דריסת הרגל האיראנית במזרח התיכון: ההתקרבות בין הסונים לשיעים. חלק ב’

דריסת הרגל האיראנית במזרח התיכון: ההתקרבות בין הסונים לשיעים ובין מדינות ערב שצריכה להדאיג את ישראל | פרוייקט מיוחד.

בתקופה האחרונה התפרסמו מספר דיווחים המעידים על התקרבות חריגה באופייה בין הזרם הסוני לשיעי ובין מדינות ערב לאיראן וסוריה. בסדרת הסקירות הבאה נסקר לכם את כל ההתקרבויות המעניינות ובהמשך ננתח את המשמעויות הנגזרות מכך. קריאה מהנה!

 

---

פרק ב – ההתקרבות בין איראן לסעודיה, אלג’יריה ומצרים

בעוד אנו שומעים על התקרבות ארגוני טרור הפלסטינים לאלו השיעים ומדינות ערב, מומלץ לעצור לרגע ולראות את התמונה הרחבה. 

ההתקרבות בין איראן לסעודיה:

היחסים הדיפלומטיים בין איראן וערב הסעודית ידעו לאורך השנים מספר עליות ומורדות. אחרי הכל מדובר בשתי מעצמות בינוניות, אחת סונית והשנייה שיעית, הטוענות לכתר על מנהיגות העולם המוסלמי.

המורד הראשון ביחסים בין המדינות (בעשור האחרון) היה בשנת 2011, עת פתיחת מלחמת האזרחים בסוריה. בעוד שאיראן תמכה ישירות במשטר אסד והעבירה לו סיוע של מילארדי דולרים, תמכה סעודיה במורדים והייתה הספקית המרכזית שלהם לאורך המלחמה. כתוצאה מכך, גורש השגריר הסורי מסעודיה ולאחר מכן, במרץ 2012, נותקו היחסים באופן רשמי בין המדינות, לאחר שסעודיה ומדינות נוספות סגרו את השגרירויות שלהם על אדמת סוריה. כיום, 11 שנים מאז, התחממו היחסים בין המדינות, כאשר דווח על מגעים לפתיחה מחודשת של מתחם השגרירות בדמשק. בשבוע שעבר אף נחת שר החוץ הסורי, פייסל מקדד, בעיר ג’דה הסעודית, לביקור רשמי במדינה לראשונה מזה עשור. על כך נרחיב בפרק הבא.

מורד נוסף ביחסים בין האיראנים לסעודים, הייתה פתיחת מלחמת האזרחים בתימן וכיבוש הארמון בצנעא ע”י המורדים החות’ים, שהובילה למעשה להפיכה צבאית במדינה. בעוד שהציר בראשות איראן תמך במורדים הח’ותים צבאית וכלכלית, חברו הסעודים לקואליציה בת 9 מדינות ערב, (בתמיכת ארה”ב), ויצאו למבצע “סופה נחרצת” נגד המורדים. בעקבות התערבותה של סעודיה במלחמה, החלו החות’ים לתקוף באמצעות טילים וכטב”מים איראנים, יעדים הסמוכים לגבול המשותף בין המדינות ובהמשך גם בעומקה. במסגרת התקיפות התמקדו החות’ים במתקני הנפט הסעודיים ובשדות התעופה במדינה. ע”פ הדיווחים, לתקיפה הידועה על מתקני חברת “עראמקו”, נמצאו טביעות ידיים איראניות, שהובילו מן הסתם לקרע נוסף ביחסים.

בשנת 2015 אירע “אסון העלייה לרגל במכה”, בו נרמסו כ2,200 עולים לרגל במהלך החג’ השנתי. ממסקנות האסון עולה כי הסעודים ניהלו את האירוע באופן כושל, ועל כן זכו להאשמות חריפות מפי האיראנים.

אירוע מרכזי נוסף ואחרון הוא המתקפה על נציגויות הדיפלומטיות באיראן בשנת 2016. באותה שנה הוצא להורג נימר א-נימר, שייח’ מוסלמי שיעי שתקף בחריפות את בית המלוכה הסוני וקרא להפלתו. רגעים לאחר ביצוע גזר הדין, תקפו אזרחים איראנים את מתחם השגירות הסעודית בטהראן והציתו אותו באמצעות בקבוקי תבערה. בנוסף, הותקפה הקונסולית הסעודית בעיר משהד. בתגובה לאירועים, הודיע שר החוץ הסעודי על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם איראן. יממה לאחר מכן נותקו יחסי המסחר והופסקו הטיסות בין המדינות.

היחסים בין המדינות שבו להתחמם לפני כשנתיים. אז אירעו מספר מפגשים בין המדינות לראשונה משנת 2016. מומחים העריכו כי שינוי הגישה הסעודי הגיע בעקבות היחסים הקרירים עם ממשל ביידן, שלא נרחיב עליהם כעת. במהלך השנתיים הללו התפייסו הסעודים עם קטאר ובהמשך נרשמה ההפוגה הגדולה ביותר במלחמה עם החות’ים.

בחודש שעבר הודיעו שני המדינות על חידוש היחסים ביניהם, בתום משא ומתן בתיווך סין. בשבוע החולף אף דווח כי משלחת איראנית נחתה בריאד והחלה בהכנות לקראת פתיחה מחודשת מתחם השגרירות במדינה.

 

ההתקרבות בין איראן למצרים:

בדומה ליחסים בין האיראנים לסעודים, גם היחסים בינם לבין המצרים ידעו עליות ומורדות.

עד שנת 1980 שכנו השתיים בידידות מופלאה שחלפה לה בעקבות המהפכה האיראנית וההכרה המצרית במדינת ישראל. כ-30 שנה לאחר מכן, בשנת 2011, שבו להתחמם היחסים בין שני המדינות לאחר המההפכה במצרים ונפילת שלטונו של חוסני מובארכ. כשנה מאוחר יותר, מחליפו של מובארכ, נשיא מצרים דאז, מוחמד מורסי, ביקר בטהרן והכריז במהלך פגישה עם נשיא איראן כי “המשטר הציוני הוא איום לעמי האיזור והעולם”. אלא שבשנת 2013, במלאת שנה לבחירותו כנשיא מצרים, נערכו במדינה הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו. מי שכיהן אז כרמטכ”ל הצבא המצרי וכיום מכהן כנשיא המדינה, עבד אל-פתאח א-סיסי, הציב בפני מורסי אולטימטום שהוביל להדחתו. מורסי הועמד לדין וכן גם מחליפו הזמני, עדלי מנסור, שכיהן קודם לכן כנשיא בית המשפט העליון במצרים. בשנת 2014, לאחר העברת ההחלטה להגדרת “האחים המוסלמים” כארגון טרור, נבחר א-סיסי לעמוד בראשות המדינה.

מאז ועד השנה האחרונה, התקיימו יחסים קרירים למדי בין האיראנים למצרים. בין השניים מתקיימת מחלוקת ארוכת שנים שנובעת מההכרה המצרית בישראל, חילוקי דעות על רקע דתי (סונים ושיעים) ומיחסיה הטובים עם ארה”ב – האוייבת הגדולה של איראן.

התפנית המעניינת ביחסים בין המדינות קרתה לפני חודש וקצת. דובר משרד החוץ האיראני, נאסר כנעני, מסר במהלך מסיבת עיתונאים שערך כי  “איראן בוחנת את האפשרויות להרחבת היחסים עם מדינות ידידותיות תוך הסדרת הבעיות ואי ההבנות עימם. מצרים אינה נפרדת מהכלל הזה ואיראן מנצלת כל הזדמנות לשיפור יחסי החוץ, כולל עם מצרים” מאוחר יותר קרא נאסר מחדש להרחבת היחסים עם מצרים באומרו כי מצרים היא מדינה חשובה באיזור. לדבריו, שתי המדינות מאמינות בחשיבותן האחת של השנייה במזרח התיכון וכי האיזור כולו זקוק לתפקידים שהם ממלאים במרחב. נאסר אף חשף בדבריו כי בשנה שעברה, במהלך פסגה מדינה מדינת שקיימה ירדן בעמאן, נועדו שר החוץ האיראני ונשיא מצרים יחדיו ודנו בשיפור היחסים בינהם. במצרים סירבו להתייחס לדיווחים.

