כל הפסקת אש, גם הקצרה ביותר, היא סכנה למדינת ישראל. דעה

זה מה שצריך להיות לכל אחד מאיתנו בראש. זה מה שכל אחד, החל מראש הממשלה ועד לתינוק הכי קטן בישראל צריך להבין: אסור. להגיע. להפסקת אש!

חמאס משתמש באותה טקטיקה בה השתמש בפעם האחרונה שבה “בעל הבית השתגע” (צוק איתן) – מנפחים מספרי הרוגים, נוצרים את האש עד כמה שאפשר וקוראים לקהילה הבינלאומית ללחוץ על ישראל להגיע להפסקת אש הומניטרית. הפעם גם יש להם את קלף החטופים שהוא קלף ג’וקר מטורף מבחינתם שאיתו הם יכולים להשיג מה שהם רוצים וכמה שהם רוצים (הרי לא סתם הם מעוניינים ב3 ימי הפסקת אש תמורת 15 חטופים. כשיש 240 מהם – יש בקנה הרבה ימי הפסקת אש. וכמו שאנחנו מכירים את ארגון הפשע הדעאשיסטי חמאס – המחיר רק עולה ועולה עם כל פעם שאתה מסכים להם. זוכרים את הפרוטקשן?).

למה לחמאס הפסקת אש כזו טובה?
1. החמאס מקבל זמן להתארגן ולהטעין משגרים, לאמוד את הנזק ולהאציל סמכויות למפקדי שטח חדשים.
2. התושבים העזתים מקבלים אמון מחודש בהנהגת החמאס שהצליחה לעצור את ההתקפות על הרצועה.
3. המתווכים מרוצים וממשיכים לתמוך בחמאס.

למה לישראל אסור בתכלית האיסור להסכים לשום סוג של הפסקת אש?
1. ישראל מודה בכך שישנו אסון הומניטרי כלשהו ברצועה ומאפשרת לחמאס למצוא גופות ובכך לנפח עוד יותר את המספרים של ההרוגים.
2. ישראל קובעת תג מחיר לחטופים שרק עלול לעלות
3 והגרוע מכל: ישראל בעצם נושאת ונותנת עם החמאס שאותו נשבעה להכחיד. הדבר נותן לגיטימציה לחמאס ומציג אותו בתור גורם ששולט ברצועה ושניתן לבצע איתו מהלכים ועסקאות. טעות פטאלית כזו יכולה להסתיים בשחרורם המבורך של כל החטופים אך בהפסקת אש שאינה מוגבלת בזמן בערבות בינלאומית, בכניסה של מדינות וכספים רבים לשיקום הרצועה ובהחזרתו של החמאס לתפקיד השליט הבלעדי והבלתי מעורער ברצועה, דבר שיוביל לשיקומו של הכוח הצבאי של הזרוע הצבאית של החמאס, בניית ביצורים עוד יותר עמוקים ולמידה של דרך הפעולה של ישראל.

מבחינתי ואם דבר כזה שתואר עלול לקרות – מדובר על לא פחות מיריקה על קברם של 1400 הנרצחים באותה שבת שחורה ובאסון ביטחוני מהמעלה הראשונה. הדבר עלול לגרום לקריסה מוחלטת של תחושת הביטחון של אזרחי ישראל וחוסר אמונה בצבא ובדרג מקבלי ההחלטות. האויבים שלנו ובראשם נסראללה יתחילו לתכנן בעצמם ובמהרה את ה7.10 שלהם – והוא יהיה הרבה יותר גרוע. ישראל לא תוכל להחזיק 360 אלף חיילי מילואים לאורך זמן לאחר חתימה על הפסקת אש לטווח הבינוני-ארוך.

אסור לחתום על הפסקת אש. חייבים למוטט את שלטון החמאס. גם אם מחבלי החמאס יצאו מהמנהרות עם חולצה לבנה מעל הראש, צריך לבצע ירי בין העיניים שלהם – זה בדיוק מה שהם עשו לילדים, לנשים, לזקנים, לאבות ולאמהות, לסבים ולסבתות, לחיילים שלנו. חייבים לכפות את החלטות 1559 ו1701 של האו”ם גם אם בכוח הזרוע. חייבים לנקום את מותם של המתים ולחזור להיות הכוח השולט במזרח התיכון.

החטופים נמצאים בלב כולנו, אך החמאס מבצע בהם שימוש ציני וחסר רגשות על מנת לשמור על חיי מנהיגיו ועל מנת לשמור על קיומו. אין שום הבטחה לכך שכולם בריאים ושלמים, ומן הסתם החמאס ישמור לפחות על חלק מהם בתור מגן אנושי על המנהיגים הבכירים ביותר ברצועה. את החיילים החטופים אין להם רצון לשחרר כלל – אלא אם נסכים לשחרר את כל האסירים הבטחוניים שכלואים בבתי הכלא הישראלים (כמובן שירצו להחזירם אל תוך הרצועה וכמובן שרצונם הוא שהדבר יגרור הפסקת אש שלא קצובה בזמן).

עם הנאצים לא חתמו על הפסקת אש עד כניעה מוחלטת וחסרת כל תנאים. במקרה שלנו גם כניעה לא מגיעה להם. חייבים להשמיד כל זכר לחמאס ולכל ארגוני ה”התנגדות” הפלסטינים. הסיוט שלנו חייב להיגמר והחלום שלהם חייב להיעלם.

קרדיט: ערוץ הטלגרם אינטליניוז – דון קורליאון