האם סוף האייתוללות באיראן יהיה גם סוף תכנית הגרעין? דעה
מהפכה באיראן לא תעלים בן לילה את תוכנית הגרעין שלה. כתלות בדינמיקה וביחסים של המשטר החדש עם המערב, תוכנית הגרעין עלולה להמשיך להיות סלע מחלוקת.
ב-1989 בשלהי שלטון האפרטהייד נשיא דרום אפריקה פרדריק וילם דה-קלרק הורה לפרק את 6 פצצות הגרעין שהמדינה פיתחה. מאז ועד היום דרום אפריקה היא המדינה היחידה בעולם שפיתחה נשק גרעיני בעצמה ואז פירקה את הנשק, מוותרת על תוכנית הגרעין שלה. בראיון ל-אטלנטיק מ-2017 דה-קלרק נימק את ההחלטה בשינוי בסביבה האסטרטגית של המדינה עם התפרקות הגוש הסובייטי והרצון להוציא את דרום אפריקה מבידוד. שיקול נוסף, שדה-קלרק דוחה, הוא החשש שהנשק הגרעיני יפול לידיו של הקונגרס הלאומי האפריקני. הקונגרס היה תנועת האופוזיציה המרכזית לשלטון האפרטהייד, והיה צפוי לעלות לשלטון עם חילופי המשטר במדינה.
למה אני מספר לכם על דרום אפריקה?
כולנו עוקבים אחר ההפגנות באיראן בתקווה שהנה מגיע סופן של האייתוללות. כפי שכתבתי בניתוח אחר, ילדי המהפכה של איראן:
כישראלים מהומות באיראן תמיד מרתקות אותנו. הן מרתקות אותנו מפני שהן נותנות לנו תקווה שהנה המשטר התיאוקרטי של האייתוללות עומד ליפול. אנחנו רוצים בנפילתו מפני שאין יריב מר יותר לישראל היום מאשר איראן האיסלמית. אנו מקווים שהמשטר שיבוא אחריו יהיה ידידותי לישראל ושוחר שלום. אנחנו מקווים שמשטר חדש יוותר על תוכנית הגרעין האיראנית ויפרק את רשת ההשפעה שאיראן בנתה במזרח התיכון.
אני מקווה כמו כל אחד שהאיראנים יצליחו להשתחרר ממשטר שמדכא אותם באלימות. מה שאני לא יודע, וזו שאלה שיש לתת עליה את הדעת, היא אם הסוף של האייתוללות יהיה גם הסוף של תוכנית הגרעין?
יום 0 של המהפכה
נניח שהמפגינים באיראן מצליחים להפיל את המשטר האיסלמי. המנהיג העליון נתפס ונהרג ע״י מפגינים זועמים, המפקדים הבכירים של משמרות המהפכה ברחו, וממשלה זמנית מוקמת עם ההבטחה לקיים בחירות דמוקרטיות באיראן בתוך שלושה חודשים.
שתי הנחות יסוד לתרחיש:
- הצבא הסדיר של איראן היה מעורב במהפכה. מהפכות לא קורות ללא תמיכה או הסכמה בשתיקה של כוחות הצבא. מכאן שחלק מהממסד הביטחוני של איראן האיסלמית ישאר גם אחרי המהפכה. כתלות בשאיפות האישיות של מפקדי הצבא יכול להיות שהם גם יחזיקו בתפקידים בכירים בממשלת המעבר.
- גם חלקים מהממסד הפוליטי והכלכלי נשארים על כנם. קשה לנחש מי יהיה בממשלה הזמנית, אך סביר להניח שיהיו חברים בה פוליטיקאים מן המחנה הרפורמי לשעבר, אנשים שיש להם את הקשרים והידע לנהל את המדינה גם ביום שאחרי המהפכה.
איראן החדשה תרצה במהירות לקבל סיוע הומניטרי וכלכלי, והסרת כל הסנקציות נגדה. כך ממשלת המעבר תוכל להביא יציבות חברתית באמצעות הקלת המצוקה הכלכלית, ולבסס את הלגיטימיות שלה ע״י שיפור המצב הכלכלי במדינה.
אולם בו בזמן שאיראן הדמוקרטית תפנה לעולם בבקשה לסיוע, תוכנית הגרעין האיראנית תשאר כפי שהייתה יום לפני המהפכה. בהנחה והמנהיג העליון לא יפרק את התוכנית רגע לפני נפילתו, תוכנית הגרעין האיראנית לא תתפוגג לאוויר ביום שאחרי המהפכה. הכורים, מתקני ההעשרה, האנשים והידע הטכני ישארו. הצנטריפוגות יסתובבו במעבה האדמה גם אחרי שהמנהיג העליון ייפול.
