איראן: כביש יפה, סדק גדול, וחששות גדולים

מילה על סדקים ודאגות
רציתי לספר לכם על אחד הנושאים המרכזים בימים האחרונים את תשומת הלב של לא מעטים מאזרחי איראן, במיוחד אלו המשתמשים בכביש 77 – כביש חרז (جاده هراز = Haraz Road) כביש חשוב ובדרך כלל עמוס בתנועה בין מחוז טהראן למחוז מזנדראן (مازندران = Mazandaran) ומחבר את טהראן לים הכספי, ובכביש 59 – קראג’-צ’לוס (کرج-چالوس = Karaj-Chaloos)

כבישים אלו בהרי אלבורז שבצפון איראן, ידועים שבנוסף למפולות שלגים והחלקה בכביש הררי, אורבת למשתמשי הכביש סכנת מפולות סלעים, שחוסמות את המעבר מדי פעם, ואף גבו קורבנות בנפש.

בימים האחרונים בעיתונות והרשתות באיראן עוסקים בסדק גדול שהתגלה לפני מספר שבועות, בהרים בהם עוברים צירי תנועה מרכזים אלו, לאורך הכביש לצ’לוס, לא רחוק מהכפר פולור (پلور = Polur) הקטן והציורי, וכפר אב אסק (آب‌اسک = Ab Ask) הגדול מעט יותר, והציורי לא פחות, ושוב עולים חששות בקרב אזרחי איראן האם הנסיעה בכביש חרז ובקטע הדרך של כביש צ’לוס בטוחה, שוב יוצאים גורמים רשמיים לראיונות עיתונאיים אצל שופרות התעמולה של משטר האייתוללות, ובפיהם מסרים מרגיעים.

בין הדוברים השונים היה מוחמד רזא זמניאן, מנהל התחזוקה של המשרד התחבורה ותחזוקת כבישים, שהסביר שאפשר לחסום את הכביש כמו שקורה בכל פעם למספר ימים, אבל למעשה אין ממש חלופות לכביש חרז וכבישים היוצאים ממנו לצ’לוס, או לפיירוז קו (فيروزكوه = Firuzkuh) והכל למעשה בסדר, כי הם שמו על ההר לאורך הכביש חיישנים ואינדיקטורים שיאפשרו מעקב למצב הסדקים שנוצרו בהרים, ומיד אם תתגלה תנועת סלעים או מפולת, הם בתאום עם המשטרה יחסמו אם צריך, איפה שצריך ומתי שצריך.

אם הדברים האלו לא הרגיעו אתכם (כמו שלא הרגיעו את האיראנים הנוסעים בכבישים היפים הללו, אז גם האדון המכובד רזא נפיסי, ראש המרכז לרגולציה, בטיחות תחבורתית, הגנה פסיבית וניהול משברים במשרד הכבישים והפיתוח העירוני, מתראיין בשופרות התעמולה של המשטר, ואומר לאזרחי איראן המודאגים, שלמעשה עכשיו הכל בסדר, ומסביר שבשבועות האחרונים התקיימו פגישות, והיו דיונים, וסופקו דוחות, ויש מכשירים שונים, ויסופקו דוחות גם בעתיד, והוסיך שהרשויות רואות את הסדק באות אזהרה, אבל ההחלטה אם לנקוט פעולה, תלויה ברמת הסיכון, ולכן צריל לחכות ולראות מה המצב…

נכון שנרגעתם? או שלא… גם אזרחי איראן לא ממש נרגעו, וגם דבריו של אסמאעיל פולאדי, מנהל תחזוקת הכבישים במחוז מזנדראן, שבכלל אין מה לדאוג, כי הסדקים ישנים וידועים לפחות עשרים שנה, וגם בשנות ה 90 היו מפולות אדמה ומפולות סלעים לאורץ הכביש, והוסיף שאפילו לפעילות הפיצוצים במחצבות סלעי טרוורטין (סוג של סלע גיר) שהייתה פעילה בעבר באזור בו נמצאים הסדקים, לא הייתה השפעה על מצב הסדקים ולא גרמה למפולות סלעים על הכביש.

היות וגם זה לא ממש הרגיע את המשתמשים בכביש, גם עלי אסגהאר אחמדי, מנכ”ל ניהול משברים במחוז מזנדראן, המכובד לא פחות, התראיין והסביר גם הוא שהסדקים אינם חדשים, ויש תמונות לוויין משנת 2000 שבהם רואים את הסדקים, ושלמרות שמחכים לדוחות נוספים, וכן אמר לגבי הסדק הגדול שעליו כולם מדברים עכשיו, שלפי חלק מהדוחות, גם הסדק אינו חדש, אבל יש לחכות לחוות דעת של מומחה.

ואם עד עכשיו לא נרגענו יחד עם אזרחי איראן המודאגים, מגיע הראיון עם פרחאד אנסארי, סגן מנהל המשרד לסקר סיכונים גיאולוגיים, סביבתיים והנדסיים של מכון הסקר הגיאולוגי של איראן, שגם הוא אומר שסדקים בהרים שבהם עובר הכביש, הם תופעה מוכרת ולא חדשה, וזה דבר טבעי שבכביש הררי, שסביבו הרים גבוהים ותלולים, הנמצא באזור פעיל מבחינה טקטונית, ועם קווי שבר פעילים, יהיו מפולות סלעים, כמו בעקבות רעידת האדמה באזור צ’לוס בשנת 2003, שגרמה למפולות והרס רב.

לדברי אנסארי, היווצרות סדקים בסלע טרוורטין, הנה תופעה טבעית וידועה, וכשיש כביש שעובר בעמק שלצידיו הרים תלולים, תמיד נופלים סלעים, וצריך להיות מעקב מתמיד ולנטר את המדרונות לתנועת סלעים, שיתגלגלו במדרון ויהוו סכנה.

מוסיף הגיאולוג אנסארי ואומר שבנוסף לרעידות האדמה, בהרים גבוהים ותלולים, גם למשקעים יש תפקיד חשוב ביצירת הסדקים, וכבר היו מפולות סלעים גדולות שאף גרמו לחסימת הנהר ככמו אחת גדולה בשנות השבעים, שהמפולת יצרה סכר שבזכותו נוצר אגם המשמש כיום לחקלאות ודייג.

כמו כן אמר שפיצוצים במחצבות, ואף תנועת כלי הרכב בכביש, גורמים לרעידות, שגורמים לתזוזת סלעים, אבל מיד הרגיע והוסיף שהרשויות יודעות להתמודד עם המצב, למרות שמיד גם הודה שלא ניתן למנוע מפולות סלעים בהרים אלו, ועל אף שלא ניתן למנוע לחלוטין, עדיין ניתן לבצע עבודות ניקוד פני השטח, למניעת גרימת מפולות בעקבות גשמים והפשרת שלגים, ובכך להפחית את הסיכון למפולות.

מי שמתעניין ללמוד יותר על סכנת המפולות באזור כביש חרז, ועל המבנה הגיאולוגי של ההרים בהם עובר הכביש, יוכל לקרוא את דוח הסקר הגיאולוגי, שפורסם בשנת 2013, ע”י הפקולטה לגיאודזיה וגיאומטיקה, של אוניברסיטת Khajeh Nasir Toosi University of Technology מטהראן, ובו תמצאו את תוצאות הסקר לבדיקת חוסר יציבות המדרונות באזורים שונים, לאורך 50 ק”מ בכביש קראג’-צ’לוס, ומיפה שטח של 818 קמ”ר, והציג את המבנה הגיאולוגי, הרכב הסלעים השונים (כולל סלעי יסוד כגון דיוריט, סלעי קוורציט, סלעים געשיים, ומרבצי טוף, ו סלעי משקע שונים כגון אבן גיר, דולומיט, וכמובן טרוורטין) תכסית הצמחייה, ורשת הניקוז הטבעית ומעשה ידי אדם, ומרחק תאי השטח השונים מקווי שבר ידועים.

מעט על הכביש
אז היות לעדיין לא נרגעו החששות שלכם, אספר לכם מעט על הכביש שנבחר ב 2009 ע”י האיראנים, לכביש השני ביופיו באיראן, שממצאים ארכיאולוגים בעמק נהר חרז מצביעים על שימוש בדרכים קדומות מזה אלפי שנים, ושסלילת 180 ק”מ של הכביש המודרני ארכה 23 שנים (העבודות החלו בשנת 1963) ולאורכו ישנן 15 מנהרות, עבודות להרחבתו לארבעה נתיבים נמשכות כבר מזה עשור, ועדיין לא הסתיימו, זה המקום לציין שגם במהלך סלילת הכביש, היו הרוגים ופצועים רבים ממפולות ותאונות.

