אסטרטגיה מול טקטיקה במלחמת ישראל בטרור. חלק ב’
אסטרטגיה, פירושה יעד ברור של תמונת סיום המלחמה וקוים כלליים, כיצד ניתן להגיע ליעד זה. טקטיקה פירושה טיפול יעיל בבעיות הצצות בדרך. משך שנים האסטרטגיה של צה”ל הינה “קניית שקט בכל מחיר”. השיטות הן שונות, אך המטרה זהה: מיגון כל נקודה מאויימת, גידור הגבולות מעל ותחת פני הקרקע, מערכות ליירוט נשק תלול מסלול מ”כיפת ברזל ועד מערכת החץ”, ולצד זאת הזנת האוייבים צמאי הדם בעוד ועוד כסף ומשאבים, ממזוודות עמוסות דולרים, עד כמויות ענק של חומרי בניה למנהרות, וחומרי גלם לייצור נשק ורקטות, קנית שקט בכל מחיר מול ראשי המחבלים בבתי הכלא, בעוד אלה מנווטים משם את ארגוני הטרור.
כשזו האסטרטגיה, אין פלא שלצה”ל לא היתה כל תכנית מבצעית אמיתית לכיבוש הרצועה. לא רק תכנית לא היתה, גם מאגר מודיעין אמיתי של יכולות האוייב דוגמת מיפוי רשת המנהרות הסבוכה שהקים החמאס, מיפוי תשתית מערך ייצור הרקטות ושאר האמל”ח, ואפילו לא מיפוי הרשת הכלכלית הענפה שמפעילים אנשי החמאס ברצועה ובחו”ל.
חשוב להבין שאם לצה”ל והשב”כ אין את המידע הזה, בכל הנוגע לחמאס, ברור ומובן מאליו, שאין לצה”ל ויתר גופי המודיעין של ישראל מידע כזה גם בכל הנוגע לאויבים מצפון לגבולות, מה שמסביר כנראה את העובדה שתשעה חודשים הגבול הצפוני מותקף ומדינת ישראל נוקטת באסטרטגיה המוכרת של “תחזיקו אותי, אחרת אני לא יודע מה אעשה”, שמזמן חדלה לפעול.
בניגוד אלינו, אויבינו האכזריים והציניים לא נחו לרגע ואספו וממשיכים לאסוף מודיעין טקטי ואסטרטגי, וכפי שנוכחנו ב-07 אוקטובר, הם עשו זאת בהצלחה לא מבוטלת, והאיומים שמפזרים אנשי החזבאללה, לגבי מוכנותם לפגוע ביעדים אסטרטגיים בתוך ישראל מלמדים שגם החזבאללה אינו “קוטל קנים” בתחום המודיעין.
לפני 57 שנים הממה ישראל את העולם הערבי, כשפגעה ב”אבחה אחת”, והשמידה את כל חילות האויר של מדינות ערב. אחר כך, המלחמה התנהלה כמעט באופן חד צדדי. ברור שהמציאות הנוכחית שונה. הפיזור של יכולות ארגוני הטרור גדול, חלק ניכר מהן ממוקם מתחת לאדמה ואינו חשוף לאמצעי התצפית. המידור הפנימי ויכולות סינון כח האדם של הארגונים האסלאמיים מקשה מאוד על איסוף מודיעין ממקורות אנושיים, אבל משך שנים ידעה מדינת ישראל להתגבר על קשיים אלו. מאז שהאסטרטגיה הישראלית הפכה ל”הכלה” ו”התמגנות”, היקף השקעת המשאבים בתחומים אלו הלך והצטמצם. את פירות הבאושים של התפיסה הזו, אנו משלמים בימים אלו.
למרות דברים אלו, חשוב שנזכור: בהתמודדות ישירה מול אויבינו, ידנו על העליונה כמעט בכל מפגש. ישראל חזקה לא רק בראיה טקטית, אלא גם בלוחמים עזי נפש, שבניגוד לפיקוד הצבאי והבכיר, ומרבית הדרג המדיני אינם נגועים בתפיסות ההכלה והמיגון, אלא שועטים להתקפה ולניצחון, אבל גם עובדה זו אין בה די, כאשר ללוחמים לא מובן מה היעד, ומהי הדרך להשגתו. יש החוששים שהכרזה על יעדים והדרך להשגתם תעניק לאויבינו מידע שאינו ברשותם, אבל המציאות הוכיחה שקשה מאוד להגיע לניצחון בלא שאנשיך שלך יודעים לאן אתה חותר, ויותר מזה, קשה להכניע אוייב, כל עוד הוא משוכנע שאין ברשותך את הכלים הדרושים להשיג ניצחון.
קרדיט: יעקב סבג – לשעבר יועץ לענייני ערבים ביחידות המנהל האזרחי בעזה ואיו”ש קרדיט לתמונות: ברקונומיקס