.
כולם בשכונה ראו איך מדינה גדולה כמו טורקיה, בה יש תעשיה ביטחונית וותיקה, עשתה קפיצת מדרגה בעקבות החלטת הסולטאן ארדואן לפתח את תעשיית הנשק המקומית, בין היתר בזכות חוזי רכש שכללו העברת ידע וייצור מקומי (כולל חוזים מול ישראל) שהקנו יכולות ייצור מקומיות מתקדמות, שהקפיצו את התעשייה הביטחונית הטורקית לקדמת הבמה.
וכולם בשכונה רואים איך התעשייה הביטחונית הטורקית שהתפתחה והתקדמה, מייצרת כמעט הכל – תחמושת קליעים, פגזים, רקטות וטילים, מערכות אלקטרוניקה צבאיות, כלי רכב, נגמ”שים וטנקים, ספינות, כטב”מים ומטוסים, וכולם רואים איך טורקיה מייצאת מגוון אמל”ח למדינות שונות בשכונה ובעולם, והפכה לאחת מיצואניות האמל”ח שמגדילות את חלקן בנתח השוק העולמי.
כולם גם ראו איך מדינה קטנה כמו איחוד האמירויות הערביות הקימה וטיפחה תעשייה ביטחונית מתקדמת, שגם החלה לייצא אמל”ח, והפכה גם למוקד תערוכות ביטחוניות מכל התחומים.
קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות