למי שיש ספק קל על מה המאבק האמיתי כאן? דעה

חומר למחשבה

כתבה: מאיה מרק (ד״ר מאיה מרק אוני׳ ת״א עורכת כתב העת ״מעשה משפט״ היתה עוזרת מחקר של דפנה ברק ארז, פרופ נטע זיו ופרופסור דפנה הקר)

הגיע הזמן לדבר על היום שאחרי.
1. מיליוני ישראלים מבינים כיום שבמשך עשרות שנים הם מממנים בכספי המיסים שלהם את חורבן מדינתם, אורח חייהם ועתיד ילדיהם. שגם אם ההפיכה הנוכחית תבלם, ניסיון ההפיכה הבא נמצא מעבר לפינה.
2. חובה להבחין בין המאבק האידיאולוגי שמנהלות המפלגות הדתיות והחרדיות לחיסול הדמוקרטיה הישראלית ובין המאבק של ראש הממשלה ומפלגתו שהוא אינטרנסטי ואישי. השני יחלוף עם ביבי גם אם זה ייקח זמן. הראשון הוא עקרוני. בלי חוזה אזרחי חדש ישראל תהפוך למדינת עולם שלישי דתית ונכשלת שילדינו לא יוכלו לחיות בה.
3. ישראל הדמוקרטית צריכה להכריע האם היא מתעקשת על המודל הממלכתי או הולכת לקראת כללי הסדרה חדשים בין מגזרים ושבטים. צריך לומר שהמודל הממלכתי איננו אבוד. מעבר לכל דבר אחר, יש כאן שני ציבורים – הדתי והחרדי – שילדיהם אינם מקבלים ולא קבלו מעולם חינוך דמוקרטי. ציבורים שהורשו – במימון המדינה – להקים מערכות חינוך אוטונומיות ופוליטיות. זה יכול להשתנות בדור.
4. חייב להיות תיקון שורש ביחסי חילונים-חרדים בישראל. המודל לפיו חלק הולך וקטן של האוכלוסיה מממן – בניגוד לרצונו – חלק הולך וגדל באוכלוסיה אינו יכול להמשך לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה מוסרית. הסיפור הזה נגמר. אל תקנו לרגע את השיח של “שנאת חרדים”. הוא לא יותר ממניפולציה זולה שנועדה להותיר את המצב על כנו.
5. כל המחקרים והמודלים הכלכליים מהבנק העולמי ועד בנק ישראל ראים שהמצב הזה יוביל את ישראל לפשיטת רגל. ממשלות ישראל לדורותיהן התעלמו מכל הנתונים והתחזיות ואפשרו לטירוף הזה להמשך בגלל שיקולים קואליציוניים. לא עוד.
6. חוקה לישראל. לפני שהופכים את הדרישה לחוקה לדרישה המרכזית של המחאה חייבים לקחת בחשבון שהרכב הכנסת הנוכחי הוא ההרכב הגרוע ביותר בתולדות המדינה לחקיקת חוקה דמוקרטית וליברלית. לא בטוח שזה כדאי. מינוי ועדה ציבורית שתתחיל לעבוד – כן. מסמך מוגמר שתסכים עליו הכנסת הכי דתית ולאומנית בתולדות המדינה – ממש לא.

צעדים אופרטיביים:
7. לנטוש לאלתר את שיח ה”אחים” ולעבור לשיח שכלתני של הסדרת זכויות וחובות. מי שקם על אחיו האזרחים איבד את זכותו לדרוש מהם הקרבה ונתינה. ברגע שקבלו לידיהן את הכוח לעשות זאת, המפלגות הדתיות והחרדיות פירקו במו ידיהן את הסולדיריות הישראלית. הן בחרו לתקוף באלימות את הציבור החילוני ואת ערכיו. הן בחרו לפעול לבזיזת נכסיו הרוחניים והגשמיים. הן השיבו בסטירת לחי מצלצלת על שנים של גילויי סולידריות, נשיאה בנטל (וכן, גם ללכת לישיבת הסדר ולשרת שליש מחייל חילוני זה לא שוויון בנטל) והרעפת תקציבים. החגיגה הזו נגמרה. מי שבחר לשנות את החוקים צריך היה להביא בחשבון שיהיה לכך מחיר כשיצא לדרך.
8. להבין עד כמה המנוע הכלכלי משמעותי. הפרויקט הדתי של ההתנחלויות והישיבות הקיצוניות שבהם מתחנכים סמוטריצים ורוטמנים והפרויקט החרדי של הקצבאות והכוללים מתאפשרים קודם כל כי הציבור החילוני מממן אותם. זה חייב להפסק.
9. חינוך. בטווח הבינוני ובטווח הארוך ואם יש עוד תקווה לפרויקט הישראלי זה יעבור רק דרך חינוך. וכאן יש שלוש דרישות שאסור לסגת מהן: ראשית עצמאות לחינוך הממלכתי שפרוץ כיום לעמותות דתיות כך שילדים חילונים ומסורתיים יקבלו חינוך שתואם את השקפת עולמם של הוריהם. שנית, אין לימודי ליבה – אין כסף. ושלישית, חינוך דמוקרטי לכולם על פי תכנית לימודים שלא נכתבת על ידי פורום קהלת (וזה הרגע הורים יקרים ללכת לחדר הסמוך, לשלוף את ספר האזרחות של ילדיכם ולגלות – לחרדתכם – מי כתב אותו).
10. שינוי בהסדרי המיסוי בישראל. אחוז גדול יותר לרשות המקומית, אחוז קטן יותר למדינה. רשויות שירצו להשקיע בחינוך, תרבות, תשתיות, פארקים ורווחה ישקיעו במטרות הללו. רשויות שירצו להשקיע במוסדות דתיים ישקיעו בהם. למודל הזה יש מחירים חברתיים וחלוקתיים מרחיקי לכת. לא בטוח שיש ברירה, לפחות בטווח הקצר.
11. מעבר של מרכז הכובד מפוליטיקה ארצית לפוליטיקה מקומית. שימור אורח חיים וצביון של מרחב ציבורי אינו רק פריווילגיה של דתיים וחרדים. בתור התחלה תחבורה ציבורית בשבת ואיסור על הפרדה מגדרית מכל סוג (ועצם העובדה שבתוך שנים ספורות המובן מאליו הזה התערער צריכה להיות תמרור אזהרה מהבהב).
12. שלילת תקצוב ממוסדות חינוך שחותרים תחת ערכיה הדמוקרטיים של ישראל
13. הקמת המפלגה החילונית. מפלגה שאינה מחוייבת לשום מחנה פוליטי ותצטרף לכל ממשלה שתקום ובלבד שיתמצלאו דרישותיה בתחום הדת והמדינה: רפורמה בחינוך, רפורמה בחלוקת הסמכויות בין השלטון המקומי והארצי ורפורמה במיסוי.
14. והערת סיום על השמאל הציוני שנטש בשלושים השנים האחרונות את כל המאבקים הללו.

הביטו על הימין הדתי שמייצג אוכלוסייה קטנה מאוד אבל הצליח בתוך כמה שנים לבנות אליטה, להקים מכוני חשיבה (מי אמר קהלת), לבנות כוח פוליטי, לפתוח ערוצי תקשורות ומכינות – וכך לשנות את זהותה של המדינה. הימין הדתי הפך רעיונות שנראו קיצוניים ושוליים לתכניות עבודה ממשלתיות. אם נותרה לשמאל הציוני זכות קיום היא עוברת במאבק אחד ויחיד: לאמץ בחזרה לחיקו את כל הגנרלים שבאיוולתו הוא בעט החוצה ויחד לצאת למאבק כדי לשכנע את הציבור הישראלי שאחרי 75 שנים מדינת ישראל זקוקה לגבולות, שההתנחלויות המבודדות הן סכנה ביטחונית ושגם הן, כמו כל האסונות האחרים שהוזכרו כאן – הן כפיה דתית.

קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות