המיתוס של חיל האוויר אז (מלחמת יום הכיפורים) והיום

המאמר נכתב לאחר צפייה בתוכנית המעולה להערכתי ששודרה בערוץ 8 של הוט על חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים.

ובכן מקור כוחו המופרז עד מאוד של חיל האוויר בציבוריות שלנו וכתוצאה מכך גם בממשלה ובמערכת הביטחון שלנו ובצה”ל יסודו בהערצה של ההמון לעל טיבעי.

זו הערצה לא רציונאלית שאין לה תימוכין במציאות לאיזה גיבורים שמטיסים מטוסים ושהם באמצעות איזה משק כנפיים ינצחו את האויב.

במציאות חיל האוויר מעולם לא ניצח ולו גם מלחמה אחת לא כאן וגם לא בעולם וזאת למרות ההשקעה האדירה בחיל האוויר, מרבית תקציב הבטחון.

חיל האוויר לא ניצח גם את מלחמת ששת הימים שם נבנה המיתוס שלו.

 

במלחמת ששת הימים, ע”י השמדה על הקרקע של חילות האוויר של מצריים, סוריה וירדן אכן מנע חיל האוויר את הפצצת הערים הגדולות שלנו.

אך יש לדעת שכיבוש הגדה, ירושלים, רמת הגולן וסיני שהם קבעו את תוצאות המלחמה בוצעו ע”י זרוע היבשה וזאת כמעט ללא סיוע אווירי משמעותי.

חיל האוויר בגלל החסרונות המובנים של המטוס ובעיקר בגלל העובדה שהמטוס נמצא זמן מוגבל מאוד באוויר וכעת בגלל איום טילי הנ”מ המטוס מצוי גם רחוק משדה הקרב, ובכן חיל האוויר גם לא יכול וגם לא יוכל בעתיד לנצח מלחמה.

מרבית הציבור לרבות מרבית הדרג המדיני וגם חלק ניכר מהפיקוד הצבאי אינם יודעים באמת כיצד מתנהלת מלחמה, הם נבערים מדעת בנושא הזה ובצר להם הם מחפשים איזה מושיע ולחוסר הביטחון הזה נכנס חיל האוויר.

קרדיט: USAF

 

תופעה זו מזכירה את האבירים במלחמות ימי הביניים.

אז נדרשו במאה ה 15 מס’ קרבות כדי שהציבור והאצולה יבינו שהאבירים המשוריינים על הסוס המפואר אולי מרשימים את ההמונים אך הם חסרי תועלת לחלוטין במלחמה.

מה שנדרש אז ערב מלחמת יום הכיפורים וגם היום זו התייחסות רצינית למציאות.

מצופה מהמפקדים הבכירים של חיל האוויר לשקף להנהגה המדינית(הממשלה) וזו הצבאית (המטכ”ל) את המציאות ואז הם יוכלו לקבל החלטות נכונות ויעילות יותר בנושא בערכות למלחמה לרבות התעצמות ובנושא הפעלת הכוח בעת מלחמה..

ערב מלחמת יום הכיפורים ראש הממשלה ושר הביטחון והרמטכ”ל(זו תמיד השלישיה הקובעת בבטחון) היו משוכנעים שחיל האוויר יוכל באמצעות הפצצות לעצור למס’ ימים קטן את הפלישה הקרקעית של צבאות מצריים וסוריה.

היה מצופה מחיל האוויר שמטוסיו יורטו והופלו בסוף מלחמת ההתשה וזאת ע”י מערכת סוללות נ”מ פחות צפופה ומאורגנת מזו שהיתה במלחמה, להסביר ובעוד מועד לצמרת המדינית בטחונית שזה לא יקרה.

 

כנראה שבמצב הזה היה מתבצע גיוס מוקדם גדול של חטיבות הטנקים וגדודי הארטילריה שהיו מתגברים את הכוחות בקווים, להערכתי במצב כזה האויב לא היה מצליח לחצות את קווי הגבול.

גם היום צריך לשקף לציבור, לממשלה ולמטכ”ל כי במלחמה רב זירתית חיל האוויר לא יצליח לעצור או גם לצמצם משמעותית את המטחים האדירים של הרקטות והטילים המדויקים והמל”טים המתאבדים שיונחתו על ריכוזי האוכלוסיה והמתקנים החיוניים שלנו.

האש תונחת כאן מלבנון, עזה, סוריה ועירק ואולי גם מאיראן.

כעיקרון פיסיקלי יש לדעת שמטוסים לא בנויים ולא יכולים ליירט רקטות או טילים בליסטיים שזו הבעיה מס’ 1.

 

טילי שיוט ומל”טים המטוסים כן יכולים ליירט אך ביעילות מוגבלת ובעלות גבוה שתכלה את מלאי הטילים נגד מטוסים.

משגרי הרקטות והטילים של האויב מצויים בבורות יירי או על משגרים ניידים וכמעט ולא ניתן לאתר אותם בטרם הם ביצעו את השיגורים וגם אחר כך הם עוברים במהירות למקומות מסתור.

אז צריך להבין את המגבלות של חיל האוויר ולחפש במקומות אחרים את הפיתרונות לסכנה מס’ 1 והיא הפצצת העורף האזרחי שלנו בעשרות אלפי רקטות וטילים מדויקים ומל”טים מתאבדים.

קרדיט: אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.  קרדיט לתמונות: ויקיפדיה