מבצע “ארנון” לחילוצם של ארבעת החטופים מלב מחנה הפליטים נציראת – פרטים חדשים
ב-12 במאי קיבלה ישראל מידע מודיעיני על מיקומם של ארבעה חטופים באזור מחנה הפליטים נציראת ברצועת עזה. מאותו יום ואילך, כלל המודיעין הישראלי היה ממוקד באזור, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע – כדי לאתר את מיקומם המדויק. צוות של ‘מסתערבים’ נשלח לשטח, בעיקר לשוק המקומי של נציראת.
תפקידם של המסתערבים לא היה רק לאסוף מודיעין מתושבי המקום, אלא גם לבדוק את מהימנותו של המידע שנאסף מחקירות של מחבלים שנתפסו. בנוסף, נאסף מידע באמצעות אמצעי תצפית אוויריים, ובאמצעים טכנולוגיים מתקדים נוספים.
לאחר 19 ימים של עבודת איסוף מודיעין אינטנסיבית בשיתוף פעולה של כלל גופי המודיעין, הצליחו היחידות המשותפות לאסוף מידע מוצק ומדויק על מיקומם של החטופים הישראלים. התגלה כי החטופים מוחזקים בשני מבנים נפרדים באותו אזור. נועה ארגמני הוחזקה בקומה הראשונה של מבנה אחד, ושלושה חטופים נוספים הוחזקו בקומה השלישית של בניין אחר, כ-800 מטרים מהבניין בו הוחזקה נועה.
המידע המודיעיני הובא בתחילת חודש יוני לקבינט המלחמה, ועל הרמטכ”לוראש השב”כ הוטלה המשימה לבנות ולהציג תוכנית חילוץ. המודיעין נשמר בסודיות מוחלטת. אפילו שאר הכוחות בעזה, כולל מפקדים בכירים – לא עודכנו על כך. בעוד שקבינט המלחמה דן באפשרויות, החלו ההכנות והאימונים לקראת המבצע.
כדי לאמת באופן סופי ומוחלט את המידע המודיעיני ולהכשיר את הקרקע למבצע, נשלח צוות נוסף של מסתערבים (כולל מספר נשים לבושות חיג’אב ושמלות שחורות ארוכות) למחנה הפליטים נציראת. חברי הצוות התחזו לשתי משפחות עזתיות שחיפשו בית גדול בנציראת. הם הגיעו בשתי מכוניות ישנות וזולות למראה, עמוסות בחפצים ביתיים, מראה האופייני לאותן משפחות העקורים, כמו מזרונים וביגוד זהים לאלו של המקומיים.
כששאלו תושבי מחנה נציראת את המסתערבים מהיכן הגיעו ומה הם מחפשים לעשות בנציראת, ענו הכוחות כי נמלטו מרפיח עקב “הפגזות קטלניות של הצבא הישראלי”, והחליטו לשכור בית באזור. לאחר מכן הצביעו המסתערבים על הבניין שבו הוחזקה נועה ארגמני. הם הראו לאחד המקומיים כמות גדולה של כסף מזומן, והציעו לשלם פי שלושה מהתעריף המקובל עבור שכר דירה. המקומי הסכים לעזור, ותוך שלוש שעות מצא בית גדול באותו הרחוב שבו הוחזקה ארגמני.
כמה ימים לאחר מכן, לאחר שהתמקמו הכוחות בבית שהושכר והכירו את האזור, יצאו לעשות קניות בשוק המקומי, ומשהבינו כי הם אינם מעוררים חשד, החלו המסתערבים במשימתם: אימות המיקום בו הוחזקו החטופים. הם התחלקו לשתי קבוצות. צוות אחד הורכב משני לוחמי קומנדו, גבר לבוש כעזתי מקומי טיפוסי, ואישה לבושה בשמלה שחורה ארוכה וחיג’אב.
הם החלו לצעוד במורד הרחוב לכיוון המרכז הרפואי ‘אלעודה’, הממוקם כ-200 מטרים מהבניין בו הוחזקה נועה ארגמני. המסתערבים התהלכו בביטחון מלא, כאילו הם הולכים ברחוב תל אביב. בכדי להוסיף לאותנטיות שלהם, הם עצרו מעת לעת בדוכנים בצידי הרחוב, כשהם מגלים עניין במוצרים תוך התלוננות על המצב הקשה בעזה. כל זה נעשה בערבית שוטפת עם מבטא עזתי מושלם. מאחוריהם, צעדו עוד ארבעה מסתערבים חמושים, בכדי לספק גיבוי למקרה שיתרחש מצב ‘דמוי פאודה’ (פאודה בערבית פירושה כאוס בלתי צפוי).
