ההיסטוריון הצבאי ד”ר מילשטיין: לקחי מבצע “שומר החומות” + הערה “בפנים”

“הערבים רואים בצה”ל צבא נמושות”  *  החברה הישראלית המגה-נהנתנית של היום היא כבר לא החברה האידיאליסטית הצנועה של 1948!      *    ” אין לישראל כבוד לאומי”

ההיסטוריון הצבאי העלה פודקאסט ובו הוא מביע את לקחיו ממבצע “שומר החומות” בין ישראל לפלגים הטרוריסטים בעזה שהסתיים אך ביום שישי האחרון:

על פרסום זה הביע אחד הקוראים, בן ברקו ,  את דעתו מהזווית הסוציולוגית הפנים-ישראלית:

הניתוח הוא יפה ונכון ואני רוצה להתייחס לנושא מזווית סוציולוגית פנים-ישראלית. לא הכל קשור לצבא או ליחסי הכוחות בין הצדדים.

מאז הנסיגה (יש האומרים “בריחה”) של כוחות החי”ר הישראליים מלבנון, הייתה תפנית ערכית-נורמטיבית עמוקה בכל מה שקשור לנכונות “למות בעד ארצנו”… המדקדקים יאמרו שהניצנים נבטו כבר לאחר מחדל מלחמת יום הכיפורים ואני מסכים גם איתם אבל – ב 15 השנים האחרונות, חוסר הנכונות להפעיל כוחות יבשה צבר תאוצה והפך מטקטיקה לאסטרטגיה… הצבא והדרג הפוליטי אינם מעיזים לעמוד באומץ מול “ועד ההורים הארצי” של החיילים.

כל אימת שמעיזים אפילו רק לשקול הפעלת כוחות יבשה, מיד קופצים המתנגדים שלא מוכנים ש”הילדים” (גברתנים בני 18-21…) ייפגעו.

במקום שהצבא, שזה תפקידו, יגן על אזרחי המדינה (כולל ילדים, זקנים ונשים), האזרחים הם חומת המגן של החיילים. העורף יחטוף, העיקר שהצבא (החיילים) לא ייפגעו. היום אם מפקד מעז להסתכל בעין עקומה על חייל, הוא ירים מיד טלפון לאמא (למי היה טלפון בתקופתנו…) ויבכה לה בטלפון: “אמא, המפקד ‘העליב’ אותי”. האמא, מצידה, מרימה מיד טלפון למ”פ וצווחת עליו: “תגיד למ”מ שלך שייתנהג לחיימק’ה שלי בכבוד! אוי ואבוי לו ולך אם לא תרדו ממנו”.

הנוסח, כמובן, משתנה בהתאם למידת החוצפה, התעוזה, אוצר המילים והקשרים שיש לאם או לאב שמתקשרים. בעת מלחמה, כל ה”אוגדות” הללו של אמהות/אבות מתאגדים ל”ועד הורים ארצי” של ממש ויוצאים לצמתים ואל הכיכרות עם שלטים: “החזירו את הילדים הביתה”, “רוצחים, דם ילדינו על ידיכם”, “תתפטרו” וכיו”ב. החיילים, מצידם, קוראים ורואים את כל הדיווחים ומתחילים להרגיש פראיירים. הם הרי מתכננים, מיד עם שחרורם מהצבא, את הטיול הגדול להודו או דרום אמריקה, ללמוד מחשבים ולעשות סטרטאפ ואקזיט, להגר לברלין ושאר חלומות.

אף אחד מהם לא מתכנן למות, גם לא בעד ארצנו. יש לו יותר מדי להפסיד… זה לא “משתלם” ולא מתאים לתוכניותיהם.

אנו חיים בחברה נהנתנית הדוניסטית שבה כל חייל הוא “נסיך של אמא” אפילו כשהוא כבר סגן בצנחנים. האמא תתרברב בין חברותיה שהבן שלה הוא “גבר-גבר” ביחידה מובחרת אבל כשצה”ל יירצה להשתמש בשירותיו של ה”גבר גבר” הזה כקצין וכלוחם, היא תצא להפגין ש”יחזירו את ה’ילדים’ הביתה”… הבנתם?

צבא היבשה נועד היום, אולי, בעיקר לטקסי יום העצמאות ותצוגות מרשימות מלוות במצגות מושקעות של גרפיקה ממוחשבת ולמשימות שיטור בשטחים. אם הישראלים המפונקים היו יכולים לשכור תאילנדים או רומנים כדי שיבואו להילחם במקומם, היו עושים זאת בחפץ-לב. הם היו שוכרים מעין “גויי- מלחמה” (על משקל גויים של שבת). הבעיה: אף תאילנדי ורומני לא יילחמו במקום “הנסיכים של אמא”. מסיבה זו מעדיף צה”ל, מזה שנים, מלחמת פלזמות נקייה והפעלת כוחות אוויר מגובה רב וגם, פה ושם, קצת ארטילריה. נכון, זה נחמד ומצטלם יפה אבל זה לא מאפשר הכרעה.

החמאס (וגם החיזבאללה והאיראנים) יודעים זאת היטב ולכן הם אינם פוחדים יותר מכוחות היבשה של צה”ל, גם לא מהשריון. אז לסיכום: הבעיה היא יותר ערכית-נורמטיבית מאשר צבאית. החברה הישראלית המגה-נהנתנית של היום היא כבר לא החברה האידיאליסטית הצנועה של 1948!

היום גם פרסמה העיתונאית מוריה קור מאמר דעה, ב-“ישראל היום,” תחת הכותרת ” צה”ל 2021 לא היה משחרר את הגולן” ובו היא קובעת כי אם הממשלה הנוכחית הייתה אז בשלטון היא היתה בונה לקיבוצי הכנרת המופגזים ממ”דים עד אין סוף ולא פותרת את הבעיה הסורית. את המאמר היא מסיימת במילים הקשות : ” לישראל אין כבוד לאומי”.

סכום המבצע של דובר צה”ל:

אז מה ? מאות אלפי איש טועים בהרגשתם ורק הלוביסטים מטעם “מצלמים” את המצב נכוחה ? 

פני הדור , לא כפני הכלב , אלא כפני ממשלתו רודפי בצע ושלמונים המוכרים דל בעבור נעליים!!!