כעת לשאלה: האם יש להסיר את כל הסנקציות על איראן לפני שהיא מפרקת את תוכנית הגרעין שלה?
הדינמיקה של האירוע
הסרת כל הסנקציות על איראן גם היא לא יכולה להיעשות ברגע. הודות לפעילות ארוכת השנים של טהרן בתחום הטרור יש נגדה מערכת מורכבת ורחבה של סנקציות. גם אם העולם ירצה ביום 0 של המהפכה להסיר את כל הסנקציות, סביר להניח שהדבר יקח שבועות או חודשים של תהליכי חקיקה. זה מקור אחד לחיכוך.
מקור חיכוך אחר הם האנשים שמעורבים בתוכנית הגרעין, משלב הכרייה של עפרות אורניום ועד לתכנון של ליבת נפץ. אנחנו חושבים על תוכנית הגרעין כאיום. סביר להניח שאלפי אנשים באיראן חושבים עליה כעבודה שלהם. לאנשים האלה יש קשרים בממסד הביטחוני והפוליטי. הם לא ירצו שמקור הפרנסה שלהם יעלם.
בנוסף, כדאי לשים לב שרוב האיראנים תומכים בתוכנית הגרעין של המדינה לצרכי שלום. סביר שכל משטר איראני עתידי ירצה לשמור את הכורים הגרעינים שלו, ואולי את היכולות שכבר השיג בתחום של העשרת אורניום.
מקור חיכוך שלישי יכול להיות הממסד הביטחוני האיראני, שכאמור ישאר על כנו גם אחרי המהפכה (מינוס משמרות המהפכה). האם הצבא תומך או מתנגד לכך שלאיראן יהיה נשק גרעיני? כיום התוכנית נמצאת מחוץ לשליטתו. חילופי השלטון יתנו הזדמנות לצבא הסדיר לקחת לעצמו את תוכניות הגרעין והטילים הבליסטים של טהרן. המשמעות היא עוד תקציב לצבא, יוקרה והשפעה גדולה יותר.
ביחד, גורמי החיכוך הללו יאטו או אפילו יעצרו את פירוק תוכנית הגרעין האיראנית כפי שהיא היום. הם גם עלולים לשמור על המתיחות בין איראן והמערב גם אחרי חילופי המשטר. אם התגובה המערבית לא תהיה מהירה מספיק טהרן יכולה להשתמש בתוכנית הגרעין כקלף מיקוח להקלה בסנקציות. הדבר עלול להביא כל משא ומתן למבוי סתום.
חשבו לדוגמה על רצף האירועים הבא:
- ביום 0 הממשלה הזמנית מכריזה שהיא מתחייבת לחשוף ולפרק את המרכיבים הצבאיים של תוכנית הגרעין האיראנית.
- ארה״ב מודיעה על הקלות מסויימות בסנקציות, ומתנה הסרת סנקציות בצעדים מוכחים שטהרן תעשה.
- הממשלה הזמנית, מתוסכלת מאיטיות והיקף התגובה המערבית, מחליטה להפוך את התנאים – קודם הסרת סנקציות, לאחר מכן צעדים לפירוק החלקים הצבאיים. זה יהיה לא רק תמרון טקטי במסגרת המו״מ, אלא גם דרך להתמודד עם הלחץ בבית: הממשלה תרצה הקלה כלכלית כדי להצדיק את ההיענות לדרישות המערביות.
- האמריקנים, מתוסכלים מההתנגדות האיראנית, מחליטים להקפיא את ההקלה בסנקציות עד שטהרן לא תחל לפרק את תוכנית הגרעין שלה. הדבר יחזק קולות בממסד הביטחוני והפוליטי שלא לוותר על תוכנית הגרעין, ולחזור לקו מתלהם נגד וושינגטון.
אפשר גם לתהות האם ישראל תסכים להישארות רוב תוכנית הגרעין האיראנית במקומה, עם הסרה של מרכיבים כמו צנטריפוגות מתקדמות. שוב, טהרן כנראה לא תסגור את הכורים שלה. והידע הטכני שצברה עד עתה יישאר.
כמובן, תרחישים אחרים אפשרים. המטרה שלי כאן היא לא לקבוע שהמהפכה באיראן ״רעה ליהודים״, אלא לתהות מה המשמעויות שלה לתוכנית הגרעין. אסור לנו להניח שביום שאחרי שהאייתוללות יפלו איראן תהפוך לפתע למדינה פצפיסטית, ללא צבא או גרעין. חילופי המשטר יצרו בעיות חדשות לאיראן ויחסיה עם העולם, וטוב אם בוושינגטון ובירושלים יערכו כיצד יש להתמודד עם מהפכה חדשה באיראן, הייתה ואחת כזו תקרה.
קרדיט: אתר המשחק הגדול קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות