ההגנה האקטיבית היא הבסיס להתקפה האפקטיבית

יש אנשים שמדברים ואומרים “אם לא היתה לנו כיפת ברזל אזי בוודאי שהיינו תוקפים את עזה לפני 5-10 שנים ואז האסון הנורא הזה כלל לא היה מתרחש”.

ובכן זו טעות, עוד תוצר של מחשבה לא רציונאלית, סוג של כשל תודעתי.

 

הסבר

1, לא ניתן לעצור לאורך זמן את הטכנולוגיה, טכנולוגיית יירוט המטוסים באמצעות טילים של שנות ה 60 של המאה הקודמת התפתחה בהתמדה עד ליכולות הנוכחיות ליירוט רקטות, טילים, פצצות גולשות ופגזים.

כיפת ברזל אינה מערכת היירוט היחידה בעולם, לראייה האמריקאים יירטו לפני מס’ ימים טילים ששוגרו מתימן לישראל וזאת באמצעות טילים שפותחו שם.

אז אם לא היינו מפתחים את כיפת ברזל היינו ובוודאות רוכשים מערכות מקבילות בחו”ל וזאת בעלות כפולה ומכופלת.

2, כעובדה כיפת ברזל, ובמהלך 12 שנות הפעלתה מאז שנת 2011, הצילה בוודאות ממוות מאות אנשים, ואלפי אנשים מפציעות חמורות וכן חסכה נזק והרס כלכלי, אישי וציבורי, בעלות של מיליארדים רבים.

 

אז איכן הבעיה?

במנהיגות המדינית והבטחונית שלנו שלקתה ויתכן שעדיין מצוייה בכשל תודעתי.

זו בחרה לנצל את היכולות של כיפת ברזל כדי לא לתקוף את האויב בטענה שההרג והנזק שגרמו מתקפות הרקטות קטנים ואז ניתן להכיל את המתקפה שמטרתה המוצהרת רצח של האזרחים.

הנכון היה להגן על הארץ ותושביה עם כיפת ברזל ובמקביל לתקוף את האויב בעוצמה כאילו אין לנו כיפת ברזל.

 

מסקנות

1, חייבים הגנה אקטיבית חזקה ככול שניתן, זו הדרך היעילה ביותר לצמצם את הישגי האויב האכזר שמחשיב ניצחון בעיקר באמצעות מספר ההרוגים שהוא גורם לנו, כך הם סופרים הרוגים.

2, במקביל חייבים לתקוף את האויב כאילו לא היתה לנו כלל הגנה אקטיבית.

פרקטית: אם ההגנה האקטיבית מצמצמת את מס’ הנפגעים שלנו נניח ב כ 90% אזי יש להכפיל ב כ-10 את מס’ הנפגעים שלנו וזאת לצורך חישוב התגובה המתאימה ולתקוף את האויב בהתאם לכך.

3, חשוב לדעת
ההגנה האקטיבית היעילה ביותר מבחינת היעילות והעלות היא הגנת לייזר. לצערי היינו שם לפני 16 שנים וטעינו.

אם תהיה לנו הגנת לייזר יבשתית, אווירית וימית רבת עוצמה אזי גם החיזבאללה ואיראן שהיכולת ההתקפית שלהם מבוססת בעיקר על הרק”ק והטק”ק והמל”טים המתאבדים לא יהיו יותר סכנה קיומית.

קרדיט: אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.  קרדיט לתמונות: חברת רפא”ל