עדות נוספת להתקרבות בין השתיים ניתן לראות בהחלטה המצרית מהחודש שעבר, לפיה יסופקו ויזות לתיירים האיראנים הרוצים לנפוש בדרום סיני. לדבריו של השר התיירות המצרי, אחמד עיסא, אזרחי איראן יוכלו לקבל אשרות כניסה ביתר קלות כל עוד יגיעו בקבוצות דרך חברות התיירות, אשר יצטרכו להגיש מראש את תוכנית הביקור שלהם במדינה.

***
להערכת הערוץ, ההתקרבות המסתמנת בין איראן למצרים, נטועה בהתקרבות הסעודים לאיראנים, כפי שהרחבנו לעייל.
חשוב לשים לב כי גם סעודיה וגם ומצרים נחשבות למובילות את גוש המדינות האלסאמיות-סוניות. ברגע שאחת מהם התחברה מחדש לאיראן, שמובילה את הגוש המדינות האלסאמיות-שיעיות, השנייה לא מעוניינת להשתרך מאחור.

 

ההתקרבות בין איראן לאלג’יריה:

בשונה ממצרים וסעודיה, בין איראן ואלג’ירה מתקיימים יחסים ידידותיים משכבר הימים, על אף שאזרחי איראן ברובם שיעים, בעוד רוב אזרחי אלג’יריה סונים. בין שתי המדינות מתקיימים קשרים תרבותיים חזקים וקשרים כלכליים במגמת צמיחה הסוללים את הדרך להידוק היחסים ביניהם.

ועם זאת, עלינו לשים לב לגורם נוסף שמשפיע על הידוק היחסים. לאחר הסכם הנורמליזציה עם מרוקו, חיפשה אלג’יריה משענת חדשה ומצאה את את איראן.

בשיחה שערך בחודש האחרון נשיא איראן, איבראהים ראיסי, עם עמיתו באלג’יר, עבד אל מג’יד תבון, אמר ראיסי כי “כעת, יותר מתמיד,  גובר הצורך להקמת חזית מאוחדת של מדינות מוסלמיות אל מול ישראל”. תבון השיב לו כי הוא מקווה שנצליח לשחרר את העם מהפלסטיני מהקיפוח של ישראל באמצעות שיתוף פעולה רחב עם המדינות המוסלמיות.

בדבריהם התכוונו הצדדים למהלכים שמתרחשים בתקופה האחרונה לנגד עיננו, והם ההתקרבות בין מדינות ערב ובין ארגוני הטרור הסונים לשיעים.

פרט נוסף שחשוב לציין, הוא שאלג’יריה תיווכה  בעצמה בשנה האחרונה בין החמאס לפת”ח. התיווך, שבסופו הוכרז על “פיוס פנים פלסטיני” לא נשא פרי עד היום.

 

לסיכום:

איראן אומרת בפה מלא כי ברצונה לקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות העולם המוסלמי ובכך ליצור חזית מדינית נגד ישראל. לשם כך היא הכריזה על חידוש היחסים עם סעודיה ופניה כעת לחידוש דומה עם מצרים, בחריין ומדינות נוספות. בנוסף, שומרת איראן על יחסיה הקיימים עם מדינות העולם המוסלמי, ובהם אלג’יריה, קרוב לליבה.

 

בפרק הבא:

* ההתקרבות בין סוריה לסעודיה ותוניסיה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם המוח’אבראת    קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות