איראן: טוב שם טוב על מחאה ומשפט בארץ אוכלת יושביה

מחאות וכותרות
באיראן של האייתוללות, האזרח הקטן נמצא במצוקה הולכת וגוברת שגורמת לתסיסה, שמובילה את האזרחים למחות, יש את המחאות שכל העולם רואה, ויש את מחאות מקומיות שגם באיראן לא שומעים עליהן בכל מקום, יש מחאות קולניות ויש שקטות, מחאות המוניות ומחאות של אדם בודד, יש מחאות שנשארות ברשתות החברתיות, ויש את אלו המוציאות אנשים להפגין ברחובות וכיכרות בכל מחוזות איראן.
יש מחאות המגיעות לרחוב כבר כתבתי לכם שבאיראן יש סוגי מחאות רבים ושונים, בין אם מדובר במחאה על עליית מחירי המזון, מחירי הדיור, מחירי הדלק, ומחאות על שקצבאות נכי מלחמת איראן עיראק וקצבאות ממשלתיות אחרות נשחקו, כולל קצבאות פנסיה שלא מספיקות לקניית אוכל, שלא לדבר על כל הוצאות המחייה, או מחאה על
שכר נמוך, או עליית שכר לא מספקת, מחאות על מחסור במים, ומחאות על זיהום אוויר, מחאות על תאונות עבודה ומחאות על קריסת בניינים, ויש מחאות על מחירי התרופות, ועל המחסור בתרופות, ועל איכות / חוסר יעילות של התרופות המיוצרות באיראן.

המחאות הרבות והמגוונות שמתרחשות באיראן, משתקפות בחלקן גם בתקשורת העולמית, ובתקופה האחרונה עולים מדי פעם התמונות והסרטונים של המשטרה המבצעת מעצרים, חלקם אלימים, של נשים שנמנעות מלעטות חיג‘אב במרחב הציבורי, או אף גרוע מכך, מעזות למחות ברחובות איראן, נגד החובה לעטות חיג‘אב, ויש את תמונות האם עטויית חיג‘אב, שמנסה לעצור בגופה את ניידת המשטרה שאליה הוכנסה ביתה הצעירה, שנעצרה ע”י המשטרה, היות והלכה ברחוב ללא חיג‘אב.
שוב עולות המחאות האישיות של נשים אמיצות, צעירות, מבוגרות וזקנות, שאיבדו את הפחד, או שמרגישות שכבר אין להן מה להפסיד, אבל הן לא הראשונות להתעמת עם משטרת הדת על גלגוליה השונים, שהאייתוללות מאז ראשית ימי המהפכה האסלאמית, משסים בעמם.

אזכירכם את מחאות החיג‘אב שהיום בשנים האחרונות, בין סוף 2017 לסוף 2019 ,והביאו תמונות וסרטנים שהתפרסמו בעולם, ואזכיר שהן לא היו הראשונות, ולמעשה המחאה המפורסמת ביותר נגד חובת עטיית החיג‘אב (אותה כבר הזכרתי בערוץ) החלה ב 8 במרץ 1979 (ביום האישה הבינ”ל) למחרת ההכרזה של חומייני, שעל עבדות רשויות ממשלתיות חייבות לעטות חיג‘אב “כדי לשמור על כבודן” ומאז ועד היום עולות מדי פעם מחאות בנושא, שמדי פעם הופכות להיות לכותרות בעיתונות העולמית.
אזכיר גם שבשנת 1993 הוקם באיראן המטה המטה לשמירת הטוב ומניעת הרע (ستاد امر به معروف و نهی از منکر) שאחד ממייסדי המוסד האסלאמי המופלא ושוחר הטב הזה, היה המנהיג העליון, עלי ח’אמנאי, ולמזכיר הארגון הראשון מונה אברהים ראיסי, נשיא איראן כיום. הארגון נועד לקביעת מדיניות ורגולציה, ِ חינות ומחקר, בכל הקשור בשמירת הטוב ומניעת הרע, למעשה זה ארגון “חיסבה” (حسبَه = Hisbah= שמירת הטוב ומניעת הרע) משטרת הדת, שבעידן המודרני, המקבילות לה הוקמו ע”י דאעש.

 

לאכיפת הסדר וקוד הלבוש וההתנהגות הנכונים לפי האייתוללות, עושה הארגון שימוש במשטרה הרגילה, אבל גם ביחידות בריוני הבסיג‘, וכפי שרואים בתמונות והסרטונים שרצים שוב ברשתות, גם ליחידת “סיירת ההדרכה” (گشت ارشاد = Patrol Guidance = Ershad Gasht ) המסונפת למשטרה, ושידועה אולי יתר בתור משטרת המוסר ו/או משטרת האופנה, ושבמסגרתה לצד גברים חמורי סבר, פועלות “השוטרות” החביבות לבושות צ’אדור, שעוצרות בכח נשים שלא עוטות חיג‘אב במרחב הציבורי, או חלילה עושות מעשים “לא מוסריים” או “לא ראויים” אחרים, ומכניסות אותן לואנים הלבנים ירוקים. )אזכיר כי הם עוצרים גם גברים, אבל במספרים זניחים לעומת מעצר הנשים(
לא רק חובת עטיית החיג‘אב, המצב הכלכלי, השחיתות והצביעות של המשטר הרקוב ואלים הזה, גורמת לאיראנים למירמור ותסיסה נגד המשטר האסלאמי, אלא שלל סיבות שונות ומשונות, שמאפיינות את משטר האייתוללות מאז שחומיני עלה לשלטון באיראן, ושעושה כל דבר כדי לדכא את המיעוטים ואת התרבויות שלא תאימות לאייתוללות ולמהפכה האסלאמית.

בין הדרכים של המשטר לכפות את דרך החיים המועדפת ע”י האייתוללות, אתם יכולים למצוא את הכתבת הערכים בהם האיראנים צריכים להחזיק, הדרך בה הם צריכים להתלבש, למי ולמה הם צריכים להאמין, ובכלל המשטר עושה כל תהליך הנדסה חברתית שיוכל להועיל למשטר.
היום נספר לכם על דבר אחד מכל המגוון ההרסני והרעיל של ניסיונו של המשטר לעצב את החברה האיראנית בדמותו המעוותת, אשר גורם לתסכול ותסיסה, נגד המשטר, ואף שנאה כלפי אנשי הדת, וגורם לאיראנים לפנייה לבתי המשפט, נגד קביעת נציגי המשטר, דבר שיוצר תוצאה הפוכה למה שהמשטר מנסה לעשות, ומעלה את הגאווה התרבותית והבידול האתני, של אותם מיעוטים שהמשטר מנסה לעצב בדמותו.

מחאה נגד המשטר שמגיעה לבתי המשפט
היום נדבר על הדבר הטבעי והבסיסי ביותר – השם שהורים בוחרים לקרוא לילדיהם, ועל החלטת בבית משפט במחוז מזרח אזרבייג‘ן, שהתקבלה באמצע פברואר השנה, שנתנה תקווה לאיראנים רבים.
אבל על מה בעצם מדובר?
הרי הורים יכולים לקרוא לילדיהם באיזה שם שירצו, לא? אז כמו בארצות שונות בעולם, גם באיראן של האייתוללות, התשובה הקצרה היא לא. הורים יכולים לקרוא לילדיהם בכל שם שיבחרו, כל עוד זה לא שם אסור, אבל באיראן לא מדובר בדאגה לרך הנולד, שלא יתנו לו שם שפירושו קללה או שם רע אחר שעלול לפגוע בילד, אלא מתוך ניסיון לכפות עולם ערכים לפי תפיסת העולם של המהפכה האסלאמית, וכי כך החליטו האייתוללות… דבר שמעורר דחייה מהכפייה הדתית וכאמור שנאה כלפי המולות.
אציין שלפי חוק השמות בישראל אין רשימת שמות אסורה.

באיראן יש רשימת שמות ’מותרים‘, והורים יכולים לבחור לילדיהם שמות מתוך הרשימה, אבל גם אם השם שההורים רוצים לתת לילדם, אינו מופיע ברשימה, הם יוכלו להגיש טופס מיוחד, ובו הם מבקשים את השם שלא מופיע ברשימת השמות המותרים, ולהגיש אותו לוועדת השמות המחוזית, אם השם המבוקש אינו פוגע ומעליב את “הערכים האסלאמיים של איראן”, וכמובן אם אינו מופיע ברשימת שמות אסורים, אז ייתכן שבקשתם תאושר, ואצל המשטר הרקוב והמושחת באיראן, כמובן שאם ההורים ישלמו את הסכום הנכון לפקידים ואנשי הדת, והשם אינו מופיע ברשימה האסורה, סביר להניח שבקשתך תאושר.

 

אציין שרשימת השמות לא ממש זמינה לאזרחי איראן, היא שמורה במשרדי הממשלה הרלוונטיים, ואין אחידות בין החלטות הועדות המחוזיות, ושם שאושר בסופו של תהליך במחוז אחד, עלול שלא להיות מאושר במחוז אחר, דבר שרק מוסיף למירמור ותחושת הסלידה של אזרחים, שבחרו שם לבנם, שילמו את הסכומים שנדרשו לשלם, ובסופו של דבר, לא אושרה בקשתם.
השמועה אומרת שהמסמך המכיל את רשימת השמות המקובלים על המשטר, מכיל מאה עמודים, לא הצלחתי למצוא שמועות בנות יותר ממקור אחד, שמספרות על גודלו של המסמך של השמות האסורים.
אוסיף שבעבר צצה לה הרשימה לזמן קצר, אבל לא באיראן, אלא בשגרירות איראן בפינלנד, אבל מיד לאחר הפרסום, איך שהתחיל דיון בנושא, איכשהו יד עלומה הסירה את הרשימה מאתר השגרירות.

קצת היסטוריה
מאז תחילת שנות ה 80 של המארה העשרים, המשטר האסלאמי תחת חומייני, פרסם את ההגבלות על השמות הפרסיים מהתקופה הטרום אסלאמית, כולל שמות שהיו נפוצים כגון כורש, על שם המלך כורש הגדול, או ארדשיר (اردشیر = Ardashir ) על שם מייסד השושלת הסאסאנית במאה השלישית לספירה, וכמובן שמות שהמילה “שאה” )מלך( היא חלק מהשם, אסורים באיסור מוחלט.
וישנם השמות שאיבדו מזוהרם תחת משטר האייתוללות, וממש לא מעודדים את ההורים הצעירים לבחור בהם, כמו השם שהריאר (شهریار = Shahriyar ) שלא חביב על המשטר, היות ונוסף לשמות נפה במחוז טהראן, ערים וכפרים, השם שימש בעבר גם כתואר כבוד לאצולה, לרמי מעלה הבכירים ביותר, וזו סיבה מספיקה כדי שהמולות לא יאהבו את השם…

קרדיט: ויקיפדיה

וכך גם קרה לשם שהרוז (شہروز = Sharooz ) שהיה שמו של המשורר שהרוז רשיד (شهروز رشید = Rashid Shahrooz )שהיה ממתנגדי המשטר הרהוטים והחריפים, ונמנה על השמאל החילוני באיראן, ולמרות הדיכוי שלאחר המהפכה, ניסה להישאר במדינה שהפכה באחת למדינת המהפכה האסלאמית, על כל הרע והרע שבה, וב- 1984 ברח מאיראן וקיבל מקלט מדיני בגרמניה, משם המשיך לבקר בחריפות את המשטר, ואצל המולות, זו סיבה מספיק טובה כדי לנסות למנוע מאנשים לקרוא לבנם בשם זה.
כמובן שאיראנים הרוצים לשנות את שמם, לשם “יותר אסלאמי” אז אין כל בעיה לעשות זאת, והיו רבים ששינו את שמם ו/או את שם משפחתם, בין אם מטעמים דתיים, בין אם מתוך רצון לרווח אישי מהמשטר החדש, כולל השתלבות במוקדי הכח החדשים של המשטר האסלאמי המתהווה, ורווח חומרי ופוליטי המגיע עם כך, ובין אם פשוט היה מדובר מפחד ורצון להימנע מרדיפה ע”י בריוני המשטר.

אחת הדוגמאות היותר מוכרות לשינוי שם, משם פרסי עתיק, לשם “יותר אסלאמי”, היא של נשיא איראן לשעבר, חסן רֹוחאני, ששינה את שם משפחתו מ”פריידון” (فریدون = Fereydoun ) על שם המלך פריידון, “מלך העולם” משושלת המלכים הראשונה מהמיתולוגיה הפרסית, הידוע כסמל של ניצחון, צדק ונדיבות.
ורק בשביל הקוריוז, אזכיר כי יש גם פריידון אחר, שבחר שלא להחליף את שמו, ומדובר בחוסיין פריידון, אחיו של הנשיא לשעבר, שגם הוא בכיר במשטר הרקוב, ונשא משרות רמות, והיה בין היתר שגריר איראן באו”ם, יועץ מיוחד לאחיו הנשיא, יועץ מיוחד לשר החוץ זריף, וגם היה חבר בצוות המשא ומתן על תוכנית הגרעין האיראנית. (אציין שכמו רבים במשטר הרקוב, שמו נקשר לפרשיות שחיתות, ובניגוד לרובם, הוא אף ישב בכלא, ואוסיף שאחד ממבקריו הקולניים, היה ראיסי, הנשיא הנוכחי)

