7 שנים לאחר מעשי הטבח בסינג’אר: רק ברלין עושה צדק עם קורבנות היזידים

שבע שנים לאחר רצח העם שהרג כ -10,000 יזידים בצפון עיראק, מדינות אירופיות רבות עדיין אינן מסוגלות להעמיד לדין את מבצעי אחת הזוועות החמורות ביותר של המאה, כך עולה מדו”ח שפורסם על ידי ” Euronews “.

לוחמי דאעש פלשו לאזור סינג’אר שבצפון עיראק, וביצעו מעשי רצח וטבח, והרגו אלפי גברים ונשים, בעוד נערות שועבדו לעבדות וילדים גויסו כלוחמים לארגון הטרור.

כ -7,000 נשים ונערות יזידיות, חלקן היו אז בנות פחות מתשע שנים, הועברו בכוח לאתרים בעיראק ובמזרח סוריה, וחלק מניצולי העבדות המינית דיווחו כי הן היו קורבנות מכירות, מתנות או העברות בין לוחמי דאעש.

הוכחות ברורות .. אבל

למרות הראיות הברורות לתפקידו של דאעש בזוועות אלה, טרם התקיים הליך העמדה לדין של האחראים, שכן לא הוקם בית משפט בינלאומי או אזורי, וחברי דאעש לשעבר האחראים לפשעים נגד היזידים עדיין מוחזקים בעיראק וסוריה.

כשסוריה עדיין נקרעת ממלחמה והשליטה ברובה בידי משטרו של בשאר אל-אסד, אין סיכוי קטן לצדק באמצעות בתי המשפט שם, בעוד שאלפי לוחמי דאעש לשעבר התייצבו בפני בתי המשפט העיראקים באשמת הצטרפות לקבוצת טרור במקום לתבוע אותם על פשעים שבוצעו נגד היזידים.

עבד שאמדין, מנהל יוזמת נאדיה, ארגון לא ממשלתי שהוקם על ידי חתנית פרס נובל נדיה מוראד המסייעת לניצולי אלימות מינית, אומרת כי ההליך המשפטי בעיראק הוא “לא שקוף והניצולים אפילו לא יודעים אם חברי דאעש מועמדים בכלל לדין על העברות הנוגעות להם. . “.

שמדין הוסיפה: “היו גם אזרחים אירופאים ואמריקאים רבים שהשתתפו במידה מסוימת בהתקפות נגד היזידים, ואין דרכים ברורות להעמיד אותם לדין בפני בתי המשפט בעיראק”.

אמצעים לא מספיקים

עד כה ננקטו צעדים בצרפת, גרמניה, לטביה והולנד נגד דאעש או חמושים קיצוניים אחרים באשמת טרור, בעוד ברלין הייתה חלוצה בהעמדה לדין של אנשי דאעש על פשעים ספציפיים שבוצעו נגד היזידים.

ההערכה היא כי יותר מ -1,200 גרמנים הצטרפו לדאעש, כולל שרה וו ‘שנסעה לסוריה בשנת 2013 כדי להצטרף לקבוצת הטרור, שם נישאה לאיסמעיל ס’, אזרח גרמני אחר שעדיין מבוקש על ידי שלטונות ארצו.

ובתקופה שבין 2015-2017, שרה ובעלה קנו ושעבדו שבע נשים ונערות יזידיות, אחת מהן מתה לפני שהייתה בת חמש עשרה.

סיפורה של שרה

ביוני האחרון הרשיע בית משפט בגרמניה את שרה בהשתייכות לארגון טרור זר ובסיוע לאונס, לשעבוד ולרדיפה דתית  על סעיף “פשעים נגד האנושות”.

בהקשר זה, אלכסנדרה לילי קתר, יועצת המשפטים הפליליים הבינלאומיים ועמיתה באוניברסיטת גולדסמית ‘בלונדון, טוענת כי גינוי הרדיפה הדתית והמגדרית הוא “קריטי מכיוון שהיזידים נתפסים לעתים קרובות כקבוצה הומוגנית אחת בנושאים אלה”.

והיא המשיכה, “לוחמי דאעש הפרידו בין היזידים לפי גיל ומין, לפני שירו בזקנים ובנשים, בעוד נשים צעירות היו נתונות לשעבוד מיני וביתי, וגברים קטינים שועבדו וגויסו בכוח להילחם”.

עם זאת, עד כה מרבית התביעות נגד חמושי דאעש התמקדו בחברותם בדאעש, ולא בפשעי מלחמה ספציפיים, וכאן, נורמה ג’לאצ’יץ ‘, מנהלת קשרי חוץ בנציבות הצדק הבינלאומי והאחריות (CJIA), מסבירה כי הארגון הבינלאומי שלה פועל לאיסוף ראיות באזורי עימות על מנת להשיג העמדה לדין בבתי משפט פליליים מקומיים ובינלאומיים.

“בהקשר של הפשעים שביצע דאעש נגד היזידים, זה חייב להיות מוגדר כרצח עם ופשעים נגד האנושות”, אמרה נדיה מוראד בהצהרה בעקבות הרשעתה של אישה בשם “אומיימא” בגין סיוע לפשעים נגד האנושות, בבית המשפט האזורי הגבוה יותר בהמבורג ב -26 ביולי ,ופשעי מלחמה, יחד עם האשמות בטרור, כי משפטים כאלה יתרומו בסופו של דבר לתיעוד ההיסטורי וישמשו אסמכתא לניצולים בתביעותיהם על פיצויים חומריים ומוסריים “.

סיבות מאחורי הנהגת גרמניה

גרמניה הובילה קמפיין חלוצי להעמדה לדין על פשעי דאעש נגד היזידים מכמה סיבות, ובראשן התובע הפדרלי הגרמני והמשטרה הפדרלית להן יש יחידות מיוחדות לחקירת פשעי מלחמה והעמדה לדין, בנוסף לנוכחות תמיכה פוליטית בקהילה היזידית ברמה האזורית, עם הופעת דיווחים על זוועות דאעש בשנת 2014.

במארס 2015 החלה מדינת באדן-וירטמברג בתוכנית ליישוב מחדש של נשים ונערות שנפגעו בצפון עיראק, שכללה יותר מאלף נשים ונערות, תוך זמן קצר יחסית. ורואיינו יותר מ -100 ניצולים ותועדו עדויותיהן. ”

גרמניה היא גם אחת המדינות הבודדות בעלות סמכות אוניברסלית אמיתית להעמיד לדין פשעים בינלאומיים, כולל רצח עם, עינויים, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והיעלמות גם אם פשעים אלה בוצעו מחוץ למדינה.

אתגרים גדולים

האתגר העיקרי למשפטים האוניברסליים הוא איסוף ושימור עדויות שדה, במיוחד מסינג’אר בעיראק, שם בוצעו לעתים קרובות רצח העם היזידי.

מאז 2016, הוועדה לצדק וביצוע פסקי דין בינלאומיים הגישה ראיות בנוגע להפרות אלה למדינות האיחוד האירופי ולמדינות דמוקרטיות אחרות בהן אין עונש מוות, כדי לנסות ולהעמיד לדין את חברי דאעש והמשטר הסורי בבתי המשפט הלאומיים שלהם באשמת פשעים נגד האנושות.

איסוף עדויות לפשעים שבוצעו נגד היזידים, במיוחד נגד נשים, היה אתגר. ג’לאצ’יץ’ אומר שקשה היה למצוא קורבנות שיכולים להעיד באולם בית המשפט, בגלל שרבים מהם התראיינו לעיתונאים ולארגונים לא ממשלתיים, והוועדה אינה לוקחת הצהרות של קורבנות שכבר דיברו עם התקשורת.

“אנחנו לא רוצים לעשות להם טראומה מחדש על ידי כך שהם מבקשים מהם לספר מחדש את הסיפור שלהם, אבל אנחנו גם רוצים להגן על עדותם”, אומר ג’לאצ’יץ ‘. “בכל פעם שמישהו יספר את הסיפור שלו, הבדלים קטנים יתחילו לזחול פנימה. ואז כשהם באולם בית המשפט ההגנה תנצל זאת, כך שאנחנו לא רוצים להיכנס למצבים כאלה “.

הצורך במסגרת כוללת

בעוד שההעמדה האירופית נגד חברי דאעש סיפקה צדק למספר מצומצם של ניצולים והיוותה תקדים למקרים עתידיים, בסופו של דבר המקרים כוללים אחוז קטן מהקורבנות והמבצעים המעורבים בזוועות דאעש.

לדעתו של ג’לאצ’יץ ‘, סביר שלא יוקם בית דין בינלאומי שיתמקד במיוחד בפשעי דאעש, ואמר: “אני לא רואה את הרצון הפוליטי ליצור גוף אד -הוק שיתמודד עם הפשעים האלה”.

בעוד שגרמניה נקטה יוזמה בהעמדה לדין על פשעי דאעש, מדינות אירופה אחרות נקטו בגישה שונה מאוד. צרפת איפשרה לאזרחיה שלה שהצטרפו לדאעש ושנעצרו בעיראק ובסוריה להישפט בבתי המשפט בעיראק, למרות ביקורת מצד ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים כי בתי המשפט חסרים אמצעים פרוצדוראליים ואימוץ עונש מוות.