איראן: על פרויקט אחד וגיאופוליטיקה. חלק ב’

אזכיר גם שחצי האי פאו, היה המקום שבו עם תחילת מלחמת העלם הראשונה, התחולל באוקטובר 1914, הקרב הראשון של צבא הכיבוש הבריטי שכלל חיילים אנגלים והודים, נגד השבטים העיראקים, שקיבלו גיבוי מצבא האימפריה העות’מאנית.

אציין שהעיראקים כבר קוראים לנמל שמצטרף לנמל בצרה ונמל אום קאסר (أم قصر = Umm Qasr) “נמל פאו הגדול”, היות ובסוף הבניה, נמל פאו יהיה הנמל הגדול במזרח התיכון ובמפרץ הערבי (או כפי שהאיראנים מתעקשים לקרוא לו: המפרץ הפרסי) ואחד הנמלים הגדולים בעולם, ועתיד להיות הנמל העיקרי של שינוע סחורה אל עיראק.

בניית נמל פאו החלה באפריל 2010 אבל סבלה מעיכובים רבים, שחלקם נבעו מקשיים תקציביים כי איכשהו הממשלה לא הצליחה לזכור את ההקצאה התקציבית הנדרשת, דבר שגרם לדחיית ביצוע של פרויקט הבניה הענק, ולהתקדמות איטית בחלקו הראשון בין השנים 2013-2019 שיש להניח שגרמו לתסכול רב לאנשי חברת TECHNITAL S.p.A האיטלקית, שמספקת שירותי תכננון וניהול פרויקטים לבניית הנמל. (חלילה לי מלרמוז שהייתה יד מכונת מהמדינה השיעית השכנה שבוחשת בעיראק, שדאגה במשך שנים שלא יאושרו התקציבים, ובכך לתקוע את הפרויקט האסטרטגי של עיראק, שמבחינתם זה פרויקט שעלול להיות כמו עצם בגרון…).

לאחר שנים של פרויקט שהתקדם לאיטו, זכתה חברת Daewoo Engineering הקוריאנית במכרז להמשך העבודה והקמת הפאזה השנייה של הנמל הענק המתכנן, והעבודה החלה להתקדם בקצב מהיר יותר (עד כמה שזה ניתן בעיראק מוכת השחיתות, שהבירוקרטיה המושחתת גורמת לעיכובים ובעיות בביצוע פרויקטים) ובאפריל 2020 הושלמה אבן הדרך של בנית שובר הגלים המערבי הארוך של הנמל החדש (כ 14.5 ק”מ אורכו והמגיע לעומק מים של כ 9 מ’ + שלוחה של שובר גלים היוצאת ממנו, באורך של כ 1,650 מ’) וכן גם הושלם שובר הגלים המזרחי הקצר יותר (“רק” 8 ק”מ, במים שעומקם מגיע לעד 6.5 מ’).
אציין שנוסף לשובר הגלים באורך של קצת מעל 14.5 ק”מ ושנרשם כארוך בעולם (אפילו נרשם בספר השיאים של גינס) הפרויקט כולל גם את חפירת תעלה תת-ימית באורך 24 ק”מ, רוחב 400 מ’, ובעומק 19.8 מ’ בין רציפי הנמל לים הפתוח (Navigational Channel = תעלה הנחפרת בקרקעית הים / נהר, לצורך העמקת נתיב השיט לנמל) שתהייה מוגנת בחלקה ע”י שובר הגלים, כדי ליצור נתיב מים עמוקים במים הרדודים יחסית של שפך נהר שט אל-ערב, וכן שלוחה שתחבר את התעלה החדשה, אל תעלת נתיב בשיט הקיימת בערוץ אל-זובאיר, המפריד בין עיראק לכווית, והמובילה אל נמל אום קאסר ואל נמל חור זובאיר (خور الزبير = Khor Al-Zubayr) שנמצא בסמיכות (כ 18 ק”מ במעלה הזרם מנמל אום קאסר) וכן כביש מהיר לנמל אום קאסר, מסילות רכבת וכביש מהיר לבצרה, כחלק מהפרויקט הגדול של מסדרון התחבורה בין עיראק לטורקיה, שעליו נדבר בהמשך.

פרויקט הענק של בניית הנמל מתוכנן להגיע לסיומו בשנת 2045 והנמל יכלול מאה רציפים, שעומק המים יהיה בחלקם 18 מ’ ובחלקם 18.5 מ’, דבר שיאפשר עגינה לספינות מכולות הגדולות ביותר וספינות משא הגדלות ביתר (לשם השוואה אציין שהנמל הגדול במפרץ הערבי כיום, נמל ג’בל עלי בדובאי, כולל כיום 67 רציפים, חלקם בעומק של 11-12.2 מ’, חלקם בעומק של 15-16 מ’).
בניית חמישה רציפים כבר הסתיימה, והעבודה נמשכת כפי הנראה בקצב העומד בציפיות המתכננים והממשלה העיראקית.

אציין שנוסף לנמל האזרחי הגדול, שיכלול טרמינל מכולות, טרמינל כללי למטעני תפזורת, מסוף דגנים,
טרמינל אספקת דלק לספינות, וכפי הנראה גם טרמינל גז, ייבנה בצמוד גם נמל צבאי לצי העיראקי.

אוסיף שבנמל נבנית גם תחנת כוח, שתספק את צרכי האנרגיה של הקומפלקס הענק, ובה יופעלו שתי טורבינות גז בהספק של 115MW כל אחת. (תרשו לי להעיר שנשגב מבינתי מדוע החליט מי שהחליט שתחנת הכוח תופעל באמצעות מזוט מזהם, ולא בגז טבעי, שבערתו נקייה עשרת מונים מאשר שריפת מזוט…)

קרדיט: סומריה טי וי

מעט רקע – הרכבת בעיראק
זה המקום להזכיר ששנות המלחמה אותן חוותה עיראק (מלחמת איראן-עיראק, ומלחמות המפרץ) גרמו לנזקים גדולים לרשת מסילות הברזל ולאובדן ציוד רב, כולל קטרים וקרונות, ובשנת 2014 יצא לדרך פרויקט שיקום של מסילות הברזל של רשת הרכבות העיראקית, וכן באותה שנה נחנך קו הרכבת המהיר הראשון בעיראק, בין בצרה לבגדד, ובשנת 2018 הסתיימו העבודות לשיקום קו הרכבת בין בגדד לפלוג’ה.

וכן אזכיר כי תנועת הרכבת בין עיראק לטורקיה הייתה מושבתת שמשך שבע שנים (בין 2003 ל 2010) בעקבות מלחמת המפרץ השנייה שהחלה במרץ 2003.

ואם כבר נגענו באזכור היסטורי, אזכיר כי כבר היה פרויקט חיבור רכבתי בין עיראק לאירופה, בתוכנית לחיבור נמל המבורג בגרמניה, דרך ברלין, ומשם לוינה, עם תחנות בבלגרד ובניש (Niš בסרביה), סופיה בבולגריה, בקונסטנטינופול, ומשם בהסתמך על מסילות הרכבת של האימפריה העות’מאנית וקטעי מסילה חדשה שתחבר את רשת המסילות הקיימת בטורקיה אל סוריה ומשם לבגדד.

תכנון ובניית החיבור הרכבתי ברלין-בגדד בן ה 1,600 ק”מ, החל בשנת 1903, ובשנת 1915 כבר הושלמה סלילת כמעט 800 ק”מ. מלחמת העולם הראשונה והשינויים הגיאופוליטיים שלאחריה, גרמו לעצירת העבודות, שחודשו רק בשנת 1930, ובשנת 1940 הושלמה סלילת 480 הק”מ האחרונים, ב 15 ביולי 1940, התקיימה נסיעת הבכורה החגיגית של רכבת Taurus Express מאיסטנבול לבגדד.

אציין שהחזון הגרמני למסילת הרכבת ברלין-בגדד, היה חלק מהאיומים על האימפריה הבריטית (מעקף לתעלת סואץ, ואיום על ההשפעה הבריטית באסיה, המזרח התיכון ואפריקה) ואיום על ההשפעה של האימפריה הרוסית בדרום מערב אסיה והקווקז, וככזה החזון של מסילת הרכבת ברלין-בגדד היה אחד מהגורמים לפריצת מלחמת העולם הראשונה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון   קרדיט לתמונה: ויקיפדיה