איראן: על פרויקט אחד וגיאופוליטיקה. חלק א’

פרויקט אחד שמעורר תקווה וחשש
כבר דיברנו לא פעם על המסדרון הדרומי-צפוני (NSTC) שאמור לחבר דרך איראן, את נתיבי הסחר בין הודו לאירופה. וגם על שלאחרונה הושלמו עוד מקטעי עבודות תשתית בנמל צ’בהאר, ומסילת רכבת וכבישים מהנמל אל הים השחור, וגם סיפרתי לכם על תחילת הרצת ניסיון למשלוחי סחורה בנתיב תשתיות המסדרון הדרומי-צפוני בין רוסיה ואיראן.

רק שלאחרונה מרחף איום להגשמת החזון האיראני להפוך חוליה מקשרת מרכזית בנתיב סחר שיעקוף את תעלת סואץ בין אסיה לאירופה, ויקצר זמן ועלויות שילוח בסחר העולמי.

למעשה לא מדובר בסיפור חדש שנחת על ראשם של האיראנים בהפתעה, אלא בפרויקט שמדברים עליו כבר מעל עשור, ועשוי להשפיע על הגיאופוליטיקה האזורית והעולמית.

אבל לפני שנדבר על הפרויקט החדש, אציין שהאיום על החזון האיראני להפעלת מסדרון התחבורה הדרומי-צפוני, הוא למעשה איום כפול, שבחלקו נובע מהמתיחות ביחסי איראן-אזרבייג’ן.

כפי שאתם יודעים, כבר זמן רב שיש מתיחות בין איראן לאזרבייג’ן, חלקה נובע מהמתיחות בין אזרבייג’ן לארמניה, חלקה נובע מיחסיה הטובים של אזרבייג’ן עם טורקיה, וחלקה נובע מיחסיה הטובים של אזרבייג’ן עם ישראל, חלקה נובע מרצונה של איראן להיות מקור של השפעה אזורית במדינות הגובלות לה ומשטר המולת מאוד מפריע שטורקיה מרחיבה את מעגל ההשפעה האזורי, ולכל אלו נוסיף שמבחינת איראן, אזרבייג’ן אינה רק החצר האחורית שלה, אלא חלק מאיראן ההיסטורית של האימפריה הפרסית, ושיש אוכלוסייה גדולה מאוד של איראנים ממוצא אתני אזרי.

המתיחות עם אזרבייג’ן עלולה לגרום לחוסר שיתוף פעולה בין המדינות בהפעלת נתיבי המסדרון הדרומי-צפוני, שיתבטא בשיבוש בהפעלת חלק חשוב בנתיבי המסדרות שקורם עור וגידים, אבל עיקר האיום נובע לא מהמתיחות עם אזרבייג’ן, אלא מאותו פרויקט חדש-ישן, שבשנה האחרונה גם הוא מתחיל לקרום עור וגידים, פרויקט שכבר קיבל את השם הקליט – התעלה היבשה (Dry Canal).

מעט רקע – הנמל ומיקומו
אבל לפני שנתחיל לדבר על החדשות והתפתחויות של פרויקט הענק שנראה שיוצא לדרך, בוא נתחיל מהתחלת הסיפור, בנקודת ההתחלה, המהווה את הקצה הדרומי של מסדרון תחבורה וסחר חדש שצפוי לחבר את אסיה ואירופה – נמל אל-פאו (الفاو = Al-Faw) הנמצא בחופו המערבי של חצי האי אל-פאו (شبه جزيرة الفاو = Al-Faw peninsula) הנמצא בקצה הדרום מזרחי של עיראק, ומהווה חלק מהדלתא של שפך נהר שט אל-ערב (شط العرب = Shatt al-Arab = הנהר שנוצר ממיזוג נהרות הפרת והחידקל), כשבצידו השני של חצי האי, נמצאת העיר אל-פאו.

מערבית מנמל אל-פאו הגדול, מעבר לערוץ אל-זובאיר (الزبير = Al-Zubayr) נמצא נמל מובראק אל-כביר (مبارك الكبير = Mubarak Al Kabeer) נמל כוויתי חדש שנמצא בבנייה וממוקם במזרח האי בוביאן (بوبيان = Bubiyan) האי הגדול מבין האיים הנמצאים בקצה הצפון מערבי של המפרץ הערבי, ונמצאים בין עיראק לכווית, והשייכים לכווית.

* אציין שהנמל הכוויתי החדש, מהווה חלק מיוזמת החגורה והדרך (Belt and Road Initiative = BRI / B&R)
היא יוזמת דרך המשי החדשה של סין, כמו גם נמל ג’בל עלי בדובאי, ונמלים במדינות רבות באסיה, באפריקה, באירופה, באמריקה הצפונית והדרומית, וכמובן גם בים התיכון ובהם נמל המפרץ החדש בחיפה.

אזכיר שחצי האי פאו, כבר היה אחד ממוקדי החיכוך העיקריים בין עיראק לאיראן בשנות המלחמה ביניהן בזכות מיקומו האסטרטגי לשתי המדינות, ושהיה המקום הראשון שאליו איראן פלשה אל אדמת עיראק.

איראן הצליחה לכבוש בפברואר 1986 את חצי האי, כולל את העיר הקטנה אל-פאו הנמצאת בחופו הצפון מזרחי של חצי האי פאו, על גדת נהר שט אל-ערב, בדיוק מול הכפר האיראני הקטן, נהר אבו פלפל (نهر ابوفلفل = Nahr-e Abu Felfel) בנפת אבאדאן שבמחוז ח’וזסתאן, ורק באפריל 1988 הצליחה עיראק במערכה קצרה, שכללה תקיפת הכוח האיראני בגז עצבים (סארין) לגרום לנסיגה (בריחה מבוהלת) של האיראנים מחצי האי.

עוד אזכיר שמול קצהו הדרומי של חצי האי פאו, נמצא נמל הנפט חור אל-עמיה (خور العمية = Khor Al Amaya) [למתעניינים בעולם הסחר בנפט, הנמל מוכר בסימול KAAOT (Khor Al Amaya Oil Terminal) והוא אחד משני נמלי הנפט של עיראק, יחד עם נמל הנפט של בצרה = ABOT = Al Basrah Oil Terminal] (ישנם גם מסופי נפט בנמלים נוספים, אך כחלק מנמל שאינו מיועד למסופי נפט בלבד.)

נמל חור אל-עמיה הוחזק בידי איראן בזמן כיבוש חצי האי בידי האיראנים, וכן אזכיר שהאיראנים דאגו להרוס את שניים מרציפי זרועות הטעינה של מסוף הנפט, ואוסיף שבשנת 2003, בזמן מלחמת המפרץ השנייה, נמל הנפט הוחזק בידי כוחות הקואליציה, עד שנמסר חזרה לידי העיראקים.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון   קרדיט לתמונה: ויקיפדיה