מבוא

בחמשת העשורים האחרונים הסתמך משטר אסד על “מקל הביטחון” כדי לאחד את יסודות השליטה שלו, והתמקד באישים ספציפיים שרוב ענפי המודיעין הכירו בשמות מפקדיהם, אשר בתורם מונו לתפקידם בגלל השתייכותם העדתית ובגלל נאמנותם לאסד באופן אישי.

משטר אסד ביצע שינויים רבים במערכת הביטחונית במהלך הימים האחרונים, והשפיע על מספר גופי ביטחון במחוזות של סוריה הנמצאות בשליטתו.

 

ערבות נאמנות

על פי מקור מיוחד בחדשות “בלדי”, מקורב לאחד משירותי הביטחון אמר כי “שינויים אלה הם טבעיים ורגילים, והם אינם מינויים אלא החלפת תפקידים, שביצע ראש המשטר, בשאר אל אסד, בניסיון להבטיח מלכתחילה נאמנות מלאה לארמון הנשיאות, ולהימנע מכל איום או השפעות חיצוניות, במיוחד מצד רוסיה ואיראן.

תִזמוּן

מצד שני, על פי אותו מקור, העיתוי חפף את תקופת “הבחירות לנשיאות” של המשטר, שהגיעה לאחר סדרת הדחות של כמה דמויות, כמו “נגיד הבנק המרכזי בסוריה”, וכמה צעדים שמטרתם לשפר את שער החליפין של הלירה הסורית. היות ובשאר עדיין שולט בשירותי הביטחון, ומחוצה להם, הוא מציין, אל-אסד המשיך במדיניותו הישנה, ​​לתת גיבוי לבכירים במשטרו שהואשמו בביצוע טבח נגד מפגינים אזרחיים.

ראוי לציין כי במהלך השנים האחרונות התגלעה תחרות עזה בתוך מנגנוני הביטחון הרגישים של משטר אסד, בין רוסיה לאיראן, כחלק מצעדים המבטיחים שליטה ושרידות השירותים הרגישים במדינה.

טיהור מנגנוני הביטחון

בשאר אל-אסד ירש מאביו חאפז אל-אסד מבנה ביטחוני מחמיר, הידוע באכזריותו ובחדירתו לרוב תחומי החיים של הסורים.

גופים אלה, והשמות המרובים, היו עמוד התווך והסיבה להישרדותו של המשטר, במיוחד עם הסתמכות האב על המעגל הצר והחזק שיצר והתבסס על נאמנויות, ניגודי אינטרסים  ואינטרסים הדדיים, כמו גם על חלוקת כוחות בין בכיריה על בסיס שבטי המבוסס על העדה העלאווית.

עם תחילת , המרי האזרחי במדינה בשנת 2011 , שרותי הביטחון הסורים היו עדים לטלטלה שהוכיחה את חוסר יכולתם וחוסר היעילות שלהם להכיל או לדכא את “התנועה העממית”, למרות כוחותיהם הבלתי מוגבלים, מה שאומר שהם אינם מסוגלים להגן על המשטר לבדם ואפילו לא עם עזרת הצבא.

אולי הטלטלה השנייה שהכתה את זרועות המודיעין השונות  באה על רקע ההתנקשות במה שמכונה “התא לניהול המשבר” בשנת 2012, שגבה את חייהם של אסף שווקאט והישאם בכטיאר. שני הגברים שהיו עמוד השדרה של שירותי הביטחון.

שירותי הביטחון המשיכו לדמם, החל מהריגת ג’אמה ג’אמה, ראש המודיעין הצבאי, ואחריו הרג ראש המודיעין הפוליטי בצבא המשטר, רוסטום ע’זאלה.

אין ספק שהעניין מהווה סכנה ודאגה למשטר – במיוחד לבשאר אל-אסד – שהסתמך בעיקר על השורה הראשונה של קציני המודיעין לשעבר.