הצוות השני כלל ארבע חיילות לבושות כנשים ערביות טיפוסיות (כאשר אחת מעמידה פנים שהיא בהריון) נושאות שקיות ניילון מלאות במוצרי מזון וירקות. הן צעדו בזוגות (לצעירה מוסלמית אסור להסתובב לבדה) לעבר בניין מגורים סמוך, בו הוחזקו שלושת החטופים בקומה השלישית. מאחוריהן צעדו עוד ארבעה מסתערבים חמושים נוספים, בכדי לספק גיבוי.
במקביל, נשארו בבית שהושכר חמישה חברים נוספים בצוות המסתערבים, בכדי לשמור עליו ולוודא שהצוותים לא נחשפו.
שלוש שעות לאחר מכן, בשעה שנקבעה מראש, חזרו שני הצוותים לבית השכור והחלו לעבד את המידע שאספו.
כעת זה כבר היה וודאי: ארבעת החטופים הוחזקו בשני בתים של משפחות עזתיות. מפקד הכוח אישר לישראל כי שני המיקומים אכן נכונים.
בעקבות זאת, החליט הקבינט לפעול. 28 לוחמי הימ”מ, יחידת קומנדו המתמחה בלוחמה בטרור ובחילוץ בני ערובה, החלו להתאמן על שני דגמים שנבנו במיוחד, בניסיון לשכפל את שני המבנים שבהם הוחזקו החטופים. לאחר שלושה ימי אימונים, הודיע מפקד הכוח לרמטכ”ל, הרצי הלוי, שלאחר מכן הודיע לשר הביטחון, יואב גלנט, כי הכוח מוכן וערוך לביצוע פעולת החילוץ. לאחר שהרמטכ”ל, ראש השב”כ ושר הביטחון עדכנו את ראש הממשלה נתניהו כי כלל הכוחות ערוכים לפעולה, ראש הממשלה נתן את אישורו לתוכנית שהוצגה, וניתן היה להמשיך לשלב החילוץ.
ביום חמישי בלילה, 6 ביוני, קיבלו צוותי המסתערבים הוראה לעזוב את אזור מחנה הפליטים נציראת מבלי לעורר את חשדם של המקומיים. שארבעה מהם נשארו בכדי לפקוח עין על המבנים ולוודא שהחטופים לא מועברים למקום אחר.
רק בשלב זה עודכנו בכירים בצה”ל ובשב”כ, וחברי קבינט נוספים על המבצע.
ביום שישי בבוקר, 7 ביוני, החלו 28 לוחמי הקומנדו מיחידת הימ”מ לעשות את דרכם בשני צוותים לעבר שני המבנים במחנה הפליטים נציראת. כדי לשמור ככל שניתן על אלמנט ההפתעה, נסעו לוחמי היחידה בשתי משאיות, כאשר הם מסווים בתוכן.
קצת לפני השעה 11:00 הגיעו לוחמי הקומנדו בתזמון מדויק לשני היעדים, והמתינו לאישור הסופי, ולפקודת הזנקת מבצע החילוץ. תצפיות ואמצעי מעקב טכנולוגיים מכלי טיס של צה”ל דיווחו כי השטח “נקי”, וכי אין תנועות חשודות באזור שני המבנים.
המידע והתיעוד החי של הסמטאות והרחוב באורך 800 המטרים שהפריד בין שני בנייני היעד, הועבר ישירות למסכים בשני חדרי פיקוד ובקרה בישראל, שמהם ניהלו בכירי מערכת הביטחון את המבצע.
בשעה 11:00 בדיוק קיבלו לוחמי הקומנדו את האור הירוק לפעול, והסתערו על שני המבנים במקביל בתיאום וסנכרון מלא, כדי למנוע מהמחבלים לסכן את החטופים ואת כל המבצע.
החיילים הישראלים חיסלו את המחבלים ששמרו על נועה ארגמני, ותוך שש דקות חילצו אותה ללא פגע מהדירה. לאחר מכן לקחו אותה למסוק שהמתין להם והטיס אותה מיד בחזרה לישראל.
בעוד שהחילוץ של ארגמני עבר חלק, פעולת חילוץ שלושת החטופים האחרים בקומה השלישית של הבניין השני – הסתבכה.
הם הוחזקו בביתו של ד”ר אחמד ג’מל, רופא, אשר היה פעיל חמאס. בדירה שהה גם בנו, עבדאללה, עיתונאי אלג’זירה.
חלק מלוחמי הקומנדו השתמשו בסולם כדי להיכנס ישירות לחדר שבו הוחזקו שלושת החטופים. במקביל, שאר הכוחות נכנסו גם הם לחדר, לאחר שעלו במדרגות מהכניסה הראשית של הבניין.
צוותו של פקד ארנון זמורה, שפרץ לדירה בראש הכוח, נתקל באש מסיבית של כשלושים מחבלי חמאס בדירה. המחבלים ביצעו ירי מקלעים, השליכו רימונים, וחלקם אף ירו טילי RPG לעבר הכוחות הישראלים. כך נהרג פקד ארנון זמורה.
הימצאותם של 30 המחבלים בדירה לא הייתה ידועה לצוותי המסתערבים, שדיווחו את המידע על מיקומם של החטופים בחזרה לחמ”ל הפיקוד. ההנחה היא שהמחבלים הגיעו לדירה באותו הבוקר או ערב קודם לכן, בכדי לחזק את השמירה על שלושת החטופים.
למרות זאת, לוחמי הקומנדו הישראלים המנוסים לא נרתעו מההפתעה הקטלנית, והמשיכו להילחם במחבלים בנחישות מטווח קצר. זמן קצר לאחר מכן, הצטרפו אליהם יתר הלוחמים שהמתינו מחוץ לדירה. במהלך הקרב נאלצו שלושת החטופים להסתתר בשירותים של הדירה, כשהם מוגנים על ידי מספר לוחמים ישראלים. לא הייתה דרך לעזוב את הדירה בגלל היקף הירי האדיר והבלתי צפוי, שכן הוא עלול היה לסכן את החטופים.
לאחר קרב ארוך, הצליחו הלוחמים לחסל את כל המחבלים בדירה. אך במהלך חילופי האש הכבדים בתוך דירת שני חדרים צפופה, פקד ארנון זמורה נפגע ושכב על הרצפה מדמם, בעוד שלושה חובשים ורופא רוכנים מעליו, תחת אש, בניסיון להציל את חייו.
בתוך כך, עשרות מחבלים הגיחו מהמנהרות שמסביב למבנה והחלו לירות לעבר הלוחמים הישראלים במקלעים וטילי RPG. הלוחמים החלו לעשות את דרכם החוצה מהבניין (כמה מהם נושאים את פקד ארנון זמורה על אלונקה), והחלו לרוץ בסמטאות מלאות עשן ובשוק הסמוך, שהיה עמוס באלפי עזתים שלא היו מהססים לעשות בהם לינץ’. הכוחות הישראליים ניסו, תחת אש בלתי פוסקת, להגיע לרכב החילוץ שהמתין להם, אך הוא נפגע משני טילי RPG.
מפקד המבצע בישראל הפעיל אז את ‘תכנית ב’, תוכנית החילוץ שהוכנה מראש: מבצע נועז תחת אש מסיבית מטווח קרוב מצד האויב, כאשר כוחות נוספים מספקים אש מהקרקע, מהים ומהאוויר.
בעזרת טנקים, הסתערו רגלית אל מחנה הפליטים מאות חיילים (מחטיבות הצנחניםוגבעתי), ונלחמו למול מחבלי חמאס בזמן שספינות חיל הים מספקות גיבוי לכוחות ממערב, ומסוקי חיל האוויר מספקים גיבוי וחיפוי לכוחות ממזרח. אש מהאוויר פגעה במחבלים ששהו עשרה מטרים בלבד מהחיילים הישראלים.
כוחות התגבור וחיל האוויר הצליחו לבודד את זירת הקרב, וסיפקו נתיב מילוט בטוח לכוח העיקרי שחילץ את שלושת החטופים.
בתום קרב מתיש ומתמשך, חיסלו הלוחמים הישראלים את כלל האיומים החמושים בזירת הקרב.
בחמאס טוענים כי במהלך מבצע החילוץ ברחובות הצפופים של מחנה הפליטים נהרגו 274 פלסטינים. עם זאת, בצה”ל אומרים כי 104 פלסטינים נהרגו או נפצעו – כולם מחבלי חמאס או אזרחים חמושים ששיתפו פעולה עם ארגון הטרור.
לאחר הקרב, הובילו הלוחמים את שלושת החטופים (ששמרו על קור רוח לאורך כל הדרך) לאחד המסוקים הישראלים שחיכו להם והטיס אותם לישראל.
במקביל, מטוסי חיל האוויר הפציצו את הבניין בו הוחזקו עד לפני זמן קצר שלושת החטופים, והבניין קרס תוך רגעים בודדים.
לאחר מכן, עלו לוחמי הכוחות המיוחדים על שני המסוקים האחרים והמריאו חזרה לישראל. הניסיונות להציל את פקד ארנון זמורה נמשכו בטיסה הקצרה, אך מותו נקבע עם הגעתו לבית החולים.