 

הורים אמיצים לוקחים את המדינה לבית המשפט
כאמור בחודש פברואר השנה נפל דבר, וזוג הורים שלא אושרה בקשתם לקרוא לבנם בשם טורקאי (توركاي = Türkay ) שבשפה הטורקית-אזרית, המדוברת במחוז מזרח אזרבייג‘ן, פירושו “ירח טורקי“, אי אפשר לומר שההורים הטריים היו מופתעים מההחלטה של וועדת השמות, אבל הם החליטו לא לוותר, ולעשות מעשה שרוב האיראנים פשוט לא עושים, הם שכרו את שירותיו של עורך דין, שהוא גם סגן יו”ר ועדת זכויות האדם של לשכת עורכי הדין, במחוז מזרח אזרבייג‘ן, והגישו בקשה לאישור השם שאותו רצו להעניק לבנם, בבית המשפט האיראני.

אף אחד לא הופתע שבית המשפט דחה את בקשתם, אבל ההורים הנחושים החליטו לערער, ולאחר חודשיים של מאבקים משפטיים, קיבלו ההורים המאושרים את אישורו של בית המשפט המחוזי לערעורים, לקרוא לבנם בשם הנבחר, למרות שהשם אינו מופיע ברשימת השמות המותרים, אבל היות והשם גם אינו מופיע ברשימת השמות האסורים, התקבל האישור המיוחל, והם קיבלו את תעודת הלידה של בנם, ומספר תעודת זהות עבורו, ובכך הסתיים תהליך הרישום של בנם במרשם האוכלוסין האיראני.
זה אולי נראה לכם דבר קטן, וויכוח על רישום השם שהורים בחרו לבנם, אבל מאחורי הניצחון הנדיר הזה, עומד סיפורם של המיעוטים הנרדפים באיראן, ושל דיכוי העם האיראני כולו, ע”י משטר האייתוללות שמעדיף לעשות כל מה שנחוץ בעיני המשטר, כדי לאכוף על כל המיעוטים, וכל האיראנים בני כל המוצאים האתניים השונים והרבים, את הערכים של המהפכה האסלאמית, ולרמוס את המורשת התרבותית העשירה והמגוונת של הפסיפס האנושי המרכיב את החברה האיראנית.

יש משפחות שפונות לבית המשפט, אבל רובן מפסידות בהליך המשפטי, ונאלצות לוותר על השם שבחרו ולרשות את בנם או ביתם בשמות שאושרו להם, דבר שמוביל לתופעה של איראנים רבים בעלי שני שמות, האחד השם הרשמי בתעודת הזהות ורישומי המשטר, והשני השם בו הם משתמשים ומוכרים לבני משפחה וחברים, מה שבמקומות נורמליים בעולם, אולי מוכר ככינוי חיבה, באיראן של האייתוללות הפך לכורך מציאות של רבים מקרב המיעוטים האתניים, ואיראנים שבחרו לילדיהם בשם פרסי מסורתי, שלא אושר.
אספר לכם שהסיפור של ההורים האמיצים שזכו לאישור בית המשפט לבחור את השם לבנם, נותן תקווה חדשה במיוחד לכל בני המיעוטים שלא אושרה בקשתם לשמות שלא נמצאים ברשימת השמות המותרים, כמו זוג ההורים ממחוז ממחוז ארבדיל, הגובל באזרבייג‘ן, שהיות והתעקשו ברוב חוצפתם לבחור את שם ביתם, והעזו לקרוא לה אייל (خرس = Ayıl ) שאולי בפרסית פירושו דוב, אבל בטורקית-אזרית, המדוברת גם במחוז זה, פירושו התעוררות / תחייה.

הבעיה של המשפחה קשת היום הזו לא מסתכמת שסירוב המשטר לרשום את השם המבוקש לביתם, אלא גם שסירוב רישום השם, גורר אחריו גם שהילדה לא נרשמה בספר האוכלוסין של המחוז, ולא קיבלה תעודת לידה, וגם לא מספר תעודת זהות, ולכן אין באפשרות המשפחה לקבל בעבורה טיפול רפואי ברפואה הציבורית, אלא רק במרפאות פרטיות ובתשלום מלא, וזו רק ההתחלה לצרות של מי שלא רשום בצורה מסודרת אצל המשטר ולמשפחתו. זה מה שקורה למי שברוב חוצפתם לא היו מוכנים להתפשר עם הצעת נציגי המשטר, ולבחור שם מתך רשימת השמות הטורקיים המצומצמת המותרת לבחירה, ואזכיר כי הרשימה אינה פתוחה לציבור…

 

שמות אסורים – לא רק לתינוקות
ואם תרצו קוריוז קטן, או שאפשר להתייחס לזה גם בתור סתם כחלק מחשכת משטר האייתוללות, אזכיר לכם שאם מדברים על צנזורה לשמות, אז בתחילת 2016 כל העולם רעש וגעש עם כותרות שדיברו על שכחלק מההגנה מפני המתקפה המערבית על הציבור האיראני, אסר משרד התרבות האיראני, על השימוש במילה “יין” בספרים, ואם כבר אוסרים, אז גם על שימוש בשמות בעלי חיים זרים הוא אסר, וכדי להגן על שלוות נפשם של האיראנים, נאסר גם אזכור שמם של מספר נשיאים ומכובדים זרים, אבל כמובן שלא מדבר בצנזורה, זו “הגנה” על התרבות האסלאמית של איראן, מפני התקפה של התרבות המערבית…

ובאיראן כמו באיראן, גם “ההגנה” שמעניק משטר האייתוללות שכה “אהוב” על עמו, לא נגמרת רק בצנזורה על שמות ילדים, או מה מותר לכתוב בספרים (או בעיתון, או לומר ולראות בסרטים) ואזכיר גם את ההחלטה משנת 2010 של משרד התרבות האיראני, או בשמו המלא: ”המשרד לתרבות והכוונה אסלאמית” לאסור על שימוש בשמות “זרים” לסרטים בהפקה איראנית.
ואם חשבתם שבזה מסתיימת הצנזורה על שמות, אספר לכם שהגנה המופלאה על נפשו העדינה של העם המקבל את האהבה וההדרכה של המהפכה האסלאמית, מגיעה אפילו לאיזה שמות מותר או אסור לתת לחנויות ומרכזים מסחריים, ואזכיר שלפי חוק אסור לקרוא לחנות בשם זר, ולמרות זאת יש חנויות עם שמות שלא מקובלים על המשטר, ולאחר שנים ארוכות של התעמרות בבעלי חנויות, שהעזו לקרוא לחנותם בשם שלא מתאים למשטר, בדצמבר שנה שעברה, הוציא משרד התרבות המופלא, הנחיה חדשה שאוסרת על שימוש בשמות “זרים” (שמות “לא פרסיים“ = “לא מקומיים“) לחנויות במרכזים מסחריים בטהראן, אבל לא מדובר רק בשמות “מערביים” או לא אסלאמיים, אלא גם בשמות הבאים מתוך השפות הלא פרסיות הנהוגות באיראן, ובין היתר נאסר על שמות משפות טורקמניות, כורדית, לורית, ומסבירים את ההחלטה
ששימוש בשמות משפות אחרות, יהיה רק במחוזות בהן מדברים בשפה.

לסיום אומר שרצוי לאיראני שמתכנן לפתוח עסק באיראן, שייעזר בשירותי אחת מהחברות המתמחות במתן שירותים לעסקים בתחילת דרכם, כולל סיוע בבחירת השם הנכון לעסק, היות וישנו מספר לא מבוטל של חוקים, כללים ותקנות הנוגעים בשם העסק, ולא מדובר רק בשם “זר” או שם הכולל אותיות לטיניות, או חלילה העלול לסתור את עקרונות המהפכה האסלאמית, אלא רשימה שלמה של איסורים על שימוש במילים שונות, כולל בשמות של ’שהידים‘ איראנים, ללא אישור של קרן השהידים, ועוד מגבלות שונות ומשונות.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון   קרדיט לתמונה: ספר בהוצאת אמאזון