הלילה פטירת רבי יעקב קנייבסקי הסטייפלר זיע”א

הרב יעקב ישראל קנייבסקי נולד בט’ תמוז ה’תרכ”ט (1899)בעיירה טאשאן שבאוקראינה. לאביו, חיים פרץ קנייבסקי, אשר שימש כשוחט, ולאמו ברכה. אביו של הרב השתייך לחסידות הורניסטייפול, ושמו של הרב ניתן לו על שם סבו של מייסד החסידות, האדמו”ר מרדכי דב טברסקי. בשנת ה’תר”מ (1910), כאשר מלאו לו 11 שנה, נפטר אביו ואמו חזרה להתגורר אצל הוריה בעיירה הורנוסטייפל (משם נגזר הכינוי לא זכה בבגרותו: “הסטייפלר”).

עוד לפני שמלאו לו 12 שנה, החל הרב יעקב ישראל את לימודי בישיבת נובהרדוק שבבלארוס ובשנת תרע”ה (1915), והוא בן 16 עבר עם הישיבה להתגורר בעיר הומל. הוא גויס לצבא הרוסי ושירת בעיר מוסקבה שברוסיה עד שנת תרפ”ב (1922), בה נמלט לפולין והצטרף ללימודים בישיבת נובהרדוק אשר בביאליסטוק.

בשנת ה’תרפ”ה (1925) והוא בן 26 שנים, פרסם את ספרו הראשון: “שערי תבונה”.

בשנת תרפ”ז (1927), והוא בן 28 שנה, נישא לפעשא מרים קרליץ, בתו של הרב שמריהו יוסף קרליץ, רבה של קוסובוה, ואחותו של הרב אברהם ישעיהו קרליץ (“החזון איש”). השניים נישאו בהמלצתו של “החזון איש”. השניים הביאו לעולם בן, הרב חיים קנייבסקי שליט”א ושתי בנות: יוספה – אשר נישאה לרב שאול ברזם, ואהובה – אשר נישאה לרב מרדכי שלמה ברמן שהיה מראשי ישיבת פוניבז’.
בשנת תרפ”ז אף מונה הרב לרב מלמד בישיבת “בית יוסף”-נובהרדוק בעיר פינסק שבבלארוס, בראשות הרב שמואל וינטרוב אשר שימש גם כרבה של קרלין שבפינסק. תפקיד בו שימש עד לעלייתו לארץ ישראל שבע שנים מאוחר יותר בשנת תרצ”ד (1934). לאחר הגעתו לארץ ישראל התיישב בעיר בני ברק ומונה לראש ישיבת בית יוסף-נובהרדוק, אשר הייתה הישיבה הגדולה הראשונה בבני ברק, אשר הוקמה על ידי הרב מתתיהו זאב חיים שציגל בשנת תרצ”א (1931). הרב אשר עלה לארץ לאחר גיסו, “החזון איש” ראה בו את רבו. לאחר סגירת ישיבת בית יוסף שימש מנשיאי כולל חזון איש, שייסד “החזון איש” ונהג לפקוד אותו מדי שנה ביום פטירתו של החזון איש ולשאת שיעור.

הרב שימש כמנהיג הרוחני של הזרם הליטאי לצד הרב אלעזר מנחם מן שך, אך רוב זמנו הוקדש ללימוד ולקבלת קהל והוא מיעט לעסוק בעניינים ציבוריים. הרב יעקב ישראל אשר היה כבד שמיעה מאוד, היה מקבל את שאלותיהם של הפונים אליו בכתב ולאחר קריאתן היה משיב ומברך את הפונה אליו. הרב הנחה את תלמידי הישיבות שלו להקפיד על שעות שינה מספיקות אף כי הוא עצמו לא נהג כך. ובענייני לימוד הש”ס הנחה אותם לחזור על כל דף נלמד ארבע פעמים לפני לימוד הדף הבא, ועל כל פרק נלמד ארבע פעמים גם כן לפני המעבר ללימוד הפרק שאחריו. הרב לא תמך בהתערבות רפואית שלא לצורך פרט למקרים של פיקוח נפש, אך עסק רבות בנושא בריאות הנפש ואף הוקדש לכך מדור שלם בספר “קריינא דאגרתא” שיצא לאור לאחר פטירתו ואיגד את מכתביו בנושאים שונים. הרב התרחק מאוד מסממני פרסום וכבוד.

קרדיט: הרשתות החברתיות