נשק “התקפי” ו”דוקטרינה משתנה “: דו”ח אודות טילי איראן והתפשטותה באזור

הדו”ח שהוציא המכון הבריטי הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים (IISS) הגיע למסקנה כי איראן מפתחת את הטילים שלה בצורה מתמשכת, ואמר כי זה אינו מכוון למטרות הרתעה בלבד, והצביע על הדוקטרינה הצבאית שהשתנה בעשור האחרון.

המכון מסר בדו”ח כי טילים בליסטיים איראניים, טילי שיוט ומזל”טים אינם פועלים רק למטרות הרתעה אלא מיועדים להיכנס לקרבות,לא רק על ידי איראן אלא גם על ידי  שותפיה האזוריים. 

הדו”ח פירט על כ -20 טילים בליסטיים שונים, ואמר כי נראה כי כעת נראה כי איראן לא מתרכזת כרגע  על הגדלת הטווח, שהוא אלפיים ק”מ, מכיוון שעדיפותה כיום אינה הטווח אלא שיפור הדיוק של טילים אלה.

בין הטילים הללו, “קיאם -1”, סוג של טיל בליסטי לטווח קצר (800 ק”מ) עם ראש נפץ מתפצל במשקל 500 ק”ג. 

מספר טילים כאלו הוברחו לחות’ים, שקראו להם “בורקאן H2” והשתמשו בהם נגד מטרות סעודיות. 

על פי מחקר שערך מייקל נייטס ממכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, בשנת 2018, הדוגמה המובהקת ביותר לסיוע איראני ישיר של כלי נשק מתקדמים לחות’ים היה הטיל הבליסטי לטווח הבינוני בורקן 2-H.

לדבריו, שרידיהם של 10 טילי “בורקאן” שהתרסקו על אדמת סעודיה מעידה על כך שהם הוברחו לתימן בצורת חלקים והורכבו על ידי צוות הנדסי אחד ש”טביעת שיטת הריתוך שלו, ולא של מפעלי הייצור האיראנים, נמצאה על כל הטילים “.

המכון הבריטי אומר בדו”ח כי נעשה שימוש בגרסה שונה של טילי “קיאם” שנראה כי היא מכילה ראש קרבי מתמרן (MaRV), סוג של טיל בליסטי שהראש הקרבי שלו מסוגל לנווט באופן עצמאי לעבר מטרות קרקעיות. סוג דומה שימש את איראן ,ששיפרו את הדיוק של טילי ה-“קיאם” שנעשה בהם שימוש, לפגיעה בבסיס האוויר אל-אסאד בעירק בינואר 2020.

טיל “אמאד”, שלדברי גורמים איראניים היה מצויד בראש קרבי מתמרן -“MaRV”, משקף, על פי הדיווח, את מאמציה של איראן “לשפר את הדיוק והעוצמה של טילי הטווח הבינוני שלה”.

טילי דלק מוצק

הדו”ח מתייחס גם לטילי הטווח הקצר “פאתח” שבוצעו שיפורים בטווח ובדיוק שלהם, המשקף גם “את הצעדים החשובים שעשתה איראן בתחום טילי הדלק המוצק שדורשים זמן קצר בהרבה להכנה לקראת שיגור ויכולתם להתגבר על מגבלות התפעול והביצועים של מערכות דלק נוזלי “.

בדו”ח נאמר כי הטילים ארוכי הטווח של איראן מונעים בדלק מוצק, ואיראן העבירה את הטכנולוגיה לייצור טילי “פאתח” לסוריה ולארגונים לא ממשלתיים.

בין הטילים המונעים בדלק מוצק נמנים גם “זולפיקאר”, “דזפול” ו”חאג’ קאסים “, אשר פותחו רק בארבע השנים האחרונות, מה שמצביע על ” התמקדות רבה בפיתוח “.

בעתיד הנראה לעין, איראן עשויה גם להמשיך ולתעדף את שיפור הדיוק על חשבון הגדלת טווח הטילים שלה מעבר ל -2,000 ק”מ. 

היכולות הגרעיניות של הטילים 

הדו”ח אומר כי באיראן יש לפחות שמונה מערכות טילים בליסטיים קיימות מעל הסף המציין כי ניתן להשתמש בטיל לתקיפות גרעיניות.

סף זה נקבע על ידי “מערכת בקרת הטילים הטכנולוגית (MTCR)”, שהיא טיל המסוגל לשאת מטען נפץ במשקל 500 ק”ג לטווח של 300 ק”מ לפחות הוא מטבעו מסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני.”

הטילים Shahab-1 ו- Shahab-2 לטווח קצר חורגים מגבולות מערכת ה- MTCR. הם מבוססים על טילי סקאד B, המסוגלים לשאת ראש גרעיני. הדו”ח אומר כי הטיל האיראני לטווח הבינוני “חורמשהר” עשוי להיות מצויד גם בראש גרעיני, מכיוון שהוא נגזר מתכנון צפון קוריאני לטיל שנועד לשאת ראש גרעיני.

תורת טילים

הדו”ח עוקב אחר התפתחות “דוקטרינת” הטילים של איראן, שלדבריה השתנתה בעשור האחרון, מלהסתמך אך ורק על ענישת תוקפים פוטנציאליים על ידי ערי פגיעה ויעדים אחרים בעלי ערך גבוה, וכלה בעדיפות לשיפור הדיוק כדי להיות מסוגלים למנוע אויביו מהשגת מטרותיהם.

איראן הרחיבה את יכולת ההתקפה שלה באזור באמצעות פיתוח מתמשך והכנסת מזל”טים חמושים וטילי שיוט. 

לדוגמה, טיל “קודס”, שטווחו 700 ק”מ, שימש לפגיעה בשדה הנפט הסעודי של ארמקו בספטמבר 2019. החות’ים קיבלו אחריות להתקפה, אך ייתכן שאיראן תכננה והוציאה לפועל.

איראן מפתחת גם סוגים שונים של טילים נגד ספינות  לטווחים קצרים, בינוניים וארוכי טווח. חיזבאללה סיפק להם את טיל “נסר” שטווחו 35 ק”מ וטילי “נור “, שאך לאחרונה סופקו לחות’ים.

הפריסה באזור

המכון אומר כי למרות שתמיכתה של איראן בכמה גורמים אזוריים התחילה בשנות השמונים המוקדמות, רק בשני העשורים האחרונים היא החלה לספק להם מערכות נשק אסטרטגיות יותר, כולל ארטילריה כבדה וטילים בליסטיים, כמו גם טכנולוגיות ייצור.

פריסה זו מיטיבה עם איראן בכמה דרכים, כולל הכפלת כוחה, הגדלת יכולות ההרתעה, בדיקת מערכות בתנאי שדה וטקטיקות וביצוע התקפות שניתן להכחישן. 

איראן משתמשת בארבע אסטרטגיות משלימות כדי לספק לבעלות בריתה מזל”טים, ארטילריה וטילים בליסטיים: הובלה ישירה, שדרוג טילים, העברת יכולות ייצור ואספקה ​​באמצעות צדדים שלישיים.

הדו”ח אומר כי “למאמצי התפשטות הטילים האיראניים השלכות על יציבות האזור”, ומצביע על כך שהיא מוכנה להעביר את מערכות הצבא שלה ולהשתמש בהן בלחימה על ידי בעלות בריתה, וטהראן מגלה נכונות גדולה יותר לקחת סיכונים, מה שמעיד גם שלתוכנית הטילים שלה ,באופן כללי ,יש אופי התקפי.

למרות שנושאי הגרעין הם המוקד הבלעדי של המשא ומתן לחזרה לתוכנית הפעולה המשותפת  שנחתמה בשנת 2015, שהתקיימה בווינה, מעצמות המערב מעוניינות לנהל שיחות המשך נגד פיתוח טילים איראניים ופעילותה באזור.

שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, הדגיש בראיון קודם את חשיבות קיום הסכם “ארוך וחזק יותר מההסכם המקורי”, וכן “לעסוק בסוגיות אחרות שלא היו חלק מהמשא ומתן המקורי, דהיינו : תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן, ופעולותיה המערערות את היציבות באזור, מדינה אחר מדינה.”

בלינקן אמר, ביום שלישי, כי “השיחות נמשכות בווינה וכי יש מטרה משותפת לאיראן ואמריקה, שהיא חזרה להסכם הגרעין”, והוסיף כי “מחויבות הדדית להסכם הגרעין היא נקודת מוצא עבור הרחבת ההסכם לטיפול בתוכנית הטילים והפעילות הממאירה של איראן באזור והפרת זכויות האדם. “