תביעה פרעונית:האם ישראל חייבת למצרים בעקבות יציאת בני ישראל ממצרים?

האם ישראל חייבת למצרים 40 מיליארד דולר בעקבות יציאת בני ישראל ממצרים? נשמע הזוי? במצרים לקחו את זה ברצינות ואפילו היו מוכנים להסדר תשלומים

עו”ד אביעזר גרואר

לפני שנים רבות תרגמתי כתבה שהתפרסמה בעיתון המצרי “אלאהראם” העוסקת “בתביעה” מצד מצרים המאשימה את בני ישראל באי פירעון חוב בסכומי עתק מהפרעונים במהלך יציאת מצרים ועל “בוררות” דומה שהתקיימה בפני אלכסנדר מוקדון בעניין זה, כפי שהיא מסופרת בתלמוד.
בהכנות לקראת מכת הבכורות, צוו בני ישראל לשאול מן המצרים כלי זהב וכסף (שמות י”א, ב’). כל ההכנות נעשו בו ביום בחיפזון. בחצות הליל ניחתה מכת הבכורות ועוד
באותו הלילה גירש פרעה את בני ישראל ממצרים.

“וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות”

ב – 10 באפריל 1985 ב- ד’ חוה”מ פסח, התפרסם בעיתון “אלאהראם” במצרים מאמר קצר בחתימתו של העיתונאי אחמד בהג’ת, בו הוא מברך את עם ישראל לרגל חג הפסח ומביע (אפילו כמצרי, צאצא פרעה) את אהדתו לעם ישראל בעת חגו וזאת מבלי להחסיר מן האקטואליה (היציאה מלבנון).
עד כאן טוב ויפה ואולי אף מפתיע, אולם בהמשך מעלה המחבר תביעה מעניינת כלפי ישראל, תביעה להחזר הזהב אותו נטלו בני ישראל מן המצרים ערב צאתם ממצרים.
הוא יודע לספר מהו שוויו של הסכום: ארבעים אלף לירות מצריות בערך נומינלי, ונוקב אף בערך הנוכחי של הסכום: ארבעים מיליארד דולר!

בנדיבותו כי רבה מציע אף המחבר הסדר תשלומים לישראל (ולארה”ב כעריבה): החזר מיליארד דולר בשנה במשך ארבעים שנה.
נדמה כי מוטב לקרוא את הדברים במלואם:
עיתון אלאהראם ( 10.4.85 ) (תרגום חופשי)

מאורע משמח / אחמד בהג’ת

“ישראל חוגגת במהלך השבוע הזה את האירוע המשמח ביותר בתולדותיה וזאת לזכר יציאתה ממצרים בימי פרעה ומשה. לפרעה האלה )הקללה( ולמשה השלום (הברכה).
אנו שמחים לחגוג עם ישראל אירוע משמח זה ואנו מאחלים לה כי תתמיד ביציאה מלבנון ומכל האדמות אשר כבשה.
האמת היא כי חגה זה של ישראל איננו נחלתה של ישראל בלבד אלא הוא נחלת האנושות כולה, ולפיכך יכולים אנו לחוג עמה. ולמרות שפרעה היה מצרי ומשה היה מצרי רק לפי תעודת הלידה, הרי אהדתנו נתונה לבני ישראל נגד פרעה וצבאו. משה היה נביא אמת ופרעה רשע היה. הצדק ניצח.
אנו ניצבים לצד בני ישראל נגד השלטון הפרעוני המצרי,וחושפים את עצמנו להאשמה של פגיעה בביטחון המדינה הפרעונית, אך אנו אומרים זאת כדי שישראל תכיר בכוונותינו הטובות. ולמרות האירוע המשמח אסור שישתכחו מאתנו ההתחייבויות החומריות והזכויות, ולפיכך אני זוכר לישראל את החובות אשר ישראל חבה לנו.

האמת ההיסטורית היא שבני ישראל כאשר יצאו ממצרים לקחו עמם את תכשיטי הזהב של מצרים.

הם שאלו אותם כדי להתקשט בהם באחד מחגיהם, אחר כך נמסר להם הצו לצאת ממצרים והם יצאו עם הזהב של המצרים.פרעה יצא אחריהם ואבדו הוא וצבאו בים. מן הזהב המצרי הזה יצרו בני ישראל את עגל הזהב, הם עבדו אותו כאשר עלה משה עליו השלום לפגוש את רבו, כפי שנאמר בקוראן ובתורה. זהב זה לקחו אבותיהם של בני ישראל מאבותינו ואנחנו היום רוצים אותו. נכון שמשה שרף את עגל הזהב וניתץ אותו בים, אולם בעיה זו איננה שוללת את העובדה שבני ישראל חייבים לנו. חלוף הזמן איננו פוגם בזכות הבעלות של המלווה כפי שגם אבדן נשוא ההלוואה אין פירושו אובדן זכות התביעה. זהב זה שווה היה ארבעים אלף לירות מצריות לפי ערך הלירה המצרית בתקופת פרעה וסכום זה שווה לארבעים מיליארד דולר אמריקאיים. אנחנו באמת ובתמים תובעים את החזר הסכום הזה. אלה הם כספי אבותינו ואנו זקוקים להם היום. ואנחנו מוכנים לפרוס את פירעון ההלוואה לשיעורין באופן שישראל רשאית לשלם סכום זה למצרים במשך ארבעים שנה, בכל שנה מיליארד דולר.

אנחנו לא נקבל ריבית ואיננו רוצים להכניס לביתינו ריבית שהיא אסורה. אנו רוצים את כספנו בלבד ללא רווח. אם ישראל איננה יכולה לשלם, שתשלם אמריקה סכום זה יחד איתה, כעריבה סולידרית, זאת משום שהאמת אחת היא, אי פירעון לחוב – גזל הוא.”

התביעה מעניינת אך איננה מקורית. מסתבר כי תביעה דומה הועלתה על ידי המצרים לפני כאלפיים שנה(!) ב”בוררות” שנערכה לפי אלכסנדר מוקדון. סיפור המעשה
רשום ומתועד במקורותינו ונשמר ברציפות עד היום.
הדברים כתובים בתלמוד במסכת סנהדרין פרק 11 (חלק) עמוד צ”א (ע”א). יתר על כן, בא כוחם של היהודים (אשר נסיבות מינויו מרתקים כשלעצמם) הציג תביעה נגדית
למצרים: ביקש פיצוי עבור כל אותן השנים שבני ישראל היו עבדים. המצרים ביקשו מספר ימים לחשוב, אבל ברחו ולא חזרו והוא זכה בכל.
מסכת סנהדרין פרק 11 (חלק) עמוד צ”א (ע”א) 

“שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר “וה’ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום” – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. – אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני – אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאים ראיה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה. שנאמר “ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה” – תנו לנו שכר עבודה על ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! – אמרו לו: תנו לנו זמן שלושה ימים. נתן להן זמן, בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותם שנה שביעית היתה”. (ערוך מנוקד לפי שיטתו של הרב ע. שטיינזלץ זצ”ל).

ציור מאת דייוויד רוברטס משנת 1828