בהלווית אילן גנלס שנרצח בפיגוע בבית הערבה פגשתי היום את עם ישראל

ידידי, קובי ברדה , שלח בקבוצה בה אנו חברים, הודעה ובה נאמר שלמשפחתו של אילן (אלן) גנלס, שנרצח בפיגוע הירי בצומת בית הערבה בכביש 90 ביום שני 27 בפברואר, אין הרבה אנשים בארץ, אז הלכתי להלוויה לחלוק לו כבוד אחרון, וכדי שמשפחתו לא תהייה לבדה בשעתה הקשה.

ההלוויה נקבעה לאחת בצהריים, בבית העלמין הישן ברעננה, ומחשש מעומסי תנועה ולחסימות כבישים ע”י מפגינים, יצאתי מוקדם. לשמחתי לא נתקלתי בעומסי תנועה חריגים והגעתי מוקדם, וכארבעים דקות לאחת, כבר היה קשה למצוא חנייה.

כשנכנסתי לבית העלמין, כבר היו במקום הרבה אנשים, ראיתי את משפחתו הקטנה של אילן, מחבקים האחד את השני ומתייפחים, וליבי נשבר. גם אם תחילה רציתי לגשת אליהם לנחמם, לא הרהבתי עוז בנפשי להפריע להם ברגעים הקשים והאינטימיים של משפחה אבלה המבכה את יקירה. הם היו מוקפים בחבריו של אילן, ובעם ישראל. נשארתי בצד, ובזמן שהתבוננתי בנעשה סביבי והקשבתי לאנשים, אמרתי לעצמי – זכיתי לפגוש היום את עם ישראל.

הבטתי סביבי וראיתי אנשים שמגיעים בקבוצת קטנות, בזוגות, ולבדם. ואם תחילה היו מאות רבות, ולאחר מכן מצאתי עצמי בקהל של אלפים, מחוץ לחומות בית העלמין, היה אפשר לשמוע שירה שקטה של בני נוער רבים שהיו בקהל האלפים שנשאר בחוץ.

ראיתי חילונים, דתיים, חרדים, כיפות קטנות, כיפות גדולות, כיפות שחורות, כיפות צבעונית, כובעים מכל הסוגים, ואנשים ללא כיפה או כיסי ראש. ראיתי אנשים מכל הצבעים, המוצאים, המגזרים, העדות. ראיתי בני נוער ובני 80+. ראיתי ראיתי גברים ונשים עטופים, מחזיקים ומנופפים בדגלי ישראל גדולים קטנים, אבל רק דגלי ישראל.

וכמו שראיתי אזרחים מכל הגוונים והצבעים של עם ישראל, כך גם ראיתי חיילים עם כומתות וצבע עור בשלל צבעים. ראיתי חיילת עם תווי פנים אסיאתיות לצידו של חייל עם תווי פנים סלאביות, חייל אתיופי ליד חייל שניכר עלי מוצאו המזרחי, ולידם חייל אשכנזי, ראיתי חיילים קרביים מחטיבת רפאים ויחידות אחרות, לצד חיילים מיחידות עורפיות. כמו האזרחים, כך גם החיילים היו מכל עם ישראל ומכל חלקי החברה הישראלית.

כשהקשבתי לשיחות השקטת שסביבי, שמעתי גברת מתנועת ביתר שמספרת למישהי על ערב שירי ביתר הקרוב, ולידן שמעתי את האדם שסיפר לאשתו בזעזוע, על שראה בטלפון ידיעה שהמשטרה השתמשה ברימוני גז מדמיע לפיזור המפגינים שחסמו את נתיבי איילון. שמעתי אדם מבוגר שואל צעיר שעמד לידו אם הוא מכיר את הנרצח, והתשובה הייתה: “לא, שמעתי שמבקשים לבוא לחזק את משפחת הנרצח, אז באתי” והאיש המבוגר ענה לו: “כן, גם אני שמעתי, אז באתי”.

ראיתי גברים ונשים מכל גווני הקשת הפוליטית, עומדים בשקט ביחד, מכל חלקי החברה הישראלית, בין אם זה אדם חרדי, או זה שעמד לידו עם חולצה כחולה ושרוך אדום, בין אם זו אותה גברת מתנועת ביתר, או זוג מבוגר שהיו הבוקר בהפגנה של “יום השיבוש הלאומי” בתל אביב, כולם כולל כולם, באו לחלוק כבוד אחרון ולחזק בעצם נוכחתם את המשפחה.

כשהובאה גופתו של אילן מחדר הזיהוי אל סככת ההספדים, הקהל הרב נענה לבקשה לפנות מעבר, ובאמצע הים האנושי נחצה שביל בו עברו בני המשפחה עם עגלת האלונקה שנשא את אילן גנלס.

כאב הלב לשמוע את ההספדים המרגשים של בני המשפחה והחברים, ולאחריהם גם נציג הממשלה – עמיחי אליהו, שר המורשת נשא דברי הספד.

ממש לפני הולכת גופתו של אילן מסכת ההספדים לחלקת הקבר הטריה, עבר רחש בקהל, ואדם שאיני מכיר, פנה אל קובי ואלי ואמר לנו שעכשיו הודיעו שתפסו ביריחו את חוליית המחבלים שרצחה את אילן. עבורי ואני מאמין שעבור רבים, סגירת המעגל של תפיסת הרוצחים, בזמן ההלוויה, גרמה לתחושת הקלה, ואין לי אלא להודות ולשבח את אנשי כוחות הביטחון על עבודתם הבלתי פוסקת להגנת ישראל.

לאחר הקבורה, שמעתי אנשים סביבי מהססים אם לגשת אל בני המשפחה למר מילת נחמה, ורובם כמוני, לא חשו בנוח, מחשש שאולי יפריעו למשפחה הקטנה והכואבת בזמן רגיש זה.

לסיכום אומר לכם שהתמלאתי היום גאווה להיות שייך לעם ישראל. לאנשים שעזבו את עיסוקי היום, ונענו לקריאה לבוא להלוויה של אדם שאינם מכירים, וגדשו בהמוניהם את בית העלמין, רק כי כולם, אבל כולם, חשו צורך לבוא ולחזק את המשפחה, ולחלוק כבוד אחרון, לבחור צעיר שנרצח ע”י מחבלים, רק משום שהוא יהודי.

פגשתי היום את עם ישראל.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון   קרדיט לתמונה השער : עריית רעננה