המצב הכלכלי הקשה במצרים יאלץ ביצוע פיחות גדול במטבע

לנוכח הירידה הגדולה ברזרבות המטבע הקשה שלה, מצרים מצאה פתרון באמצעות צמצום תאורת הכיכרות הציבוריות במדינה כחלק מהצעדים לנסות ולהגדיל את ייצוא האנרגיה מתוצרת מקומית, בעוד כלכלנים עומדים על כך שהלוואה מקרן המטבע הבינלאומית היא בלתי נמנעת כדי לנסות להתגבר על המשבר. 

לפי סוכנות הידיעות הצרפתית, מצרים עדה כעת לשלב קריטי מבחינת המדיניות הפיננסית, שכן היא מנסה, מצד אחד, לשלוט בעליית המחירים לאחר ששיעור האינפלציה השנתי הגיע לכ-15%, ומצד שני היא מבקשת לספק לה מטבע חוץ כדי לצאת מההשלכות של המלחמה הרוסית- אוקראינית.

במקביל, מצרים מנהלת בימים אלה משא ומתן עם קרן המטבע הבינלאומית להלוואה חדשה לתמיכה במדינה שבה שיעור העוני מגיע לכ-30% מכלל האוכלוסייה המונה יותר מ-103 מיליון בני אדם.

למעשה, מצרים נקטה במספר צעדים, החל מהפיחות של הלירה המצרית במרץ האחרון בכ-17% מול הדולר הירוק, כך שמחיר המכירה של המטבע האמריקאי הגיע אז ליותר מ- 18 לירות.

כמו כן, אישרה הממשלה, לפי הצהרה רשמית לאחרונה, טיוטת החלטה לניצול צריכת החשמל, לרבות “הפחתת תאורת הרחובות והכיכרות הציבוריות”, במטרה לשחרר כמויות גז טבעי ל”יצוא”.

“אני רואה פנסי רחוב עובדים במהלך היום (…) ואנחנו סובלים ממחירי חשמל גבוהים, אז הם (הממשלה) צריכים לחפש את מי שגונב את החשמל”, אמר צעיר מצרי בשנות השלושים לחייו לסוכנות AFP, מבלי לחשוף את זהותו.

המרצה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר והכלכלנית המצרית חני ג’ינה סבורה שממשלת מצרים צריכה במהלך החודש וחצי הקרובים לנקוט “צעדי רפורמה חמורים, כולל ליברליזציה מוחלטת של שער החליפין”.

לאחר שציינה כי “הבעיה נעוצה במדיניות (המוניטארית) עצמה”, אמרה ג’ינה לסוכנות הידיעות הצרפתית כי “אחת הסיבות הקלאסיות לחשיפה של כמה מדינות מתעוררות למשברים כלכליים היא הקיבוע הפיקטיבי של שער החליפין”.

היא הסבירה כי הדבר “מעודד (את הלווה הממשלתי) ללוות מחו”ל, מה שחושף את המדינה למצוקה אם יתבקש להחזיר את ההלוואה”.

ג’ינה הוסיפה כי “מאז שבוע שעבר נוצר מחסור חמור במתן דולרים ליבואנים על ידי בנקים במגזרים שונים”, והוסיפה כי הפתרון טמון ב”האצת קצב המשא ומתן מול קרן המטבע הבינלאומית”.

מצרים השיגה בעבר הלוואה של 12 מיליארד דולר מהקרן במסגרת הסכם שנחתם בסוף 2016, ושתי הלוואות נוספות ב-2020 בשווי 5.4 מיליארד דולר ליישום תכנית כלכלית, ו-2.8 מיליארד דולר כדי להתמודד עם מגפת קוביד-19.

“משך השיחות עם קרן המטבע הבינלאומית מצביע על כך שחלק מהפקידים אינם ששים לבצע אחר דרישותיה ומעדיפים להסתמך על תמיכה מכלכלות המפרץ העשירות בנפט”, כתבה בדו”ח חברת המחקר קפיטל אקונומיקס הלונדונית.

בהקשר זה, נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי החליט בשבוע שעבר למנות את הבנקאי הידוע חסן עבדאללה, שהיה חבר במזכירות לקביעת המדיניות של המפלגה הלאומית שפוזרה בעידן הנשיא לשעבר חוסני מובארק, לממלא מקום נגיד הבנק המרכזי, שיחליף את טאריק עאמר, שמונה כיועץ לנשיא.

הסיבות לעזיבתו של עאמר לא ידועות רשמית, אך חלק מהתקשורת המקומית דיווח כי אחת הסיבות היא “אי השגת הסכם עם קרן המטבע הבינלאומית”.

ג’נה סבורה כי “ישנו חוסר ההסכמה בין חברי הממשלה על דחיפות יישום הצעדים, אך יש הסכמה על היעדים”, וציינה כי קרן המטבע הבינלאומית עשויה לבקש יישום דחוף בכמה נושאים כגון סובסידיות ושער החליפין, בעוד הממשלה מעדיפה לעשות זאת בהדרגה.

הכלכלן ב-“Capital Economics” ג’יימס סוונסטון סבור ש”צריך לפחות שוב את המטבע המצרי כך שמחיר הדולר יגיע ל-25 פאונד עד סוף 2024 (…) כדי להימנע מחשיפה לחוסר איזון חיצוני” כלומר מחסור במטבע זר להמרה.

הוא הוסיף בראיון לסוכנות הידיעות הצרפתית כי הדבר “דורש מקובעי המדיניות לדבוק בשינוי הזה”.

סוונסטון מצפה שההסכם עם קרן המטבע הבינלאומית יעניק למצרים “תקופה של הפוגה מכמה לחצים חיצוניים ויאפשר, במיוחד, להרגיע את המשקיעים, ואמור לתרום למשיכת השקעות שוב”.

לפי נתוני הבנק המרכזי, יצאו ממצרים כ- 14.6 מיליארד דולר בהשקעות זרות בשלושת החודשים הראשונים של השנה, “מה שמשקף את דאגת המשקיעים מהתפרצות הסכסוך הרוסי-אוקראיני”, הוא אומר.

עם זאת, משרד התכנון המצרי הודיע ​​בשבוע שעבר על השגת קצב צמיחה כלכלית לשנת הכספים 2021/22 של 6.6 אחוזים,בעוד שלפני תחילת  המלחמה הרוסית-אוקראינית היה קצב הצמיחה כ- 3.3 אחוזים .

בשנת 2018, מצרים הודיעה על השגת עצמאות באספקה עצמית של גז טבעי, במיוחד לאחר תחילת ההפקה משדה זוהר הענק, והביאה את קצב הייצור לכמעט שבעה מיליארד רגל מעוקב ביום.

לכן, מגזר זה נראה מבטיח כחלק מהמאמצים להתגבר על המשבר.

בהודעתה על הפחתה בצריכת החשמל ציינה הממשלה כי המטרה היא “להשיג עודף נוסף של כ-15 אחוזים מנפח הגז הטבעי הנשאב לתחנות כוח לאורך השנה (…) לצורך ייצוא זה המרוויח מטבע קשה”.

הממשלה המצרית הדגישה את הצורך “להפחית את התאורה של רחובות וכיכרות ציבוריות”, במיוחד את זה של כיכר תחריר, שעלות התאורה שלה עומד על כשישים מיליון לירות (כארבעה מיליון דולר), לפי נתוני הסוכנות הידיעות הצרפתית.

לפי נתוני הבנק המרכזי של מצרים, ערך יצוא הגז הטבעי של מצרים עלה ל-5.6 מיליארד דולר בין אוקטובר 2021 למרץ האחרון.

ביוני חתמה מצרים עם ישראל והאיחוד האירופי על מזכר הבנות שמטרתו ייצוא גז לאירופה, בניסיון למצוא חלופות לאנרגיה הרוסית.

בתמורה לצעדי הרפורמה של הממשלה, בעלי ההכנסה הנמוכה במדינה עשויים להתחיל לשלם מס.

לפיכך, סיסי הנחה ב-26 ביולי ליישם חבילת צעדי תמיכה חברתית, לרבות “סיוע יוצא דופן לתשעה מיליון משפחות בששת החודשים הקרובים, בעלות כוללת של כמיליארד לירות לחודש (כ-52 מיליון דולר)”, כנאמר בהצהרה של הנשיאות המצרית.

בהקשר זה, תהה מחמוד אל-סעידי, מוכר פירות המשוטט ברחובות נפת גיזה, כיצד יוכל לחיות עם התנאים והמחירים הגבוהים לאור רווחיו הנמוכים.

“אני חוזר לכפר שלי ולמשפחתי במצרים העליונה אחרי כל ארבעים או חמישים ימי עבודה בגיזה ונשארים לי ביד רק כ-600 לירות מצריות (31.3$) מהרווח (…) מה עושים?” 

קרדיט: אלחורה