יום קודס הבינ”ל – אז מה היה לנו שם?
הבילדאפ – יצירה והעצמת ההפחדה
אחרי שלקראת יום קודס, האיראנים וארגוני מחבלים מתימן, דרך עיראק, סוריה, לבנון, רצועת עזה ויו”ש דאג לפמפם לנו בסרטוני הפחדה, תמונות, כרזות, כתבות בעיתוני שופרות התעמולה שלהם ברחבי השכונה המזרח תיכונית, ובכל חור שהיה מוכן לחזור ולהדהד את מסע ההפחדה של הנה ממש עוד מעט תושמד מדינת ישראל, ולאחר שנמצאו מי שיהדהדו את כל אותם תמונות, סרטנים, וכתבות גם בקרב הציבור דובר עברית, והיו גם מי שדאגו להעצים את המסרים המאיימים, בקשקשת חסרת מעצורים.
נוסף למסרי ההפחדה של יום קודס, מהדהדי המסרים של המולות ומשמרות המפכה מאיראן ושל ארגוני טרור הפלסטינים ושאר צדיקי השכונה כחיזבאללה לבנון, לא שכחו להפחיד אותנו גם ממתקפות הסייבר השנתיות שמכוונות נגד ישראל, וסיפרו לנו על פגיעות שונות משונות באתרים ישראליים ומערכת מחשוב כדוגמת דואר ישראל, אתרי אוניברסיטאות ואתרי בנקים.
על מה בעצם מדובר?
יום קודס האיראני, הידוע גם בשם יום ירושלים הבין לאומי, מוכר לנו כיום של נאומי איומים ומצעדי שנאה באיראן ובכל מקום בו המשטר השיעי מפיץ הטרור מצליח להוציא אידיוטים שימושיים מקרב ארגוני שנאת ישראל ומקרב מוסלמים סונים, שאת כולם מנצל משטר המולות לצרכיו ומחשיב כנחותים שאפשר וצריך להקריבם בשם הפצת מהפכה האסלאמית.
כפי שכולם יודעים, את יום קודס ייסד האייתוללה חומייני עוד בשנת 1979 לאחר המהפכה האסלאמית שהעלתה אותו למעמד של המנהיג העליון, שקבע אותו ליום השישי האחרון של חודש רמדאן, אבל אולי לא כולם יודעים שחומייני למעשה אימץ את הצעתו של איבראהים יזדי (ابراهیم یزدی = Ebrahim Yazdi) מי שהיה יועצו ודוברו בחלק מתקופת גלותו בצרפת, ושלאחר שנים ארוכות באהר”ב הצטרף אל חומייני בצרפת ב 1978, ומשם הגיע איתו חזרה לאיראן, ופך להיות שר חוץ הראשון של הרפובליקה האסלאמית של איראן, בתקופת ממשלת המעבר.
מתקפות הסייבר במסגרת “אופ-ישראל” (OpIsrael) מתרחשות מתחילת אפריל ועד למעט אחרי יום העצמאות כבר משנת 2013, שאז הוכרז לראשונה בסמיכת למתקפת הסייבר המאורגנת הראשונה של קבוצות האקרים נגד מדינת ישראל שהתרחשה ב 7 באפריל “לכבוד” יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
אם בשנים הראשונות היו אלו מתקפות של האקרים בודדים וקבוצות האקרים ממדינות שונות בעולם, שאין להם חיבה יתרה לישראל וליהודים, שהתארגנו במסגרו שונות (כגון אנונימוס) בהם האקרים פלסטינים ופרו פלסטינים מרחבי העולם המוסלמי, כגון האקרים ממלזיה, אינדונזיה, בנגלדש, טורקיה, סעודיה, לבנון, תוניסיה, אלג’יריה, מרוקו, מצרים, ירדן, במהלך השנים נוסף להאקרים חובבים שמורידים סקריפטים מהרשת, ומשתמשים בם למתקפות סייבר חובבניות, ומתקפות הצקה, כמתקפות מניעת שירות (DDoS) על אתרי אינטרנט ישראלים או השחתת דפי האתרים ושתילת מסרים אנטי ישראלים באתרים, נוספו גם מתקפות של קבוצת האקרים מקצועיות – מדינתיות, כגון קבוצת MuddyWater מאיראן, המופעלת ע”י משמרות המהפכה, שעלולות לגרום לנזקים משמעותיים.
ומה קרה בפועל?
כמו כל יום ירושלים אחר בעבר, היו נאומי שנאה חוצבי להבות של שלל צדיקים שידועים באהבתם לישראל, וכן היו באיראן ומקומות נוספים ברחבי העולם, מצעדים מלווים במצגות וכרזות מלאי שנאה למדינת ישראל וליהודים, וכתמיד היה כיסוי עיתונאי של כל מצגי השנאה האנטי ישראליים בכלי התקשורת בשכונה מזרח תיכונית ובעולם, והר הבית היה כמובן מלא המתפללים מוסלמים, שבאו לתפילת יום שישי האחרום של רמדאן, אבל למרות כל ניסיונות שלהוב היצרים של איראן, חמאס, הרש”פ ושאר צדיקים, למרות הנאמר ע”י התעמולה הפלסטינית, הגיעו פחות מתפללים מאשר בימי שישי קודמים.
כמו בכל שנה גם בתקשורת הישראלית, היו מי שדאגו לנפח לנו בלון הלחץ של מסרי השנאה וההפחדה מטעמם של האיראנים וארגוני המחבלים, שמיועדים לעם אשר יושב בציון, וסיפרו לנו מה שצפוי לנו ביום קודס, ואוי ואבוי לנו מהשילוב של יום קודס הבין לאומי של איראן עם יום שישי האחרון של חודש רמדאן, ויייווו מה שיהיה לנו בגלל זה בהר הבית, וסיפרו לנו שכל העולם ואשתו עלולים לתקוף אותנו ביום קודס, וכמובן סיפרו לנו על כל הנאומים הצפויים של כל ראש ארגון מחבלים או חלאה אחר שרוצה להפיץ את שנאת ישראל ביום קודס.
מתחילת החודש סיפרו לנו על תקיפת אתרי אינטרנט של חברות מוסדות וארגונים ישראלים, לקראת יום קודס פרסמו אזהרות מפני מתקפת סייבר של האקרים חובבי ציון על אתרי אינטרנט ומערכות מחשוב של גורמים ישראלים, וביום קודס עצמו דאג לעדכן אותנו ברשימות של אתרים שנפגעו.
והנה עבר לו עוד יום קודס. השמש זורחת, הציפורים מצייצות, לא נשמע ואזעקות שהריצו את אזרחי ישראל למקלטים ואת כוחות הביטחון להקפיץ את כוחות המילואים. מדינת ישראל עדיין קיימת ואנחנו עדיין ממשיכים בשגרת חיינו (ולצערי לריב אחד עם השני).
אל לנו להיות שאננים
זה המקום לומר שאיני מקל ראש באיומים שיש נגד מדינת ישראל, ואין לי ספק שמשטר המולות באיראן, לא וויתר על שאיפתו המוצרת להשמיד את מדינת ישראל, וכך גם ארגוני הטרור הפלסטיני, חיזבאללה, החות’ים ושאר צדיקי השכונה המזרח תיכונית, שלא מוכנים להשלים עם עצם קיומה של ישראל, והימצאותם של יהודים במדינה עצמאית באמצע המרחב המוסלמי.
איני מקל ראש באיומי הסייבר השנים והמגוונים, שרק מתרבים ומתעצמים בכל שנה, וגם אם יש את מתקפות ההטרדה על אתרי אינטרנט ישראלים, צריך לזכור שלצידן יש מתקפות מסודרות ומאורגנות של ארגוני האקרים שעלולים לגרום לנזק רב, ולא רק להשבתת מערכת מחשוב של מוסדות לימוד כגון המתקפה על מערכות המחשוב של הטכניון, אלא גם על מערכות תשתית חיוניות, כפי שכבר ראינו שקרה ב24-25 באפריל 2020 במתקפה על מתקני מקורות, או בימים האחרונים על בקרי השקיה באזור עמק החולה, ולמרות שמתקפות אלו שונות, שיבוש אספקת מים או טיפול בשפכים הוא נושא אסטרטגי, וכך גם שיבוש באספקת מזון עקב פגיעה ביכולות השקיית שדות.
אציין שמתקפות סייבר נגד גופים ישראלים מתרחשות באופן יומיומי, חלקן של קבוצות האקרים חובבים, חלקם של האקרים מקצועיים, חלקן של גופים מדינתיים, כולן בעלות פוטנציאל נזק, וחלקן כנגד גופי תשתיות חיוניות – אסטרטגיות, כגון חברת חשמל ומקורות.
