“מונסניור איברהים”: האמת מאחורי הסרט אודות התאסלמותו של נער יהודי
מאות אלפי תגובות נכתבו באתרי רשתות חברתיות העוסקים בסיפורו של סרט צרפתי, שנאמר כי הוא מבוסס על סיפור אמיתי של גבר מוסלמי שהיה בעל חנות בשכונה יהודית בצרפת והיה לו מערכת יחסים עם ילד יהודי ולימד אותו על החיים דרך הקוראן, עד שהתאסלם והתחיל להטיף לזה באפריקה.
עם זאת, הסרט שעליו מדברים הפרסומים, שכותרתו המקורית היתה “מר איברהים ופרחי הקוראן”, והתפרסם בישראל תחת השם “מונסניור איברהים”, בכיכובו של הכוכב הבינלאומי המצרי עומר שריף, מבוסס על סיפור מאת הסופר הצרפתי-בלגי אריק עמנואל שמידט. האירועים העיקריים ומורכבותם אינם קשורים למה שמספרים הפרסומים המטעים.
הפרסומים עוסקים בסיפורו של סרט צרפתי בשם “מונסניור איברהים”, וטוענים כי הוא מספר את סיפורו של אדם טורקי בשם איברהים, שטת תפקידו שיחק השחקן אל-רהב עומר שריף שחי בשנות החמישים של המאה הקודמת, והיה בעלים של חנות בה ביקר ילד יהודי בן שבע בשם גד, שגנב ממנו כל פעם חפיסת שוקולד. סיפור העלילה ממשיך שיום אחד הילד שכח לגנוב והחנווני הזכיר לו זאת. זה היה שיעור לילד ושיעור כדי שלעולם לא יגנוב.
הפרסומים מוסיפים כי “היחסים בין איברהים וגד התהדקו, ולכן הילד שיתף את בעל המכולת בחששותיו שמצא פתרונות באמצעות קריאה בקוראן”.
הפרסומים מסיימים את הסיפור במותו של איברהים, שהשאיר עותק של הקוראן לגד. הוא פנה אליו יום אחד כשהיה בדילמה ומצא בה את הפתרון והחליט להתאסלם. .
הפוסטים זכו למאות אלפי תגובות במדיה החברתית בנושא זה ביולי 2022.
עם זאת, לסיפור שמספרים הפרסומים אין שום קשר לאירועים המרכזיים של הסרט המעובד מהרומן של הסופר הצרפתי אריק עמנואל שמיט, Monsieur Ibrahim et les fleurs du Coran.
מה הסיפור המקורי?
הסיפור מתרחש בשנות ה-60, לא בשנות ה-50, ומספר את חייו של ילד יהודי בן אחת-עשרה בשם מוזס, ולא את חייו של גד בן השבע כפי שדווח בפרסומים המטעים.
מוסא חי עם אביו הקמצן והנואש שאינו יודע דבר על דתו בבית שאינו מכיר את החום של משפחה. כדי לברוח מהאווירה הקרה של ביתו, מוסא החל לשכב עם זונות ברחוב שבו הוא גר.
הילד הלך לחנות של מר איברהים, בעל המכולת המוסלמי “ערבי” בשכונה היהודית, והוא היה קונה שם את מצרכיו וגונב ממנה משהו בכל פעם כדי לחסוך קצת כסף שאביו נותן לו, עד יום אחד הגיע כשמר איברהים אמר לילד מוסא שהוא יודע מה הוא עושה וביקש ממנו להבטיח לו שלא יגנוב יותר אף פעם.. הקשר בין שני האישים התחזק, ואיברהים התחיל ללמד את מוסא איך לחייך כדי לרמות את אביו עם כספי הרכישות, וכיצד למשוך את תשומת הלב הבנות.
איברהים, בעל אוריינטציה סופית, היה מגיב לעתים קרובות לשאלות ששאל משה באומרו, “אני יודע מה יש בקוראן שלי”. אבל איברהים מעולם לא קרא למשה פסוקי קוראן או לימד אותו דבר על דתו.
יום אחד חזר מוסא לביתו הקר כדי לגלות שאביו נטש אותו ולאחר מכן התאבד.
הוא ביקש ממר איברהים בצחוק לאמץ אותו, והוא אכן אימץ את הרעיון ומסעו של מוזס התחיל עם אביו החדש, שקנה מכונית ולקח אותה איתו למסע ביבשת אירופה, עד לטורקיה.
שם הלך משה למסגדים הסופיים וצפה בדרווישים רוקדים, ורקד איתם והרגיש בנוח.
בטורקיה, מר איברהים עבר תאונה ומת, והשאיר את חנותו ואת הקוראן שלו למשה. וכאשר משה פתח את הקוראן, הוא מצא בתוכו שני פרחים מיובשים המייצגים את כותרת הספר.
בזמנו כשאיברהים אמר לו, “אני יודע מה יש בקוראן שלי”, הוא כנראה התכוון לשני הפרחים שמשה מצא כשפתח את הקוראן.
הסתירות בין הפוסטים לסיפור האמיתי
הסיפור או הסרט לא הזכירו באף אחד מחלקיו את פתרון בעיותיו של הילד על ידי קריאת הקוראן, והסרט לא הציג את מר איברהים כדבק קפדני בדת, או קורא לדתו, אלא הציג אותו כאדם שאוהב לחיות את החיים עם כל מה שהם מכילים.
הסיפור גם לא הזכיר את התאסלמותו של משה, אלא התמקד בעובדה שהוא ירש את החנות מאברהים ושהה בה עד שאנשי השכונה כינו אותו “הערבי” כפי שנהגו לכנות את איברהים.
המונח “ערבי” לפי איברהים אינו מתייחס ללאום אלא אומר ש”חנותו פתוחה משמונה בבוקר עד חצות וכן בימי ראשון”.
המסר מאחורי הסיפור קרוב יותר להדגשת המשותף בין הדתות במקום להתמקד באיסלאם עצמו.
הרומן של אריק עמנואל שמידט נמכר במיליוני עותקים, לאחר שיצא לאקרנים ב-2001, והסרט הוצג ב-2003 ועומר שריף זכה בפרס הסזאר כשחקן הטוב ביותר על תפקידו כמר איברהים.
קרדיט : אלחורה קרדיט לתמונות: אתר IMDB