“הטנק הישראלי” של בניה

בניה ריין ז”ל נהרג בטנק במהלך מלחמת לבנון השנייה עם צוות שמבטא את הישראליות ואת צה״ל כצבא העם.

בניה נהרג כאשר התנדב למלחמה. הוא היה אמור להיות בחופשה בין תפקידים, אך לא יכול היה להישאר בבית. הוא עלה לצפון ולא הפסיק ללחוץ על מפקדיו עד שנתנו לו טנק, וצוות מיוחד במינו. והם, מבלי שקיבלו פקודה, החליטו שהם עושים את מה שצריך. אם צריך להביא אוכל – הם יכניסו מנות קרב ללוחמים בחזית. אם צריך מפות – אין בעיה. צריך לחלץ פצועים? הם יגיעו לכל מקום. עד מהרה השמועה על “כוח בניה”, צוות הטנק שמגיע ועוזר, התפשטה בקרב אנשי המילואים שלחמו בחזית המזרחית בלבנון, באזור הכפר טייבה. לאחר שהוא נהרג, הגיעו לוחמי חטיבת צנחני המילואים לבית בקרני שומרון, ושם בסלון של חגית, אמא של בניה, הם אמרו לו בשקט תודה.

בניה, יליד קרני שומרון, מתנחל, דתי, פיקד על צוות שהרכבו המיוחד דומה שחובר יחדיו, על ידי מחזאי שרצה להמחיש מדוע צה״ל הוא עדיין צבא העם. צוות הטנק של בניה כלל את סמל ראשון אלכס בונימוביץ’ ז״ל – עולה חדש מרוסיה, סמל ראשון אדם גורן ז״ל – קיבוצניק חילוני, וסמל ראשון אורי גרוסמן – צבר עירוני מירושלים, בנו של הסופר המוערך ואיש השמאל הביקורתי והנוקב דוד גרוסמן.

לו היו חיים היום סביר להניח שהארבעה היו מתווכחים בלהט על המהפכה המשפטית. אבל הם לא פה. החלל שהותירו אילם. ההתייחדות עם זכרם שקטה דוממת. ואני, שאהבתי את בניה, פקודי שלא יחזור, שואל עצמי היום האם יש משמעות לסמליות הזו? האם היא מצווה עלינו משהו.

קרדיט: מנהל המכון למחקר אסטרטגי – INSS – האלוף (מיל’) תמיר הימן    קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות