המשטר מרעיל את בנות איראן

הסיפור שמוסיף מוקד חדש למדורת המחאה
לאחרונה הפכו התקפות כימיות על תלמידות בתי ספר ברחבי איראן לנושא העיקרי על סדר היום הציבורי באיראן, הן מצד האיראנים ובלית ברירה גם מצד משטר המולות של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

קשה לשים את האצבע על נקודת הזמן בה החלו להיפגע תלמידות איראניות בתחומי בתי הספר ממתקפות כימיות ששמו אותן למטרה, ויש הסוברים שתלמידות הורעלו כבר בחודש נובמבר שעבר.

אם בתחילה, הפגיעה בתלמידות הראשונות הייתה מקרה בודד פה ושם (כפי הנראה קרה לראשונה בעיר קום) ולא זכתה להד ציבורי נרחב ובטח שלא להתייחסות של דוברי המשטר, לאחרונה נראה כי הרעלת התלמידות בבתי הספר הפכה להיות תופעה יומיומית והתפשטה לרבים מהמחוזות באיראן וישנם אומדנים שבהן נאמר שנפגעו כאלף תלמידות, ויש אומדנים שמדברים עבר על 1,500 ילדות, ומספר בתי הספר בהן הורעלו הילדות נאמד בין מעל 70 לכמאה בתי ספר, בעשרות ערים, לא כולל בתי הספר שנפגעו אתמול והיום. אין נתונים רשמיים, אין רשימות מסודרות, אבל יש הרבה הסתרה וטיוח מצד המשטר, לצד כעס רב של האיראנים.

 

אציין שהיו מקרים בהם נפגעו גם בנים נפגעו, אבל נראה שהחלאות שהחליטו להרעיל את ילדי איראן, מתמקדים בתלמידות, שמהוות את הרוב המכריע של נפגעי המתקפות המזעזעות האלה.

אף אחד לא יודע בדיוק איך הורעלו הילדות ומה סוג הרעל, אבל הדעה הרווחת היא שמדובר בגז רעיל. היות ואין לי מידע אמין, לא אכנס לשמות החומרים הכימיים והגזים הרעילים שמזכירים ברשת.

אזרחי איראן שכבר מזמן איבדו את הפחד מבריוני המשטר נמאס, הסתפקו בהתחלה במחאות הולכת וגוברות ברשתות החברתיות, אבל לאחרונה הם מאשימים בגלוי את המשטר בהתקפה כימית ממשלתית מאורגנת על בנותיהם, ורבים ברשתות החברתיות אומרים מפורשות שהמשטר מרעיל את הילדות כדי למנוע מהן להשתתף במחאה, והוסיפו למחאת החופש והדרישה להחלפת המשטר, גם את התיוגים המדברים על התקפה כימית והרעלת התלמידות, כגון #حمله_شیمیایی (מתקפה כימית) שבמקרים רבים מוסיפים בהמשך לתיוג את המילה حکومتی = ממשלתי, וכן תיוגים כמו #مسمومیت_دانش_آموزان (הרעלת תלמידים) או #مسمومیت_کودکان (הרעלת ילדים) או "רק" #مسمومیت (הרעלה) והוסיפו גם את התיוג #نازایی (פוריות) מחשש שהגז הרעיל פוגע בפוריות הבנות המורעלות, שעולה במסגרת קריאה להחרים את בתי הספר שבהן מרעילים אותן.

 

אבל בשבוע שעבר, החלו לצאת לרחובות איראן להפגין נגד הרעלת הילדות בחומרים כימיים, ולא רק הורי הילדות יצאו לרחובות להפגין נגד משטר המולות שמרעיל את בנותיהן, אלא גם המורים וכלל אזרחי איראן. ויש הפגנות שבהן איראנים מכל המגזרים מפועלי מפעלי הפלדה, ועד לפנסיונרים יוצאים לרחוב או מגיעים אל מול בתי הספר או אל מול משרד החינוך בעיר זו או אחרת, ומוחים נגד הפגיעה בילדות וקוראים לאחדות.

ההפגנות התרחבו והתפשטו לכל רחבי איראן, רבות מההפגנות שקטות וברבות יש קריאת נגד המשטר שמרעיל את הילדות, יש הפגנות מחאה כמו של סטודנטים לרפואה בתבריז (تبریز = Tabriz) שמחו במיצג של שירת סטודנטיות במחאה על פגיעה בילדות, שבסופה פיזרו חבריהן ללימודים אבקת טלק באוויר שסימלה את התקפת הגז, וכולם החלו להשתעל.
אבל לא כל ההפגנות שקטות ולא לכל המחאות בריוני המשטר מניחים להתקיים ללא הפעלת אלימות, ואין זה מחזה חריג שנראים עימותים בין המפגינים לבין בריוני המשטר שמנסים למנוע מהם למחות, ומונעים מהורי תלמידות להיכנס לבתי ספר ולפעמים גם מלהיכנס לבתי חולים בהם אושפזו הבנות, ויש מקרים בהם מותקפים הורי התלמידות ע"י בריוני המשטר ברגע שהם מגיעים למקום התאספות ההורים, או ברגע שההורים מגיעים לבית הספר או לבית חולים, לאחר שקיבלו הודעה שבנותיהן נפגעו.

 

אבל באיראן כמו באיראן, למשטר הרצחני והרקוב של המולות יש גם תומכים, ורץ ברשת סיפור על מנהלת בית ספר בטהראן, שנעלה את התלמידות בחדר התפילה, על מנת להבטיח שכולן ייחשפו לגז הרעיל, ונאמר שרבות מתלמידותיה אושפזו. ורץ גם סרטון על איש רפואה שעומד בפתח אמבולנס ואומר לאמא של תלמידה, שהיא לא נפגעה מגז, אלא שזה רק לחץ…

המשטר שולח את דובריו השונים, זוטרים ובכירים יותר או פחות, להסביר בעיתונות שפרות המשטר, ובמפגשים עם הציבור, שלמשטר אין קשר עם מקרי הרעלת התלמידות, ובכלל אם היו הרעלות, אז זו מזימה של ישראל / ארה"ב / אויבי איראן אחרים, וגם היו נציגי משטר שאמרו שהמשטר כבר יניח את ידו על מי שפגע בילדות, מיד הוסיפו שגם אם הרעלת הילדות נעשתה ע"י גרמים באיראן, הרי ששולחיהם הם הישראלים או האמריקאים או מי שזה לא יהיה מאויבי איראן, אבל ישנם דוברים שבכלל מפקפקים שתלמידות בכלל הורעלו, ובין קשקשת הכסת"ח של משטר המולות, מעלים סברות שלא הייתה הרעלה, אלא מקרים של תגובות רגשיות של ילדות שמושפעות מלחץ חברתי ומסיפורי הפחדה…

 

המשטר כדרכו, כמובן מפעיל את יחידות הסייבר הרלוונטיות לא רק כדי לנטר את המתרחש ברשתות האיראניות, אלא גם לעורר כדרכו סכסוך ופילוג בין האיראנים, ושלח את סוכניו להעלות ברשתות החברתיות את הפוסטים שמעבירים את המסרים הנכונים, ושמטילים ספק בכל סיפור הרעל התלמידות, או אף שואלים איך בכלל אפשר לחשוד שהמשטר ירעיל את בנותיו, ומאשימים כמובן את ישראל / אויבי איראן.

(רק אזכיר שזה בדיוק מה שהם עושים ברשתות החברתיות בישראל, כשסוכני השפעה של משמרות המהפכה, שולחים ברשתות החברתיות הודעות שנועדו לפלג ולסכסך בין חלקי החברה הישראלית, וזה נכון כמובן, במיוחד בימים אלה)

בין הדיונים / וויכוחים שראיתי ברשתות האיראניות, ראיתי אמירות קנטרניות שנאמרו ע"י סוכני ההשפעה של משמרות המהפכה שפקפקו באפשרות שהמשטר יהיה אחראי להרעלות, ששאלו איך זה ייתכן שהמשטר והמנהיג העליון אחראים להרעלות, והתשובה שהם מקבלים מאנשים שונים ומופיעה ברשתות שונות ובניסוחים שונים, ומספקת הצצה להלכי החשיבה של האיראנים, ולמה הם באמת חושבים על "המנהיג העליון" ועל משטר המולות.

 

בתשובה למי שפקפק שהרעלת הילדות בוצעה בידי המשטר של הרפובליקה האסלאמית, ענו בפשטות מצמררת, ואמרו שסוכני המשטר שהיכו למוות את מהסא אמיני, או שירו למוות מטוח אפס בראשם של מפגינים, או ירו בעיניהם ברובה צייד וגרמו לעיוורונם, או מי שאנסו בשם המשטר והמנהיג העליון צעירים וצעירות בבתי המעצר או עינו למוות מפגינים שנזרקו לכלא, לא יהססו וימלאו אחר פקודת המנהיג העליון ללכת לבית ספר על מנת להרעיל ילדות!

אוסיף שכמובן ישנם סרטונים רבים שעולים ברשתות האיראניות, תמונות וקריקטורות, כולם מבטאים ביקורת חריפה על הרעלת התלמידות ועל התנהלת המשטר והשקרים שדובריו מפיצים. שתיים מהתמונות ראיתם בפוסט שאחרי הפוסט אליו צורף מאמר זה.

 

הסיפור שמוסיף שמן למדורת המחאה
אבל לא רק הרעלת הילדות מרגיזה את האיראנים, והמשטר כדרכו עיוור, חרש ואטום לרגשות העם, שוב מפגין חוסר רגישות משווע, ומקומם נגדו את האיראנים, ובזמן שכל איראן מדברת על הרעלת ילדות, המשטר היה עסוק בהכנות לשחרר את פאר היצירה המוזיקלית עליו עבד שליח המשטר החביב והמוכשר, הצדיק האהוב על המנהיג העליון, אבוזר רוחי (ابوذر روحی = Abuzar Roohi) שהיה בשנה שעברה אחראי על השיר ההלל לסולימאני, שלום מפקד  (سلام فرمانده = Salam Farmande) אותו הזכרתי בעבר, שכווווולם אומרים שזה שיר ממש אהוב על המנהיג העליון… ושהפך לאחד מכלי ייצוא המהפכה של משטר המולות, וזכה לגרסאות רבות כשצולם עם ילדים שרים את "ההמנון למפקד" בכל העולם, מאסיה, דרך המזרח התיכון ואפריקה ועד לאירופה וצפון אמריקה.

לפני שישה ימים מכונת התעמולה של המשטר, שחררה לאוויר העולם את הטיזר של השיר "שלום מפקד 2 ” בביצוע של הזמר – שופר המשטר. הטיזר (קדימון, בעברית) הצליח לעורר תרעומת, בין היתר כי מדובר בשיר הלל חדש לקאסם סולימאני, שמסמל בעיניהם את המשטר הרצחני והמנותק, ושאותו רבים מהאיראנים שונאים, ומאז שהחלה המחאה הנוכחית, הם שורפים את תמונותיו משחיתים את פסליו.

 

(בחרתי להביא לכם את הקישורים לסרטונים, זה של שנה שעברה, וזה החדש, מערוץ היוטיוב הרשמי של אבוזר רוחי, הזמר של חמינאי, שנפתח בשבוע שעבר, במיוחד לצורך העלאת השירים האלה.)

את המשטר רגשות העם האיראני מעניינות כקליפת השום, ולמולות יש מהפכה לייצא ולנסות להציג מצגי שווא כגון שהמשטר של הרפובליקה האסלאמית, הוא המשטר של כל העם, אבל כווווולם, ולכן המשטר אסף ילדים מכל המוצאים האתניים באיראן, גם אם את הוריהם ואת המחוז ממנו הובאו הילדים, המשטר מדכא עד עפר מיום היווסדו לפני 44 שנה, ורוצח אותם בהפגנות המחאה, אבל למען ההצגה המפוארת להאדרת המהפכה האסלאמית ושמו של סולימאני, דאג המשטר להביאם לצורך הצילומים כדי שלא תהייה טעות שהמשטר מייצג את כל העם, דאגו שהילדים יולבשו בבגדים המסורתיים.

 

כאשר ערוצי המדיה השונים של המשטר, שחררו לפני שלשה ימים את השיר המלא, שכמו השיר משנה שעברה, אורכו מעל לשבע דקות (!) והאיראנים הבינו כמה ילדים המשטר הסיע מכל רחבי איראן לצילומים במסגד ג'מכראן (جمکران = Jamkaran) שבעיר קום (בפרסומים שונים, כולל בעיתוני המשטר, נאמר שצילומי השיר בוצעו בהשתתפות לא פחות מעשרת אלפי ילדים, בנים ובנות, מגיל גן ועד לתלמידי תיכון) האיראנים כעסו לא רק על ניצול הילדים בזמן שהם עסוקים בניסיון להבין מי מרעיל להם את הילדות בבתי הספר, אלא גם על ההוצאה הכספית האדירה של הבאת אלפי הילדים מכל איראן לצורך הקלטת השיר, שאותה הם אומדים בעשרות מיליארדי טומאן (להזכירכם 1 טומאן = 10 ריאל) וכל ההוצאה האדירה והמיותרת הזו מתבצעת לפני הנורוז – ראש השנה הפרסי, בזמן המשבר הכלכלי הקשה שגרם המשטר, ושהביא איראנים רבים לעוני ולרעב. ואז ראו האיראנים שכבר נוצרו מספר גרסאות לסרטונים של השיר החדש, וזה גם הוסיף לכעסם ולהפניית ביקורת מרה כלפי הנצלנות והבזבזנות של המשטר.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות