ערכת נדוניה כאמצעי למניעת תסיסה?

סיפרתי לכם לא פעם על תסיסה בקרב האיראנים כלפי משטר המולות שהורס להם את המדינה, הכלכלה ואת החיים, והפעם אספר לכם מעט על מה המשטר מנסה לעשות כדי “להרגיע את העם”, שלא כרוך במעצר, עינויים, ירי במפגינים והוצאות להורג.

במסגרת המאמצים למנוע תסיסה גדולה יותר, במיוחד במקומות שהמשטר מחשיב כרגישים, או במקומות בהם המשטר חושש מגידול בתסיסה ועוינות כלפי המשטר בקרב מיעוטים, נציגי המולות – קציני משמרות המהפכה ו/או אנשי בסיג’ מראים את “דאגתו של המשטר לפשוטי העם” ומחלקים מדי פעם “ערכות נדוניה” או “חבילות פרנסה” .

כך לדוגמה כדי “לעזור לזוגות צעירים מוחלשים להתחיל את חייהם המשותפים”, חולקו השבוע ל 22 זוגות צעירים בעיר שאהין דז’ (شاهين‌دژ = Shahin Dezh), “ערכות נדוניה” פאר תוצרת התעשייה האיראנית, שכללו מקרר, כירת גז, מכונת כביסה, טלוויזיה, ואפילו שואב אבק. (אציין שלדעת האיראנים, המוצרים המקומיים לא ממש נחשבים כאיכותיים) ואוסיף שחלוקת “ערכות נדוניה” או “חבילות פרנסה” לתושבי האזור הפכה בשנים האחרונות לסוג של שגרה.

לדברי אל”מ מנצור יוספי (منصور یوسفی) מפקד הבסיג’ באזור (שתקוע שנים ארוכות בדרגתו ובתפקידו) אמר שהמטרה העיקרית של תרומת “ערכות הנדוניה” (בשווי של 600 מיליון ריאל כל אחת) נועדה “לעזור לפתח ולקדם נישואים קלים וגם גיבוש משפחתי.”

אציין שנציגי המולות מנסים פעם אחר פעם להראות לתושבים במקומות בהם המשטר מנסה להוריד מעט את גובה הלהבות בסיר הלחץ של התסיסה נגד המנהיג העליון ונציגיו, עד כמה המשטר הטוב והמיטיב דואג להם, וכך גם בסביבת שאהין דז’, עיר קטנה של כ 54 אלף תושבים, במחוז ערב אזרבייג’ן, שרוב תושביה הם מהמיעוט האזרי, וכורדים בני שבטים שונים.

לכן מנצור יוספי מיודענו, מתראיין בעיתונות המקומית לספר על יוזמה של המשטר לשיפוץ מערכת המים בכפר זה או אחר, וששוב כמה מאות מבני המקום המאושרים זוכים למים נקיים (יחסית) שיזרמו בברזים, או שיפוץ אמות מים להשקיית השדות, או על יוזמה לשיפוץ / בניית יחידות דיור בכפר או עיירה באזור.

האבסורד שהמשטר לא רוצה לראות שתרומת “ערכות הנדוניה” או “חבילות פרנסה” המכילות מזון ולפעמים בגדים וכלי בית, גורמות בפועל לתסיסה, והאיראנים ברשתות אומרים שהם היו שמחים פשוט להתפרנס בכבוד, ומוכנים לוותר על “התרומות” של המשטר שהרס את הכלכלה ואת חייהם, והחקלאים שבהם אומרים שאילו המשטר היה משלם להם על היבול, מחירים הוגנים ובזמן, הם לא היו מגיעים למצב בו הם לא יכולים להתחיל עונת גידול חדשה ולא היו נזקקים “לתרומות” המשטר.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון     קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות