בריחת רופאים ממצרים כהשתקפות למשבר הכלכלי הקשה אליו מצרים שוקעת
כשקיבל הצעה חדשה מבית חולים בריטי ב-2020, עלי מוחמד לא היה צריך לחשוב הרבה על החלטתו, במיוחד שהשכר החדש היה גבוה פי 40 ממה שהרוויח במצרים.
כמו רופאים צעירים אחרים במצרים, מוחמד בן ה-34 בילה שנים בבית ספר לרפואה ולאחר מכן הכשרתו כמומחה, כדי להיות מועסק בבית חולים ממשלתי תמורת כ-300 דולר לחודש, משכורת שבקושי הספיקה לכסות את צרכיו הבסיסיים. .
מוחמד, ששוחח עם ה”וושינגטון פוסט” בתנאי שלא יוזכר שמו המלא, מחשש לנקמה ממשלתית על ביקורתו על המערכת הרפואית, אומר כי במהלך העיסוק הרפואי שלו במצרים הרגיש שהוא “מכה את ראשו בקיר שלעולם לא ישבר.”
“אם אני רוצה מקום להתעורר בכל יום כשאני רק עסוק במתן טיפול רפואי מעולה למטופלים שלי, ובסוף החודש להרוויח מספיק כדי לשמור על חיים הגונים”, אמר והוסיף, “אני צריך לעזוב”.
גלי הגירה
על ידי המעבר לבריטניה, מוחמד הצטרף ליותר מ-11,000 רופאים שעזבו את מגזר הבריאות הציבורי במצרים בין 2019 ל-2022, על פי נתונים של איגוד הרופאים המצרי, בחיפוש אחר סיכויים טובים יותר בחו”ל.
בשנה שעברה לבדה, יותר מ-4,300 רופאים מצרים שעבדו בבתי חולים ממשלתיים הגישו את התפטרותם, ממוצע של 13.5 רופאים מדי יום.
הגירת הרופאים המצרים החריפה את המחסור המשמעותי במספר אנשי הבריאות במדינה, ונתוני ארגון הבריאות העולמי מגלים כי שיעור הרופאים במדינה אינו עולה על 7 לכל 10,000 איש, וזה נמוך בהרבה מהמינימום המומלץ. (10 רופאים ל-10,000 איש).
כל בוגרי הרפואה במצרים נדרשים לעבוד במגזר הממשלתי במשך שלוש שנים, לפני שיוכלו לעבור לעבוד בשכר טוב יותר במתקני בריאות פרטיים.
במהלך תקופת העבודה במגזר הממשלתי מקבלים הרופאים בין 2,000 ל-4,000 לירות מצריות בחודש, סכום שערכו ירד משמעותית על רקע עליית המחירים האחרונה והפיחות של המטבע המקומי מול הדולר האמריקאי.
עם תחילתה של מגיפת הקורונה, הורה נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, להעלות את השכר החודשי של רופאי בתי החולים האוניברסיטאיים ב-75%, אך העלאות אלו לא עמדו בקצב המשבר הכלכלי החמור במדינה.
שער החליפין של הלירה המצרית מול הדולר ירד לשפל שיא בחודשים האחרונים, והגיע ל-30 לירות לדולר אחד, מה שגרם למספר רב של רופאים צעירים לחפש עבודות מהצד במגזר הפרטי.
קשיים חומריים
“איך הם מצפים שאדם יחיה מהמשכורת הזו?”, שואלת הרופאה, איכרם אל-עזזי, בביטול, ומציינת כי “המשכורת הנוכחית שלה בקושי מספיקה להוצאות תחבורה וארוחת בוקר במשך חודש”, מה שגרם לה לעבוד בשלוש עבודות על מנת להסתדר.
“לעבוד שבעה ימים בשבוע רק כדי לשרוד זה ממש מתיש”, מסבירה הרופאה המצרית, שלדבריה היא ישנה במסדרונות בית החולים.
היא הוסיפה בראיון שלה ל”וושינגטון פוסט” שהיא, לפעמים, “כל כך מבולבלת” שהיא “לא מבינה שמטופל עשה צ’ק אין או מדוע משפחתו של מטופלת צועקת עליה”.
האיגוד הרפואי המצרי האשים את השכר הנמוך במספר הגבוה של הרופאים המהגרים, כמו גם בסביבת עבודה ירודה, לרבות מתקנים רפואיים שאינם מאוישים וחסרי משאבים.
דובר משרד הבריאות המצרי, חוסאם עבד אל ג’עפר, אמר כי ארצו מספקת 5,426 יחידות עזרה ראשונה ברחבי המדינה, “אבל רק מחציתן היו מצוידות היטב בשירותים בסיסיים, כמו מחלקות רדיולוגיה ומעבדות”.
הדובר הוסיף לעיתון האמריקני, “לפני זמן מה לא היה מספיק טיפול או התעניינות ביחידות עזרה ראשונה”, אך המשרד “מתכנן כעת לחדש את כל היחידות הללו עד סוף השנה הבאה”.
עבד אל-ג’עפר קבע שרופאים צעירים חייבים להיות מוכנים להקריב קורבנות. כי “המדינה נושאת ב-99.9 אחוז מעלות שכר הלימוד שלהם בפקולטה לרפואה”.
הזדמנויות מפתות
המחסור בכוח אדם רפואי במדינות עשירות הקל תמיד על רופאים מצרים ואחרים במדינות מתפתחות למצוא עבודה במדינות אירופה, באזור המפרץ הערבי ובארצות הברית.
בהקשר זה אומר אחמד דיאא, בן 34, רופא פנימי העובד בבית חולים בשיקגו, “לרופאים במצרים קל לעזוב, וזו בעיה שהממשלה לא שמה לב אליה”.
דיאא מגלה שלקח לו רק שבועיים לחפש עבודה עד שקיבל שש הצעות מחוץ למצרים. בשנת 2017 הוא קיבל עבודה כרופא כללי ביחידה לטיפול נמרץ בערב הסעודית.
אחרי שנה אחת בלבד שם, דייה חסך 20,000 דולר, מה שאיפשר לו לנסוע לארצות הברית כדי לקבל רישיון לעסוק ברפואה.
הוא הסביר כי לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה לרפואה, הוא עבד במתקן בריאות בעיר מנופיה שבצפון מצרים, הגדיר את ההתנסות הראשונה שלו כ”נוראה”, והסביר כי ללא הכשרה רפואית מוקדמת מתאימה, הוא נאלץ להיות אחראי על היחידה לטיפול נמרץ, שלא היו זמינים בה מכשירי אולטרסאונד, צילום רנטגן, או מעבדה”.
בסוף השנה שעברה פתח משרד הבריאות המצרי כמה מרפאות לילה בהן רופאים יכולים לעבוד כדי להרוויח הכנסה נוספת.
אבל עבד אל ג’עפר אמר כי הממשלה מודעת לכך שהגיע “זמן המירוץ” ולהאט את בריחת המוחות המואצת ולשמור על רופאים צעירים במצרים.
בתורה, הרופאה המצרית, איכרם, אמרה שהיא “מוכנה לעבוד במספר מקומות, אבל זה חייב להבטיח פרנסה”.
הרופאה הצעירה אומרת שהיא מנסה להזכיר לעצמה את כל הסיבות לאהבתה למצרים, להישאר בארצה גם כש”כולם עוזבים”. עם זאת, היא מציינת שרעיון ההגירה החל לרדוף אותה בעוד שבעבר היא דחתה זאת על הסף.
קרדיט: אלחורה קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות (MME)