מכון מחקר סורי בחיתוך המצב הגיאופוליטי באזור המזרח התיכון

מכון המחקר הסורי “נורס” מנסה לתת תמונת מצב גיאופוליטית מקיפה בכל רחבי המזרח התיכון נכון לרגע זה. להלן.

כדי להתמודד עם התרחבות ההשפעה הטורקית במזרח הים התיכון, צרפת, ישראל ויוון שכנעו את מצרים וקפריסין להצטרף לפורום הגז של מזרח הים התיכון (EMGF), ארגון בינלאומי לפיתוח גז טבעי במזרח הים התיכון שחברות בו כיום מצרים, יוון, קפריסין, ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן, איטליה וצרפת ,  והעניקו לארה”ב מעמד של משקיף קבוע.

בשנת 2016 פתחה טורקיה את בסיס טאריק בן זיאד בקטאר, ואחר כך פתחה מתקן אימונים צבאי בסומליה בשנת 2017. בעקבות זאת  טורקיה הקימה קווי תקשורת ימיים (SLOC) המשתרעים מהים התיכון דרך הים האדום ועד קרן אפריקה ומשם למפרץ הפרסי.

בשנת 2017 ערך ארדואן ביקור היסטורי בסודן, במסגרתו הסכימה סודן להשכיר את נמל סואקין לטורקיה למשך 99 שנים להקמת נמל דו-שימושי לתחזוקת ספינות אזרחיות וצבאיות.

יש תכנית להקים מסילת ברזל מהעיר אסואן שבדרום מצרים עד עיירת הגבול סודאנית ואדי חלפה ומשם לחרטום ומחרטום לאוגנדה.

יוון רוצה גם לחבר את הרכבות הללו לנמל פיראוס ואז להשתמש ברכבת להובלה מהנמל הנ”ל לאוסטריה, צ’כיה, גרמניה ופולין, כך שמצרים הופכת למסדרון סחר בין אפריקה לאירופה. זה לא מצא חן בעיני מדינות ערביות רבות במגרב. מצרים מנסה, בעידוד צרפת, להקים קו יבשתי בין עירק לירדן. לאחרונה ביקר דגאלו בטורקיה כדי לאשר את עדכון כל הסכמי הסחר עם טורקיה.

צרפת, יוון, איחוד האמירויות הערביות ומצרים לא הצליחו לכלול את לוב בברית החדשה, בגלל כישלונו של הגנרל חפתר להשתלט על המדינה.

באירועים בפלסטין הייתה יריבות תקשורתית בין טורקיה לאיראן, אך האמריקנים נתנו למצרים תמיכה לניהול התיק וזה הוביל לביקורו של ראש המודיעין המצרי ברצועה.

מצרים מהווה את אבן הפינה של מבנה הביטחון האירופי וקו ההגנה הראשון במזרח התיכון, והיא נתמכת על ידי הסכמים ביטחוניים  עם יוון, איחוד האמירויות הערביות, סעודיה, סודן, אוגנדה וצ’אד, ובכך היא מיישמת את קו ההגנה המשתרע מעזה ועד לתוניסיה.

במהלך העימות הימי בשנת 2020 בין טורקיה ליוון צבא מצרים והאמירות ניהלו תמרונים משותפים עם יוון.

בהתבסס על האמור, נושא מזרח הים התיכון נהיה מסובך, ואירופה הטילה את מלוא כובד משקלה לטובת יוון.

באשר לנושא הקטארי, התרחשה פריצת דרך בין קטאר, ערב הסעודית ומצרים, כמו גם בנושא הלובי, וכן היתה פריצת דרך בין טורקיה, ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות הערביות ויוון. נראה שכולם חוזרים לשלב שלפני 2011, וזה בא לאחר שהדמוקרטים עלו לשלטון באמריקה, ולכן סביר להניח שהדמוקרטים עומדים מאחורי פריצות הדרך הללו.