אציין שישנן אטרקציות תיירותיות רבות, כולל מעיינות, נחלים, נהרות, עמקים, מפלים, מערות, ונופים טבעיים מהיפים באיראן, כולל הר דמאוונד, וכפרים שונים לאורכו מושכים מטיילים רבים, כמו כפר הנמצא 2 ק”מ מכביש קראג’-צ’לוס בגובה 1,750 מ’, ו 18 ק”מ מהעיר קראג’, בשם ארנגה (ارنگه = Arangeh) שלידו נמצא אחד המפלים היפים בהרי אלבורז, ומהגבוהים באיראן, מפל אדרן (آدران = Adaran) שגובהו 90 מ’ ולא רחוק ממנו ישנם מעיינות, ומפל שבעת המעיינות (מפל הפט חשמה = آبشار هفت چشمه = Haft Cheshmeh Waterfall) המורכב למעשה מרצף מפלים אחד ליד השני, בגובה של 5-7 מ’, ועוד מקומות המושכים טיילים, (למעשה ארנגה זה אוסף של 7 כפרים קטנטנים, גוראב, אבהארק, סיג’אן, סרזיארט ג’יי, צ’אראן וח’ור וכפר “ארנגה הגדול” במרכזם)

ישנם לאורך הכביש אתרים נוספים המושכים קהל, כולל אתרים דתיים כגון אימאמזאדה האשם (امامزاده هاشم = Emamzadeh Hashem)

למי שלא זוכר מה זה אימאמזאדה, אסביר שמדובר באתר-מקדש-ציון קבר, שבו על פי המסורת קבור (או קבורים) צאצאי האימאמים השיעים, ואוסיף שאם לפני המהפכה האסלאמית שהרסה כל חלקה טובה באיראן, היו כ 1,500 אימאמזאדות, כיום ישנם כמעט 11 אלף קברים (!)

תעשו חשבון פשוט ותראו שמספר קברי צאצאי האימאמים גדל ביותר מפי 7, וזה למרות שלרובם המכריע (ויש האומרים שליותר מ 8,000) אין כל תיעוד גנאולוגי, ומסמכים המעידים על מוצאם… אבל ייתכן שהיות ותעשיית הדת, כולל תעשיית התיירות, ותעשיית המסחר שסביבה, היא עסק טוב מאוד למולות ולמקורביהם, זו הסיבה לגידול העצום במספר המקדשים שצמחו והפכחו לאתר תיירות, כולל דוכנים וחנויות סביבם (וגם במקרה הזה, ישנם דוכנים סביב אימאמזאדה האשם, שהרשויות ביקשו לפנותם בגלל סכנת מפולות הסלעים, אבל “עד שלא תהייה סכנה” פינוי הדוכנים נדחה.

ומה אומרים האיראנים?
בנוסף לדיווחים הרשמיים בעיתונות, כבר יש עיתונים עם כתבים ועורכים אמיצים, שמעזים לשים בכותרת המדווחת על חסימת כביש חרז לתנועה, בגלל סדקים בהרים, סימן שאלה… וגרוע מכך, לשאול שאלות שנשארות פתוחות וללא מענה של דוברי המשטר השונים.

האזרחים המודאגים מדברים ברשתות האיראניות ושואלים שאלות, מספרים על מקרי עבר של מפולות לאורכו של הכביש, ועל חסימות שהתבצעו לימים ארוכים בקטעים שונים בכביש, בין אם בגלל מפולות אדמה ובוץ בעקבות גשמים, או מפולות סלעים בגלל פיצוצים שונים ומשונים בהרים שבאזור הכביש, או סתם בגלל עבודות הרחבה, או כריית מנהרות לאורכו של הכביש.

יש גם מי ששואל האם הסדקים החדשים, הם בגלל המבנה הטבעי של ההרים? או שהם סימן לעבודות בניית אתרים תת קרקעיים של משמרות המהפכה?
ויש מי ששואל איך זה קורה שבמדינה שיכולה לבנות ערים תת קרקעיות לטובת תעשיית המוות, לא מסוגלים לבנות כביש שלא יסכן את החיים…

עדכון מצב : העיתונות האיראנית ממשיכה לראיין דוברים שונים (או יותר נכון למחזר את הראיונות שכבר ניתנו בשבוע האחרון), המשטר מתייחס לחששות שמעלים אזרחים ברשתות האיראניות, וממשיך לנסות להרגיע ואומר שתוך עשרה ימים ייתקבלו החלטות בעקבות המידע שיתקבל מהמדענים המנטרים את הסדק הגדול, ובינתיים המשטר ממליץ שלא להשתמש בקטעי הדרך הנמצאים בסכנת הקריסה של חלק מההר באזור הכפרים אב אסק ופולור.
קרדיט: אביעד, ערוץ מבט למזרח התיכון      קרדיט לתמונות: סוכנות מאהר