העניין לא היה מוגבל לאמור לעיל; מנגנון הביטחון הועבר שוב לאחר מחלתו של ג’מיל חסן, ראש מודיעין חיל האוויר, אחד הענפים החשובים ביותר של שירותי הביטחון הסורים.

לדברי אנליסטים, הזעזועים הללו פתחו את הדלת להופעתם של בכירים חדשים  במודיעין כדי למלא את הוואקום, אך גם במקביל למאבק הרוסי-איראני להשיג דריסת רגל והשפעה בזרועות המודיעין.

תנאים למילוי הוואקום הביטחוני

אל מול הנסיבות שעברו על מנגנוני הביטחון, היו חייבים להיות שינויים מוגבלים במבנה המנגנון, כדי למנוע חזרה על התרחיש של הסתמכות בלעדית על אישים מהשורה הראשונה, וכדי להבטיח כי זרועות הביטחון במבנה החדש יהיו קשורים רק לארמון הנשיאות ובעיקר למנוע הרחבת ההשפעה הרוסית או האיראנית במנגנונים אלו.

שינויי האישים במנגנוני הביטחון הביא לכך שרוב אלה שמונו לאחרונה אינם מוכרים לרחוב הסורי ואף לא למעגלי הביטחון הבכירים. לבסוף, לכל המפקדים החדשים שמונו יש “תיק שחיתות”, מה שמהווה נקודת לחץ המבטיח נאמנות לראש המשטר ישירות.

סֵמַנטִיקָה

בהתבסס על האמור לעיל; בשאר אל-אסד רוצה להיות הכוח החזק ביותר בסוריה תוך שהוא מגביל את כוחם של מנגנוני הביטחון  ובכך למנוע התפתחות של כל אלטרנטיבה ביטחונית בסוריה.

ולכן אל-אסד נותר, למעשה, הנציג היחיד המבטיח יציבות, בהתחשב בכך שהחלופות הביטחוניות נמצאות בשליטתו האישית.

זה מה שמעריכים אנליסטים בכך שהוא משבש את מאמציהם של המעצמות הגדולות לכפות את נוכחותם של מפקדים המסוגלים לייצב את המדינה בהמשך ובמקרה של סיום מלחמת האזרחים בסוריה.

ב- 7 ביולי 2019 אל-אסד קבע מינויים ביטחוניים חדשים, בעיקר מינויו של עלי ממלוק כסגן נשיא לענייני ביטחון, והאלוף מוחמד דיב זיתון כראש מנהל המודיעין הכללי.

מינויים אלה חפפו שינויים ביטחוניים חדשים אחרים, וכיפאח מלחם – كفاح ملحم, הידוע באכזריותו ובאלימותו נגד המפגינים, נכנס לתפקידו כראש המודיעין הצבאי, נאצר אלעלי קיבל אחריות על מחלקת המודיעין הפוליטי, וחוסאם לוקה, קצין צ’רקסי מדמשק, לקח על עצמו את האחריות על שרותי הביטחון הסורים בכך שירש את מקומו של האלוף גסאן איסמעיל ג’מיל חסן במודיעין של חיל האוויר.

לשירותי הביטחון הללו נוספה המזכירות הכללית להגנה לאומית, בראשות האלוף בסאם חסן, והיא גוף שהוקם כדי למשוך מתנדבים אזרחיים.

לאחרונה, על פי מקורות יודעי דבר, משטר אסד מינה את האלוף איברהים כליפה לראש המודיעין של מחוז חמה, שהחליף את האלוף רמדאן רמדאן, שמונה בתורו להיות ראש המודיעים של כל אזור החוף הסורי.

האלוף איברהים ח’ליפה, מפקד דיוויזית שריון 1, החליף, בתחילת שנת 2020 את זוהיר אל-אסד. האלוף ח’ליפה הוא בן כפרו של אסד, קרדאחה,  הממוקם באזור ההררי של מחוז לטקיה.

בהקשר לכך, בשאר אל-אסד, בתפקידו כמפקד הכללי של כוחות המשטר, מינה את האלוף רמדאן יוסף רמדאן למפקד אזור החוף, לאחר מספר שנים של כהונתו במנגנון המודיעין בעיר חמה .

האלוף רמדאן יוסף רמדאן מונה למפקד דיביזיה 9 שריון בצבא סוריה, בעוד שהוא מגיע מהכפר אל-מהרוסה באזור מציאף, מערבית לחמה.

רמדאן היה מפקד חטיבת הקומנדו 35 מדיוויזיה -15 בדרגת תא”ל בתחילת המהפכה הסורית בשנת 2011.

האלוף רמדאן השתתף במאבק נגד המפגינים בדרעא, והוא גם איים להשמיד את דרעא ואידליב, בתגובה להפגנות השקטות שהתקיימו נגד המשטר הסורי באותה עת.

רמדאן מואשם בביצוע עשרות מעשי טבח נגד אזרחים, כפי ששמו הוזכר בדו”ח Human Rights Watch, שהוצא ב- 15 בדצמבר 2011, שם הודה אחד מאנשי כוחות המשטר הסורי כי הוא קיבל פקודות ישירות ממפקדו, רמדאן יוסף רמדאן, לפתוח באש לעבר המפגינים בדרעא ב- 25 באפריל 2011.

השם “רמדאן” הועמד ברשימת העיצומים האירופית באמצע שנת 2012, לאחר שהוכח כי הוציא פקודות לאנשי כוחות המשטר לירות לעבר המפגינים בבניאס ובדרעא.

במחוז חמה נחשב האלוף רמדאן לאחראי בעיקר על פעולות החרמת אדמותיהם ונכסיהם של העקורים בכוח שגורשו לצפון סוריה, שכן רמדאן, לאחר שתפס את אדמות העקורים , הוא השכיר אותם לבכירי המשטר ולאנשי המיליציות.

על פי “איגוד המשפטנים הסורי” ניתן להגדיר את ועדות הביטחון במחוזות כסמכות הפוליטית, הצבאית והביטחונית הגבוהה ביותר במחוז, והן נחשבות למיני-מבנה של הרכב המשטר הסורי בכל אחת מהמחוזות.

ועדת הביטחון מורכבת ממפקד שהוא בעל הדרגה הביטחונית הצבאית הגבוהה ביותר בנפה. היא ממונה ישירות על ידי בשאר אל-אסד  על בסיס נאמנות מוחלטת ויישום פקודות ללא רחמים. בנוסף בוועדה חברים המושל, מזכיר סניף מפלגת הבעת’ במחוז, נציג החזית המתקדמת הלאומית במחוז, יועץ משפטי ,מפקד משטרת המחוז, מפקד המשטרה הצבאית, ראשי הביטחון הצבאי , סניפי המודיעין הכללי, הביטחון הפוליטי ומודיעין אוויר במחוז, מפקד מיליציית ההגנה הלאומית במחוז, וראשי הדיוויזיות והחטיבות הצבאיות הפרוסות במחוז.

באשר למנגנון קבלת ההחלטות בוועדת הביטחון, ההחלטות מתקבלות על ידי הקצין הגבוה ביותר בהיררכיית הכוח (בשאר אל-אסד) בתפקידו כמפקד העליון של הצבא וכוחות המזוינים וכל שירותי הביטחון עוקבים אחריהם ומוודאים ביצוע.

החלטות ביטחוניות מתקבלות בשתי דרכים, הראשונה ניתנת על ידי הפיקוד העליון באופן ישיר, והשנייה מונפקת על ידי ההנהגה על פי הצעות ועדת הביטחון במחוז.

ועדות הביטחון נחשבות לזרוע התוקפת שבצעו מעשי טבח שגבו את חייהם של כמיליון סורים, שכן בשאר אל-אסד אימץ את מינוי ראשי ועדות הביטחון במחוזות ממעגלו הקרוב על בסיס עדתי.