כן אציין שריכוז מאמץ למתקפות סייבר מאורגנות נגד ישראל לא מתרחש רק לקראת OpIsrael או יום קודס, ומדי פעם ישנן מתקפות מרוכזות שמנצלות חולשות אלו ואחרות, וישנן מתקפות מאורגנות של איראן שמתרכזות בזמן מסוים (כגון מתקפת סייבר איראנית מסוף מאי 2020 שנה בה יום קודס צוין ב 14 באפריל, ויום העצמאות של ישראל ב 29 באפריל)
מנהלי מערכות המידע בארגונים ישראלים לא זקוקים להמלצה שלי להיערך להגנת מערכות המחשוב הארגוניות מפני מתקפות סייבר, והם פועלים בהתאם להנחיות מערך הסייבר הלאומי, אבל לכולנו, גם לארגונים קטנים ומפעילי אתרים קטנים, וגם לאזרח הקטן, מומלץ להתעדכן באתר מערך הסייבר הלאומי, הן לגבי אזהרות על מתקפות סייבר צפויות, והן לגבי אזהרת על הונאות, או לגבי התנהלות בטוחה ברשת.
זה מקום להזכיר כי לא אלמן ישראל, ולאחר המתקפה האיראנית על מתקני מקורות, פורסם שב- 9 במאי 2020, גורמים עלומים ביצעו מתקפת סייבר על מערכות המחשוב של נמל שאהיד ראג’עי (اسکله شهید رجایی = Shahid Rajaee Port) שנמצא ליד נמל בנדר עבאס במיצר הורמוז בדרום איראן, המשמש כאחד מנמלי היבוא הפעילים באיראן, ואזכיר שהמתקפה גרמה לכך שהנמל הושבת למשך שלושה ימים, ולקח לאיראנים זמן רב לחזיר את מערכות הנמל לתפקוד מלא.
לסיום – נקודות למחשבה
אציין שאפשר להתייחס לאירועי יום קודס האיראני, לא רק בהקשר הישראלי, אלא גם בהקשר פנימי של המשטר האיראני ומקומות בהם נגע המשטר במטה הקסם של ייצוא המהפכה האסלאמית, שהפך מדינות לאיי חורבות מדממים ומעשנים עם כלכלה מרוסקת. (מי אמר לבנון, סוריה, עיראק, תימן? ולא נשכח את עזה, וכמובן איראן עצמה…)
ולראות ביום קודס הזדמנות גם ליום פריקת לחץ – שחרור קיטור, שמייצרת צעדות המונים, שנועדו לא רק לצעוק סיסמאות נגד ישראל, אלא גם להרמת המורל בקרב האידיוטים השימושיים שהמשטר האיראני מוציא לרחוב, והשכחת הצרות שהפכו את חייהם לאומללים, לאחר שמשטר המולות וארגוני הטרור הפועלים בשמו, הצליחו להרוס להם את החיים.
ואם כבר נקודה למחשבה, אזכיר לכולנו שעצם קיומה של מדינת ישראל, כאי ירוק של דמוקרטיה משגשגת בלב אזור שלא מבין את מהותה של דמוקרטיה, אינו מובן מאליו, ושאל לנו להגשים את מאווי אויבנו ולהפוך לארץ אוכלת יושביה.
אזכיר לכם שרבים באזור רוצים להשמיד את מדינת ישראל ולהרוג או לגרש את יושביה, רואים את הוויכוח שקורע את החברה הישראלית, מחככים ידיהם בהנאה, מראים לכל מי שרוצה לראות את התמונות מההפגנות ב 15 השבועות האחרונים, מצוטטים בשמחה את הדוברים הישראלים השונים, גועליטיקאים מהעבר ומהווה, שאומרים שישראל על סף הרס וכד’, ואומרים לעצמם שהנה ישראל הורסת את עצמה.
במדינות בהם הפגנת רחוב של אזרחים נגד נושא זה או אחר, מהווה סיכון לעצם המשך קיומו של המשטר, אינם מבינים שבמדינה דמוקרטית ניתן לצאת להפגין נגד ממשלה נבחרת, גם מבלי להיגרר למלחמת אחים ולהרס המדינה. לצערי, נדמה כי בתקופה האחרונה, יש צורך להזכיר לעצמנו שניתן להפגין נגד הממשלה גם בלי להרוס את המדינה, ולמחות מבלי לקרוע את המרקם החברתי של העם הנפלא הזה.
ולסיום ארשה לעצמי להזכיר לכם את העובדה הפשוטה, סיסמא שחוקה ונכונה עד כאב – כוחנו באחדותנו!
קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון קרדיט לתמונות: תסנים וטהרן טיימס