סיפורו של בית הקברות היהודי בשכונת אלמלאח בעיר פאס שבמרוקו

“תבטיחי לי דבר אחד: אם אני אמות ואהיה אז בצרפת, תביאי אותי לקבןרה בפאס”,ביקש אלי דוויקו מבתו ג’ואנה, בעודו על ערש דווי לפני שנפטר לפני מספר חודשים – כך דווח באתר “האומות המאוחדות”. 

לאחר מות אביה, ג’ואנה דוויקו אוחנה, ילידת פאס שבמרוקו, הביאה אותו לקבורות בבית הקברות היהודי בן 200 השנים של העיר, בו נח כעת אביה בשלווה. 

עיר מלאה בקסם והיסטוריה

פאס (צפון מרוקו) נוסדה במאה ה-9, הייתה הבירה העתיקה של המדינה במשך מאות שנים. היא ממוקמת בעמק פאס, ליד נהר סיבו – سيبو.

פאס היא בין ארבע הערים העתיקות ביותר של האימפריה המרוקאית, הכוללת את מקנס, מרקש ורבאט. הגדה המזרחית שלו נוסדה על גדות ואדי פאס על ידי אידריס הראשון בשנת 789 לספירה. 20 שנה לאחר מותו של אידריס הראשון, הקים בנו אידריס השני עיר שנייה על הגדה המערבית של הנהר. בשנת 809 עודד המלך את היהודים לעבור לפאס, כדי שהעיר תוכל להפיק תועלת מכישוריהם.

פאס מפורסמת באתרי דת, אמנות, מדע, מלאכת יד ופעילויות מסחריות. היא הגיעה לשיאה כמרכז לימוד ומסחר תחת המרינידים באמצע המאה ה-14, כאשר העיר פרחה כמו שמעולם לא היה ונהנתה מתור הזהב שלה במשך יותר מ-300 שנה.

ב-1649 הפכה פאס למרכז המדינה העלאווית במרוקו, וכך נשארה עד התקופה הקולוניאלית הצרפתית, שהחלה לשלוט עליה ב-1912 עד שהסתיימה ב-1956 עם קבלת העצמאות, ואז הועברה הבירה לעיר רבאט.

העיר פאס נקבעה כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו וכאחד מהאזורים העירוניים ללא מכוניות הגדולים בעולם. “

על דו-קיום בין הדתות בעיר מעידה השכונה היהודית המכונה “מלאח” – “الملاح”. 

 

“גרנו בהרמוניה בפאס”

במהלך התקופה המארינידית הועברה כל האוכלוסייה היהודית של “פאס באלי” (פאס הישנה) לגטו (שכונה סגורה שבו גרים רק יהודים) ב-“פאס ג’דיד” ( פאס החדשה), שנמצאת בחלק הדרומי של העיר.

הגטו נודע בתחילה בשם “מלאח” שפירושו המילולי “מלח” או “האזור המלוח”, או בגלל מקור מים מלוחים באזור או בגלל שהיה בעבר מחסן מלח. המילה “מלח” אומצה מאוחר יותר כשם הרובע היהודי בפאס, שהיה ה”מלח” הראשון במרוקו; זהו שם ותופעה שהתפשטה למקומות רבים אחרים, כולל רבאט ומרקש.

בית הקברות היהודי, השוכן במלאח פאס, מאופיין בקברים חצי גליליים שלו, ומשקף את תולדות השגשוג של יהודי מרוקו.

ג’ואנה, ילידת פאס, מטפלת מרצונה החופשי בקבר בן 200 השנים הזה, לבקשת אביה המנוח, שהיה אחראי לתחזוקתו עד מותו לפני מספר חודשים.

ועל חייה הקודמים בפאס, ג’ואנה מספרת לאתר האו”ם שהיא גדלה בפאס, שם חיה לאורך כל ילדותה והתבגרותה לפני שעזבה ללמוד במקנס, ולאחר מכן בצרפת.

“חיינו בהרמוניה. לא היה מתח. כולנו היינו כיהודים, מוסלמים או קתולים, ולא היו לנו בעיות בהיבט הזה”, מסבירה ג’ואנה ומזכירה את נעוריה.

“המלאח” והעיר פאס וכל מה שהם מייצגים היה בדיוק מה שאביה של ג’ואנה העריץ. אפילו בתקופות קשות של מחלה, פאס מעולם לא ימאה ממוחו ולבו של מר דוויקו.

על כך אומרת ג’ואנה: “אבי אהב את מרוקו ואהב את פאס”, אבל המחלה התישה אותו שנים רבות, והוא נאלץ לעזוב לצרפת לטיפול.

ג’ואנה מגיעה לבית הקברות באופן קבוע כדי לכבד את רצונו של אביה לטפל בו, “הוא בפאס. הוא קרוב אלינו, אני מקווה שהוא ינוח בשלום”. 

 

פאס והפורום העולמי

במהלך הפורום הגלובלי התשיעי של ברית הציביליזציות של האו”ם, שנערך ב”פאס” בנובמבר האחרון, דיברה ג’ואנה על תחיית בית הקברות היהודי בפאס, ועל החיים השלווים בין הקהילות הדתיות השונות בעיר זו, אשר החלו לפני יותר מאלף שנים, לפי מה שדווח אתר האו”ם. 

יועצו של מלך מרוקו מוחמד השישי, אנדרה אזולאי, פתח את הפורום וציין כי “זהותה של מרוקו מבוססת על פתיחות, הרמוניה ולכידות, והיא מאוחדת על ידי מיזוג המרכיבים הערביים, האיסלאמיים, האמזיגיים והסהרניים החסניים שלה, וכן עשיר ביובליו האפריקאים, האנדלוסיים, העבריים והים תיכוניים”.

אזולאי הסביר כי ממלכת מרוקו, אחת החברות המייסדות של ברית הציוויליזציות, השתתפה בכל מאבקי הארגון מסיבות רבות שהן חלק מזהותה, לרבות מחויבותה לחופש דת כאמצעי להשגת שלום, והדגיש שהמלך מוחמד השישי מבטיח את החופש לעסוק בפולחן בכל חלקי הממלכה. 

בצטטו את המלוכה המרוקאית אמר אזולאי, “אני מאמין שהדת צריכה להיות חוסם נגד קיצוניות.”

כשנשאלה מה היא הרגישה עם היוודע שפאס נבחרה לארח את הפורום ה-9 של ברית הציביליזציות, ג’ואנה דוויקו אוחנה אמרה שהיא מרגישה “כבוד” שפאס נבחרה.

“עבור מרוקו, זה בדיוק משקף את המציאות של הדימוי שלנו והתרבות שלנו”, סיכמה.

קרדיט: אלחורה   קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות