מי זו בעצם המדינה הנקראת תימן?

ארץ עתיקה עם שבטים רבים, שסועת קרבות מימי קדם עד היום

מילה על מלחמת האזרחים בתימן

כבר שש שנים שסבב המלחמה הנוכחי מתרחש בתימן, יש הסופרים מחודש ספטמבר 2014, ויש שאצלם המלחמה החלה במרץ 2015, לאזרח התימני הפשוט, באמת לא משנה מתי בדיוק החלה המלחמה הנוכחית, ביני לביניכם, לאזרחי תימן המסכנים, שמעל חמישים אחוז מהם סובלים מרעב, סובלים ממחלות ומגפות המשתוללות במדינה, האומללים שברחו על נפשם ונמצאים ללא תנאים בסיסיים במחנות עקורים, לכל אלו ששרי מלחמה חות’ים חטפו את ילדיהם להפכם “לילדים לוחמים” לכל הנרצחים ולכל הנאנסות, לאסורים ולמעונים, לכל אלו שהסיוע ההומניטרי הבין לאומי, מזון, תרופות וכל השאר, נשדד ברגע שמגיע לנמל, לא משנה מי זה שגזל ממשפחתו את המזון והתרופות, או מי גנב את האוהל שהיה מיועד לספק לו מחסה, מבחינת התימני הפשוט, בעקבות המלחמה המתרחשת מעל ראשו, הוא נמצא בקרב הישרדות.

אחת לזמן מה סיפורה של תימן עולה לחדשות, פה מספרים לנו על כוחות הקואליציה הנלחמים בחות’ים, שם מספרים לנו על אסון הומניטרי, על מגפות ועל עיתונות מגוייסת לצד אחד, טוענת שסעודיה והאמירויות הן הרעים בסיפור ומפציצים אזרחים, ועיתונות מהצד השני מספרת לנו עד כמה החות’ים, עושי דברה של איראן, הורסים את תימן ומרעיבים את עמם, ובמקביל יורים טילים בליסטיים ושלי טייס בלתי מאויישים, להפציץ שדות תעופה אזרחיים, וערים סעודיות.

מי זו בעצם המדינה הנקראת תימן?

במאמר זה לא אכנס לעדכונים על המלחמה, גם לא אספר לכם שבנוסף לחות’ים שלהם ממשלה משלהם (הם קוראים לה “ממשלת אחדות”) שנתמכת ע”י איראן, יש את ממשלת תימן של עבד רבו מנסור האדי (عبد ربه منصور هادي) שהוא נשיא הרפובליקה התימנית, שנתמכת ע”י הקואליציה בראשות סעודיה, ולא אספר על המועצה הדרומית הזמנית, (בראשות עידרוס אלזבידי – عيدروس الزبيدي) הידועה גם בשם “מועצת המעבר הדרומית” (STC) ( المجلس الانتقالي الجنوبي) שנתמכת בידי איחוד האמירויות הערביות (וגם זוכה לתמיכה סעודית וקריצת עין של הרוסים) רק אזכיר כי הכוחות הבדלנים בדרום תימן שולטים בעיר הנמל עדן (וגם באי סוקוטרה ששוב שמו עולה בחדשות) וגם לא אספר שאל-קאעידה ממשיכה לפעול ולשלוט על חלק מתימן, וגם לא על שדאעש גם הוא חי וקיים, וגם הוא שולט בחלקים אחרים. את זה אשאיר לכם לקרוא באתרי החדשות.

במאמר זה אוסיף מעט מידע על השבטים בתימן, על השפות השונות, עם מעט היסטוריה, וגם אגדה, הסקירה במאמר זה, באה להשלים את המעט שכתבתי בפברואר שעבר במאמר על החות’ים, במאמר על שדות הניסוי לאמל”ח הגדולים בעולם, ובמאמר על יהדות ערב, שבו הזכרתי גם את ההיסטוריה העתיקה של יהודי תימן.

כשחושבים על תימן חושבים על מדבר, אבל תימן היא ארץ שיש בה גם מדבריות חוליות והרים צחיחים, אבל זו ארץ שגשמי המונסון מפיחים בה חיים, ולצד המדבר ישנם יערות בהרים, ושטחי חקלאות נרחבים של מגוון גידולים חקלאיים, ובנוסף לעושר הנובע מנפט ומחצבים, תימן הייתה ידועה מימי קדם למקור למיני קטורת ובשמים, וגידולים חקלאיים מביאים לצידם גם לדבר נוסף בו ידועה תימן באזור, שאולי פחות ידוע בעולם המערבי, אז אגלה לכם סוד מתוק, שבתימן יש תעשיית דבש פורחת.

תחילתה של תימן והתפשטות השבטים

על פי האגדה העוברת מאב לבן במשך דורות מראשית ימי האסלאם, ואשר השאם אבן עבד אל-מלכ (هشام بن عبد الملك) החליף העשירי לשושלת בית אומיה, העלה על הכתב את אחת מגרסאות האגדה, בספרו הביוגרפי על חיי מוחמד – הסירה (السيرة) מהחשובים בספרי הביוגרפיה של הנביא מוחמד, ושנכתבה בהתבסס על לימוד מסירה אחרת – הביוגרפיה של אבן הישאם (سيرة ابن هشام) שהתבססה על לימוד שלהסירה של מוחמד אבן אסחאק (ابن إسحاق) שכתב את אחת מהסירות הראשונות – חיי שליח האל (سيرة رسول الله = סירת רסול אללה).

באגדה מסופר כי תימן הוקמה על ידי קַחְטָאן (قحطان‎) אבי הערבים הדרומיים. נאמר כי קחטאן הוא אבי תימן ואביו של יַעְרֻב, שעליו נאמר שהוא הראשון לדבר בשפה הערבית, שהוא היה אביו של עַבְד שַׁמְס, שכונה בשם סַבַא (שבא) ששעל שמו נקראה ממלכת שבא (שיבא). לסַבַא היו שני בנים, הימיאר וכחלן. סַבַא הקים את סכר מַאְרִיב (המופיע בסמל של תימן), שנבנה במאה השמינית לפני הספירה, והיה המפורסם מכל הסכרים העתיקים של תימן, שנודעה בהנדסת מים מתקדמת, של מערכת סכרים ותעלות, ששרידיהם פזורים לאורכה של תימן, מחופי הים האדום ועד לגבולות הרובע הריק (אל רובע אל-ח’אלי = الربع الخالي).
סכר מאריב הגדול, שנבנה בוואדי אדהאנה (وادي أذنة) נחשב כפלא הנדסי של חצי האי ערב.

לפי ממצאים ארכיאולוגיים, תחילת הבנייה של הסכר מתוארכת לבין 1,750 ל 1,700 לפני הספירה, לפי כתובות של אבנים מגולפות המשולבות בסכר, מלך שבא הראשון המתועד בהקשר לסכר הוא יאטה עמר וואתר הראשון (يثع أمر وتر الأول = Yatha’ Amar Watar) שבתקופת שלטונו (760 עד 740 לפני הספירה) נעשו עבודות תחזוקה והרחבה לסכר.

הסכר נבנה ע”י בשילוב טכנולוגיות של סכר אדמה מהודקת ולבני חמר באורך 580 מטר, בין שני חלקי סכר הבנויים מאבנים חצובות בגדות הערוץ, וגובהו הגיע ל 15 מ’.
מבני האבן הגדולים בשני צידי הואדי הכילו מערכת של בריכות שיקוע לסחף, שערים לתעלות, שהובילו מים לשתייה והשקיה לאזור בגודל של כ 24 אלף דונם, מגלשות עודפים למניעת גלישת מי שיטפונות מעל הסכר ולגרום להתמוטטות, ומבני מגדלי שמירה וחדרים.

יש לציין כי חיבור אבני הסכר נעשה בשילוב של טיח על בסיס גבס, והחדרת מוטות נחושת ומוטות עופרת, באורך של 16 מ’ ובקוטר של 4 ס”מ שהוכנסו לחורים שנקדחו באבני הבניין של הסכר, ובכך חיזקו את הסכר שיוכל לעמוד בלחץ מי השיטפונות וברעידות אדמה. (אציין כי לפי ממצאים ארכיאולוגיים, חלקים בסכר קרסו לפחות ארבע פעמים, ועברו שיפוץ ובנייה מחדש במהלך השנים, וזה בנוסף לעבודות תחזוקה שטיפלו בסדקים והגדלת הסכר)

קריסת הסכר האחרונה הייתה בשנת 575 לספירה (ויש האומרים שכבר החלה ב 570) שלאחריה כבר לא שוקם הסכר, בעיקר מבעיות של משילות והתערבות כוחות זרים.

האגדה מספרת שלפני קריסת הסכר הגדול, חלמה אשת המלך חלום על עכבר שחופר בתחתית הסכר ומזיז אבנים גדולות, ופרשה את החלום שהסכר עומד לקרוס, וכשסיפרה על החלום למלך שבא, הוא התקשה להאמין בחלום מבשר הרעות, אבל הסכים להפצרות אשתו, שהייתה ידועה כחוזת חזיונות ומגדת עתידות, ללכת אל הסכר ולראות מה יראה. כשהלך המלך לסכר, אכן ראה עכבר קטן מזיז סלע גדול שחמישים גברים לא יוכלו להזיז ממקומו, או אז האמין המלך לדברי אשתו מבשרי הרעה, והחליט למכור את כל רכושו ולעזוב את העיר.

האגדה ממשיכה ואומרת שבמקום לומר לנתיניו על החלום מבשר הרעה של אשתו, ואת אשר ראה בסכר בעצמו, החליט למצוא את הדרך לעזוב מבלי לומר להם דבר בנוגע לסכר.
אבל בהיותו מלך, איך יוכל להסביר לעמו את רצונות לעזוב? לכן הזמין את נכבדי העם אליו, ואמר לבנו הצעיר, שכאשר הוא יקלל אותו, יקום הוא – בנו, ויכה את אביו, לפני כל הנוכחים, וכך אכן היה, ולאחר שהנער הצעיר היכה אותו, קם המלך ואמר בכעס שלא יוסיף לגור במקום שבו ראו כולם את חרפתו ואיך הושפל, לאחר מכן ערך המלך מכירה פומבית של כל רכושו (והאגדה מוסיפה שהעם ניצל “את כעסו ועלבונו, כדי להשיג מהמלך מחירים זולים…) ואז עזב את מאריב עם כל משפחתו, וכך החלה נדידת השבטים מאזור מאריב אל כל ארצות ערב.

לאחר קריסת הסכר בשנת 575 והתייבשות השדות שבהם גידלו שבטי האזור מגוון גידולים חקלאיים ובעלי חיים, והיות והאזור לא יכל לקיים אספקת מזון לכמות תושבי הקבע במקום, החלה התפשטות שבטים בהרים המערביים בתימן, ואל תוך חצי האי ערב, ומשם לכל רחבי המזרח התיכון.

קישור בין סכר עתיק לעת הנוכחית ולהנדסת תודעה

נעשה חיבור קצר בין הסכר העתיק למתרחש בתימן של ימינו, ואספר לכם שב 31 במאי 2015 טענו החות’ים שמטוסי הקואליציה בראשות ערב הסעודית, הפציצו את סכר מאריב, וגרמו למבנה האבן העתיק נזקים, כל העולם הביע זעזוע על הפגיעה באתר ההיסטורי – ערוצי התקשורת, ממשלות ואפילו מנכ”לית אונסק”ו דאז, כולם מיהרו לגנות את סעודיה על מה שעשתה, תוך התעלמות מעדויות של תושבי המקום, שסיפרו שכלל לא הייתה תקיפה אווירית שפגעה בסכר מאריב, אלא שהחות’ים הציבו על מבנה האבן משגרי קטיושות שאותן ירו על כוחות צבא תימן בעיר מאריב והסביבה, ובסוף כשה BBC שידר את דברי אנשי המקום, את אף אחד זה לא ממש עניין, ואף אחד לא התנצל על פרסום הסיפור שהופץ ע”י החות’ים ולא על הגינוי לצד הלא נכון…

לא כל הקרבות בתימן מובלים ממניעים אידאולוגים, יש גם רבדים עמוקים יותר, הקשורים לשייכות שבטית, ולא רק של השבטים הרבים בתימן, ובאזור שלנו בני השבטים לוקחים מסורות ויריבויות עתיקות באופן אישי, ובנוסף לאידאולוגיה ולהיסטוריה שבטית, יש כמובן גם את כל מה שכרוך בכסף ושליטה על משאבים.

אז בואו נעשה חיבור נוסף של עבר עתיק לעבר לא רחוק ואל ימינו אלה, ואזכיר שבשנת 1984 החלה בניית סכר מאריב החדש, בסמיכות לאתר הסכר ההיסטורי, בטקס הנחת אבן פינה בנוכחות השייח’ זאיד בִּן סולטאן אָאל נהיאן המנוח, הנשיא הקודם (ואביו של הנשיא הנוכחי) של איחוד האמירויות הערביות, שמימן את עלות הקמת הסכר החדש, ואשר נחנך בדצמבר 1986 בנוכחות השייח’ זאיד בן סולטאן ועלי עבדאללה סאלח, נשיא צפון תימן דאז, שהפך ב 1990 עם איחוד תימן, לנשיא תימן המאוחדת.

ארבע שנים לאחר השלמת הסכר, הקרן לפיתוח של אבו דאבי, מימנה פרויקט שלב ב’ להקמת מערכת של תעלות הובלת מים להשקיה באורך של 66 ק”מ, שנועדו להחזיר את החקלאות המשגשגת לאזור מאריב.
הסכר ומאגר המים שמאחוריו, שיפרו משמעותית את מצב תושבי אזור מאריב ומבחינת זמינות מי שתייה והשקייה ותרמו לכלכלת האזור, והשפיעו לטובה על תימן כולה, כפי שהתבטא ב 2002 בדברי עבד רבו מנסור האדי, נשיא תימן (אז היה סגן הנשיא) שאמר: “העבודה בסכר מראיב הייתה אחד הפרויקטים החיוניים ביותר לתימן, שיושמו בסיוע איחוד האמירויות הערביות.”

זה הזמן לציין כי על פי המסורת מוצא השבטים באמירויות, הוא מהשבטים שיצאו מאזור מאריב, לאחר קריסת הסכר העתיק וחלקם התיישבו בשטח האמירויות.
אפשר לומר כי האמירותים ראו כפגיעה אישית, את כיבוש אזור מאריב ע”י החות’ים, שנעזרים בכוחות של נאמני הנשיא לשעבר האדי (שהאמירותים רואים בכך בגידה אישית של האדי – בהם) ורמז לכך ניתן לראות בדברי השייח’ מוחמד בן זאיד אאל נהיאן – MBZ נסיך הכתר של אבו דאבי, וסגן המפקד העליון של הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות, בביקורו באוגוסט 2015 אצל משפחות אמירותיות של חללי המערכה בתימן, כשהבטיח להם שסכר מאריב ישוחרר מידי החות’ים, ושוב בימים אלו ממש, ישנה מערכה עקובה מדם נוספת על השליטה במאריב, לאחר שהחות’ים פתחו במתקפה נוספת.
* אם תרצו לשמוע דיווחי חדשות ישירים, שיחות עם אזרחים במאריב, ובכלל לחוש את האווירה ברחוב, תוכלו להאזין לרדיו מאריב, תחנת רדיו קטנה ועצמאית בעיר.

יש לציין כי בנוסף לחשיבות האסטרטגית של אזור העיר מאריב, שנחשבת כשער לצנעא, צריך לזכור שבמחוז מאריב יש שדות נפט וגז מהחשובים בתימן, ושבנוסף לבית הזיקוק של מאריב, האזור נחשב כספק הגז העיקרי בתימן, ואזורים שונים במחוז מאריב, כולל העיר מאריב, החליפו ידיים פעמים רבות במהלך שנות הלחימה בתימן.

מילה על הדתות בתימן

לפני שנתחיל לדבר על השבטים בתימן, אספר לכם מעט על הדתות השונות בתימן, וכן – מדובר בלשון רבים, דתות ולא דת, אמנם הדת הרשמית במידה היא דת האסלאם, אבל ישנם גם בני דתות אחרות,
וגם האסלאם, כפי שאתם יודעים, מחולק בחלוקה העיקרית לשיעים וסונים, אך גם השיעים וגם הסונים מפוצלים לזרמים שונים.

זה המקום לציין כי אין נתונים מספריים מוחלטים שהתקבלו ממפקד אוכלוסין, והנתונים הבאים הם כולם אומדנים שונים, החל מהכמות הכוללת של תימנים שנאמדה בשנת 2020 בכ 29.88 מיליון איש, וכלה במספרים (כמותיים ובאחוזים) שיוזכרו בסעיפים הבאים.

* מוסלמים בתימן – כאמור האסלם זו הדת הרשמית בתימן, והמוסלמים מונים 99.1% מכל התימנים, רוב המוסלמים בתימן הם סונים, וכאן ישנם אומדנים שונים, תלוי איזה נתונים רואים, יש מקורות הנחשבים מהימנים שמדברים על 70% סונים, יש מקורות שנחשבים מהימנים לא פחות שמדברים על 65% ויש כאלו שמדברים על 53% סונים, וכאמור כמעט כל השאר מהאוכלוסייה יהיו שיעים.
בחלוקה גאוגרפית נראה את הסונים בדרום ובדרום מזרח, ואת השיעים בעיקר בצפון וצפון מערב תימן.

אבל כאמור גם בין הסונים יש זרמים שונים, הרוב שייכים לאסכולה השאפעית (الشافعي), ויש השייכים לאסכולה המאלכּית (مالكي), ואחרים הם מהאסכולה החנבלית המחמירה (الحنابلة), ולא נשכח את הסלפים (سلفية) שחלק ממחבלי אל-קאעידה משתייכים לפלג הסלפי הדוגל בג’יהאד הסלפי.

ואם חשבתם שבתימן השיעים יהיו מקשה אחת, אז אספר לכם שרוב השיעים שייכים לזרם הזיידי (زيدية) שהו הזרם הוותיק ביותר בשיעה ושאליו משתייכים החות’ים, אבל יש גם מיעוט שיעי מהזרם התרייסרי (اثنا عشرية) אליו שייכם השיעים באיראן, שאמנם זה הזרם העיקרי והגדול בשיעה כיום, אבל בתימן התרייסריים הם מיעוט (רובם גרים במחוז סעדה וחלקם בצנעא), אציין כי לאחר התבססות משטר המהפכה האסלאמית באיראן, גדל מספרם של התריסריים בתימן, וכנקודת עניין מיוחדת אציין כי נאמר שלאחר מלחמת לבנון השנייה (שנקראת בתימן מלחמת 33 הימים) ושהוצגה כניצחון גדול של חיזבאללה, הייתה תנועה של השתייעות – מעבר לשיעה, מהזרם התרייסרי, גם מצד בני שבטים סונים…
בנוסף ישנם גם שיעים השייכים לזרם האִסמאעיליה (إسماعيلية) שזה הזרם השני בגודלו בשיעה, אבל גם הוא מפולג ובתימן ישנו פלג הסֻלַימַאניה (سليمانية) שהם מיעוט שיעי קטן בתימן.

* יהודים בתימן – יהדות תימן היא קהילה עתיקה, שגם אותה הזכרתי במאמרים בעבר, ומקורה מגיע לימי שלמה המלך, ויש הסוברים כי החלה לאחר חורבן בית ראשון.
יש האומרים שבזמן המלך יוסף ד’ו נואס, מלך חִמְיַר האחרון, או אף בתקופת מלכים שקדמו לו, התגיירו אנשי ממלכת חמיר, שתפסה את מקומה של ממלכת שבא, ותחום שלטונה היה ברוב שטח תימן, הייתה ממלכה יהודית שהאמינה באל אחד, שנקרא בשם “הרחמן”.

רוב יהודי תימן ישבו בכפרים רבים בכל תימן, בערים הגדולות היישוב היהודי היה בשכונה מוקפת חומה.
היו קהילות בערים וכפרים שונים בכמעט כל מקום מיושב בתימן, עד גירוש היהודים מצפון תימן בשנת 1679 שאז גורשו היהודים בצו של המלך אחמד בן חסן אבן אל-אימם אל-קאסים, שהיה מהשיעים הזיידים, שנודע בשם האימם אל-מהדי, ושהיה ממשפחת אל-קאסימי, שנאמר שהיא נצר לצאצאי הנביא מוחמד.
צו המלך יצא אל מושלי המחוזות של תימן שהחלו בהדרגה למלא אחר הוראת הגירוש, והיות ומקום מושבו של המלך היה בגראס (الغراس) הנמצאת צפון מזרחית לצנעא, יהודי קהילת צנעא היו והראשונים שגורשו אל המדבר שבאזור העיר מַוְזַע (موزع) לא רחוק מעיר הנמל העתיקה מוקה (שעל שמה נקרא הקפה) במחוז תעִז (تعز) שבדרום מערב תימן, מה שמוכר בשם גלות מַוְזַע, שבגינה ניספו כשני שליש מבני הקהילות שגורשו למדבר הדרום מערבי.

יש לציין כי לא כל יהודי הקהילות מזרח תימן גורשו מביתם, היות ומפקדי חיל המצב הערבי, סירבו לבצע את צו הגירוש, ומספר מושלי מחוזות, משכו את הזמן בביצוע הצו, ובכך היציאה לגלות הייתה הדרגתית.
כשנה לאחר תחילת הגלות, בעקבות בקשת מושלי מחוזות בהם גרו היהודים לפני הגירוש, שפנו אל המלך האימאם אל-מהדי, ולאחר שהסבירו כי הם רוצים את היהודים בחזרה, כי לא נמצאו במקומם בעלי מלאכה בתחומים בהם עסקו היהודים, והוסיפו שגירוש היהודים הביא לחרון האל שגרם לאסונות טבע שונים בתימן, האימאם אל-מהדי הסכים לבקשת המושלים והורה על ביטול הצו וסיום הגלות, אבל התנה זאת בכך שלא יוכלו לשוב ולגור בבתים שאותם פינו, ולכן הקימו היהודים שכונות חדשות במקומות אליהם חזרו.

עליית יהודי תימן לארץ ישראל החלה בשנת 1881 (עליית אעלה בתמר) שהקימו את שכונת כרם התימנים ואת שכונת השילוח בירושלים, בהמשך עלו בגל עלייה נוסף בשנים 1911 עד 1914 (עליית יבניאלי) ולאחר מכן המשיכה עלייה קטנה קום המדינה, רוב מוחלט של יהודי תימן עלו לישראל במבצע על כנפי נשרים, בשנת 1949, אציין כי חלק מיהודי תימן, היו גם קהילת יהודי נג’ראן, שעל פי מסורת בני הקהילה, הם מבני עשרת השבטים, שברחו על נפשם מרדיפות הסעודים בשנת 1934 ועברו את הגבול לתימן, והיו מבין היהודים שעלו לישראל במבצע על כנפי נשרים.

כיום נשארו כמה עשרות יהודים בתימן, רובם אם לא כולם, בצנעא.

* נוצרים בתימן – שרידים לתקופה לפני בוא האסלאם, שבה הנצרות הייתה נפוצה, וכפי שהזכרתי במאמרים בעבר, הייתה ממלכה נוצרית באזור דרום חצי האי ערב כולל בתימן, שמרכזה היה באזור העיר נג’ראן (עיר הנמצאת בגבול תימן-ערב הסעודית).

כמו כל דבר בשכונה המזרח תיכונית, כך גם הנצרות בתימן, מחולקת לזרמים שונים, רוב הנוצרים בתימן הם נוצרים מהכנסייה האורתודוקסית האתיופית, וגם מהכנסייה האורתודוקסית הרוסית, אחרים הם קתולים השייכים לזרם של דרום ערב, ובצנעא תוכלו למצוא אפילו מעט נוצרים השייכים לכנסייה הפרוטסטנטית, ובעדן יש גם כנסייה אנגליקנית (ואפילו יש בית חולים קטן, המנוהל ע”י הכנסייה האנגליקנית), זכר לתקופה בה הבריטים שלטו באזור.

המיעוט הנוצרי הוא מיעוט נרדף בתימן, ומעבר לעובדה שכמו היהודים, הם מחוייבים לשלם ג’יזיה (جزية) מס הגולגולת שכל ד’ימי (ذمي) בן עמי הספר (יהודים ונוצרים) בני חסות במדינה מוסלמית בה חלים חוקי השריעה חייב לשלם.
יש מקרים בהם אף נמנע מנוצרים טיפול רפואי, אבל בתוך המיעוט הנוצרי, ישנה קבוצה קטנה הנרדפת יותר מכולם, אלו נוצרים עם רקע ועבר מוסלמי, שהמירו דתם לנצרות, ורובם מסתירים את זהותם הדתית, אחרת הם עלולים להירצח, יש שבטים שבמקרה הטוב מגרשים בן שבט שהתנצר, ובמקרה הרע מוציאים אותו להורג.

אף אחד לא יודע כמה נוצרים נשארו בתימן, חלקם נעקרו מביתם בעקבות רדיפות, חלקם אזרחים זרים, העובדים בתימן, ישנן הערכות מלומדות ואומדנים שונים, הנעים בין אלפים בודדים, ועד ליותר 50 אלף.

בני דתות אחרות

בנוסף לכל מה שנאמר עד כה, על נוצרים, מוסלמים ויהודים, יש שני בני דתות נוספות, מיעוט קטן של בהאיים שנרדפים וחלקם הפכו פליטיםן בארצם, ומיעוט קטן של הינדים, שחלקם (רובם) עובדים זרים, הנמצאים באופן זמני בתימן.

השפות המדוברות בתימן

השפה הרשמית בתימן היא ערבית, אבל כמו כל דבר בשכונה המזרח תיכונית, כך גם בתימן, יש מגוון של שפות ומבטאים, ואמנם השפות משתייכות לשפות הערביות הדרומיות, אבל לא כל השפות בתימן הן שפות ערביות, וישנם שרידים לשפות שקדמו להגעת הערבית לאזור.

שפת מהרי (Mahri = المهرية) שהיא שפה שמית אפרו-אסיאתית, שבה מדברים בני שבט המהרי, היושבים בתימן בנפת אל-מהרה, שהיא המחוז המזרחי ביותר בתימן, והגובל בסולטאנות עומאן (שגם בה יש דוברים בשפה זו, מבני השבט באזור הגבול) אציין כי השפה המדוברת בתימן נחלקת לשני ניבים, המערבי והמזרחי, ששניהם שונים במעט מהניב העומאני, בתימן נאמדים דוברי השפה בכ 70 עד 100 אלף איש, ומספר דוברי השפה בעומאן נאמד בכ 50 אלף (ויש כ 15 אלף באמירויות ובכווית, שהגיעו כעובדים זרים).

שפת סוקוטרה (Socotra = سُقُطْرَى) היא שפה ייחודית לאיים של ארכיפלג סוקוטרה, שסוברים שהיא שריד לשפה הימרית קדומה, ושנחשבת לאחת מהשפות המודרניות של דרום ערב, בנוסף מדברים בסוקוטרה ערבית בניב מקומי, מספר הדוברים בשפה נאמר בסביבות 175 אלף תושבי ארכיפלג סוקוטרה.

שפת הוביוט ( Hobyot = هوبيوت) המוגדרת גם היא כשפה דרום ערבית, ויש המשייכים אותה לשפות השמיות, ויש המשייכים אותה לשפות השמיות מהענף האתיופי עקב דמיונה לשפות אתיופיות, דוברי השפה נמצאים משני עברי הגבול של תימן ועומאן, בעיקר באזור החוף, מספר הדוברים בשפה בתימן נאמד בין כ 400 אלף לכמיליון איש ובעומאן בין כ 100 אלף לכ 200 אלף.

שפת ראזי (Razihi = الرازحية) אף היא שפה שמית המשויכת לשפות הדרום ערביות הקדומות (היחידה ששרדה כשפה חיה ומדוברת כיום) מוגבלת אף היא לסביבה גאוגרפית מוגדרת, באזור הר רזיח (جبل رازح) הנמצא דרום מערב לעיר סעדה (صعدة) ומעריכים כי דוברים בה מעט יותר מ 60 אלף איש.

השפה הערבית מתחלקת לניבים רבים, העיקריים שבהם הם ערבית בניב צנעא, ניב עדן, ניב חבאני, הניב הדרומי, ניב תעיז, ניב חצרמוות, והניבים הנוספים של המחוז, הניב הבדואי ועוד ניבים רבים ושונים.

מטבע הדברים אזכיר את השפה העברית התימנית, שהייתה כמובן שונה מאשר השפות והניבים שמדברים בתימן, שהתחלקה לארבעה ניבים: צנענית, עדנית, אבּיאנית, והניב הביידאני, ובנוסף יהודי תימן גם דברו עברית מקראית וארמית.

ולסיום נושא השפות בתימן, אספר לכם ששפות שהגיעו עם פליטים שמשום מה מצאו עצמם דווקא בתימן.
יש בתימן כ 250 אלף פליטים בני שישה שבטים סומלים שהגיעו לתימן, אתאז -Athaz, דג’ל – Dajel, האווייה – Haweeya, טארוק – Tarooq, אישאק – Ishaq, ומשבט מארף – Maraf, והם דוברים סומלית, אורומו (Oromoo) ועפרית (Afar)

ואולי לא תאמינו, אבל ישנה גם קהילה קטנה של כאלף פליטים וייטנאמים הנמצאים בצנעא, חודיידה, ותעִז, רובם מבני צ’אם המוסלמים (סונים) שבמקום להגיע למלזיה, כמו רוב הפליטים מבני צ’אם, איך שהו מצאו עצמם בתימן (חלקם אומרים שהם צאצאי סוחרים תימנים שהגיעו לוייטנאם לפני מאות שנים), ודוברים את שפת צ’אם (Cham).

השבטים בתימן

הקדמה

רוב אוכלוסיית תימן היא אוכלוסייה כפרית המתגוררת בכפרים ויישובים קטנים (כ 73%), רוב מוחלט של שבטי תימן אינם נודדים אלא יושבים בקהילות בישובי קבע של אנשים המחויבים לאדמה ולשטחם החקלאי, עקרונית כל כפר או ישוב שייך לשבט מסוים, והחלוקה השבטית מאפיינת גם את תושבי הערים, וכל שכונה תהייה של שבט מסוים.

מבנה ההנהגה בתימן הוא כבמסורת המבנה השבטי, ובראש הנהגת השבט יעמוד שייח’, שמנהל את כל ענייני השבט, על פלגיו השונים, מנהל כל ענייני השבט ואת הדיפלומטיה הבין שבטית בין השבטים השכנים ומול הרשויות, וכמובן השייח’ הוא יהיה זה שיעמוד בראש הלוחמים כשיוצאים לקרב.
בכפרים ובכל שכונה בערים תהייה קבוצת זקני השבט המקומית, שינהלו את ענייני היום יום של אנשי השבט בכפר או בשכונה, כולל ניהול משפטים ויישוב סכסוכים, ומה שלא יוסדר, יגיע לדיון במועצת זקני השבט ולטיפול השייח’.

בשבטים השיעים, כגון השבטים הזיידים, לשייח’ תהייה גם לגיטימציה דתית ונאמנות דתית מצד בני השבט, והשייח’ כמו כל שאר השבט יהיו נאמנים לאימאם.

בעיניים מערביות תימן (וחברות שבטיות אחרות), מתוארות במקרים רבים כאזור חסר חוק וסדר וארץ חסרת משילות, תיאור זה נובע מבורות וחוסר הבנה של מבנה השבט ותפקידו בחיי קהילות השבטים בתימן, את מערכות היחסים המורכבות בתוך השבטים ובהתאגדויות – קונפדרציות של שבטים, ואת השפעתם הישירה על עיצוב חיי המשפחות השבטיות, הקהילות, ואזורים שלמים בתימן, ומכאן זיקה ישירה לעיצוב ההיסטוריה והתרבות של תימן כולה.

צריך גם לזכור כי שבטי הצפון שונים משבטי הדרום, לא רק בדתם, אלא גם במנהגים, במסורת, בלבוש, וגם האוכל שונה ממקום למקום.
בעיקר בשבטי צפון תימן יש פתגם המגלם בתוכו תפיסת עולם ודרך חיים, שכדאי שכל מי שמנסה להבין את המתרחש בתימן יכיר: “השבטים הם תימנים ותימנים הם השבטים”.

מילה על המבנה השבטי

כדי שנוכל להבין את הלכי החשיבה הנובעים מאלפי שנים של תרבות שבטית, ואת המשמעות של פעולות של שבט או התאגדות שבטים לפעולות מסוימות, ולכך שלמעשה השבטים בתימן הם יותר התאגדות חוזית בין קבוצות שונות של השבט, מאשר שייכות לשושלות משפחתיות, וגם בתימן של ימינו אלה במאה העשרים ואחת, כדי להבין את תימן, צריך להבין את המבנה והסדר ההיררכי שבתוך השבטים ושל שת”פ בין חלקי השבט ובין שבטים שונים, וכדי להבין זאת, נתחיל מהבסיס.

אציין כי במקומות שונים בשכונה המזרח תיכונית, ישנם בערבית שמות שונים ליחידות שבטיות, ובהמשך נשתמש בשמות המקובלים בתימן (השונים מאלו המוכרים לנו בארץ ובאזורים אחרים בשכונה), ובתימן הטרמינולוגיה משקפת את תרבות ומסורת השבטים בתימן, שכאמור ברובם המכריע אינם שבטים נודדים.

בית = بيت = Bayt כמה פשוט שהבסיס הראשוני הוא המשפחה, בית אב, משק הבית של המשפחה הגרעינית נקרא בפשטות בית.
היות וכאמור קהילות השבטים בתימן ברובן אינן של שבטים נודדים, אלא יושבי קבע, הבית הוא במקרים רבים גם בית סימבולי וגם בית פיזי, שבו מתגוררים בני משפחה אחת ובמקרים רבים גם שניים – שלושה דורות של בני משפחה, כמו שמוכר לנו מהכפרים הערבים בישראל, ובבתים הגדולים נמצא גם משפחות גרעיניות של בני דודים, הגרים באותו בניין משותף, השייך במקרים רבים לסב המשפחה של הבית.
בנוסף לתא המשפחתי, כל בית מהווה יחידה כלכלית אחת של ייצור ושל כח כלכלי משותף, כולל החזקה של רכוש משותף, כאשר מת הסב המשותף בעל הבית, הרכוש מחולק לפי חוקי הירושה של השבטים, ומוביל לעיתים להתפלגות של בתים, והקמת בתים חדשים.
כמובן שהבית מהווה בסיס של אחריות משותפת לאספקת הגנה לבני אותו הבית, ואם עולה הצורך, אז גם להתקפה.

חֶבֶל = حبل = Habl זו המילה המתארת קבוצת בתים – בתי אב, בתוך השבט שיש לה אב משותף במורד השושלת המשפחתית, לא ממש מקביל לחמולה המוכרת לנו, אבל גם לא רחוק מהמשמעות.
בנוסף למילה חבל, הבאה לתאר קשר המאחד סיבים בודדים חלשים לכדי חברל אחד חזק, משתמשים גם במילה לחם = لحم = Lakhm מלשון לחבר – לאחד, ויש המשתמשים במילה בדן = بَدَن = Badan מלשון גוף, ולפעמים פשוט משתמשים שוב במילה בית.
לקבוצת המשפחות – החבל, יש מנהיג נבחר – אחד מזקני החבל, שנבחר למנהיג הקבוצה (שבתוך הקבוצה נקרא בתואר כבוד: עין, או עקיל, ולפעמים אפילו שייח’)

קריה = قرية = Qarya כאן אנו עולים שלב בהיררכיה השבטית ומגיעים לכפר, שיכול להיות שייך כולו לאותה המשפחה המורחבת הגדולה שמוצאה מאב משותף וכוללת מספר ‘חבלים’ ויש כפרים שבתחומם גרים מספר חבלים המשוייכים לאבות שונים, אבל כולם יהיו מאותו השבט, ובהנהגת הכפר יהיה ראש כפר הנבחר ע”י מנהיגי החבלים.

הכפר משמש כיחידה טריטוריאלית ומעין יחידה “חוזית” בין בני הכפר, של בריתות המאחדות בין בני הכפר, גם אם הם מחבלים שונים, כולל בריתות נישואין, שת”פ כלכלי, ובעבודות ציבוריות משותפות לטובת הכפר, וכל בן כפר אמור לשלם מעין מס – ע’רם = غرم = Rarm / Gharram מילה שמגיעה מהמילה הערבית לקנס, שנועד לכיסוי עלות עבודות ציבוריות לטובת הכלל, וכן גם לכסות את עלויות הפיצוי הכספי המוכר בשם דייה = دية = ‎ Diyaהוא תשלום כופר נפש, במקרה של פגיעה בבן כפר אחר שגרמה לנזק חומרי, לפציעה או למוות, בני הכפר היחידים שלא חייבים לשלם את הע’רם, הם החלשים שבכפר, שלא יכולים לעמוד בעלות הכספית.

יש לציין שבתימן – פגיעה בבן חסות (דִ’ימִי = ذمي = Dhimmi) כמו היהודים או נוצרים החיים בתחומי הכפר או תחום האחריות של השבט, תגרור תשלום דייה מלא או אף גבוהה יותר מאשר בפגיעה בבן השבט, וכמוה כפגיעה בכפר כולו, וזה בניגוד לנהוג בחלק מהאסכולות השונות באסלם, שמקובל לשלם דייה פחותה לכדי שליש (האסכולה השאפעית) או כדי מחצית (האסכולה המאליכית).

בתימן יכול בן כפר לעזוב את ‘ברית הקריה’ – של הכפר בו הוא גר, בין אם מרצונו ובין אם הוא נאלץ לעזוב כפיצוי על ביצוע פשע, ולעבור לכפר אחר של השבט ורק מחויב להעביר את נאמנותו לכפר החדש, בטקס קצר שבו ‘נחתם’ מעין חוזה חדש בינו לבין הכפר החדש.
ולא רק אדם בודד יכול להעביר נאמנות, ולחתום חוזה חדש, לפעמים בתימן יכול כפר שלם, או אפילו חלק שבטי שלם (אוזלה) יכול באמצעות התחייבות חוזית חדשה, להתחייב בברית אפילו לקבוצה שבטית אחרת או אף לקונפדרציית שבטים חדשה.

עוזלה = عزلة = Uzla זו מילה המתארת את השלב הבא במבנה השבטי, והכוונה למקטע שבטי – חלק של שבט, שיכלול כמה כפרים ואף עשרות כפרים (המשמעות היא מעין ממלכה קטנה)
שמות נוספים הם פחוד’ = فخذ = Fakhudh או מיחלף = مخلاف = ‎ Mikhlaf ואפילו בטן = بطن = Batn

גם בשלב ההיררכי הזה בשבט, זהות קבוצת השיוך השבטי הזו היא אזורית – טריטוריאלית, ועדיין נשמר הקשר בין הכפרים מאותה העוזלה, כולל קשרי נישואין וקשרי מסחר, הזהות של כל אחד מחברי העוזלה היא זהות שבטית, וזהות של כל עוזלה כגוף נפרד תתבטא בדרך כלל כאשר יש סכסוך עם עוזלה אחרת, ונאמנות חברי העוזלה כלפיה תתבטא בזמו שיש צורך הבגנה (או התקפה).
בראש כל עוזלה עומד שייך שנבחר ע”י ראשי הכפרים.

קאבילה = قابلة = Qabila – השבט, שיהיה מורכב ממספר החלקי שבט, שכל אחד בתורו מכיל מספר כפרים / קהילות עירוניות, המכילים מספר קבוצות משפחתיות, המכילות מספר בתים של בתי אב.
כל שבט עדיין מקושר לאזור גאוגרפי אחד, שבו נמצאים בני השבט, ויכול לכלול מאות אלפי אנשים.

כאמור השבט הוא התאגדות חוזית של מרכיבי השבט השולטים בטריטוריה גאוגרפית השייכת לקבוצות המשפחתיות המרכיבות את חלקי השבט.
בראש כל שבט עומד שייח’ הנבחר ע”י מועצת זקני השבט, ומנהל את כל ענייני השבט.
לשבטים השיעים יכול גם להיות אימאם של השבט המהווה את הסמכות הדתית רוחנית.
המצב היחיד בו השבט מתאחד ונע כחטיבה אחת, הוא במצב של מלחמה כנגד שבט אחר או גורמי חוץ.

התאגדות שבטים – פדרציה של שבטים – היא ברית חוזית בין מספר שבטים שונים, המקושרים ביחסים ואינטרסים משותפים, הפועלים יחד למען השגת מטרות משותפות, בין אם פוליטיות ובין אם כלכליות, בעיקר אם יש מצב בו שנושא הכלכלי חוצה גבולות של הטריטוריות השבטיות, כמו נושא התארגנות לניצול משאבי טבע, כגון נפט וגז, או מחצבים מינרליים.

התאגדות השבטים שבמקרים רבים בעבר הונהגה ע”י אחד מהשייח’ים שהפך לדמות בולטת, והתקבל כשייח’ של השייח’ים = شيخ المشائخ, שכלפיו נשבעו אמונים השייח’ים של השבטים המרכיבים את הפדרציה, אשר המסמיכים אותו לחתום על הסכמים, חוזים ובריתות, או לבטלם, מול המדינה ושבטים אחרים.
אין התאגדויות שבטיות רבות בתימן, וידוע לי רק על שני שייח’ים של השייח’ים, כמו סאדיק בן עבדאללה אל-אחמר, שייח’ השייח’ים של פדרציית שבטי חאשיד, וסינאן בן עבדאללה בן סאלח אבו לחום, שייח’ השייח’ים של פדרציית שבטי בקיל.

השפעת העידן המודרני על תרבות השבטים

החיים בעידן המודרני, ובתקופות של תהפוכות משנות מציאות, אנו רואים שכמו בכל מקום ישנה השפעה על חיי השבטים, גם בתימן תרבות השבטים עלולה להתערער, וכך גם מבנה ההיררכיה המסורתי של השבט, בין אם זה מהשפעות חיצוניות ובין אם מדברים פשוטים יותר כגון העידן שבו בן שבט יכול לצאת לעבודה ולקבל תגמול כספי כשכר, שמעניק לו עצמאות כלכלית, דבר אשר גורם לבני התא המשפחתי להיות פחות תלויים בראש המשפחה, וכן ישנה השפעה להתגייסות כלל שבטית ורב שבטית, למלחמה משותפת, תחת מנהיג צבאי ומנהיגות רוחנית ודתית, שאינם בהכרח מהנהגת השבט המסורתית, גורמת לתהפוכות בתהליכי קבלת ההחלטות של ראשי השבטים ומועצת הקונפדרציות הבין שבטיות.

החלשות חוק תרבות השבט

זה המקום לציין כי משמעות הקניין המשותף ברמת התא המשפחתי, ובמקרה הרחב יותר, ברמת החבל – החמולה, כולל בעלות על שטחי מרעה, אדמות ואוצרות טבע, משמעות סכסוך עסקי, היא אינה עניין פרטי, אלא הופכת לעניין שבטי, וזו אחת הסיבות שמצד אחד יש מערכת בוררויות משפטיות בכל אחת במחלקי השבטים, מרמת המשפחות – החמולות, דרך רמת הכפרים, עבור לרמת מקטעי השבט ועד רמת השבט, וכן גם ברמת ההתאגדויות של השבטים, ובכל המערכות המשפטיות הקו המנחה הוא ניסיון להגיע לבוררות ולפיוס, החלטות המשפיעות על אנשי השבט, נעשו לאחר דיון ובהחלטה משוטפת בהובלת השייח’.

אבל בתקופה של העשור + החולף, החלה תופעה של פוליטיזציה של התנהלות השבטים מול המדינה (ו/או מול החות’ים), שייח’ים – ראשי השבטים לקחו על עצמם קבלת החלטות שבעבר נעשתה בקונצנזוס, ללא התחשבות בבני השבטים, וישנה אמירה כוללת של בני שבטים רבים, שבמקום שראש השבט יהיה נציג השבט מול המדינה, הפך השייח’ לנציג המדינה כלפי השבט, כל אלו תרמו למצב שבו תרבות השבט שבה נעשו הדברים בדרך של הנהגה ברשות שהעניקה את הסמכות, המעלה ההיררכיה השבטית, התדרדרה למצב שבו יש לחלק מבני השבטים, תחושה שראש השבט כבר אינו מייצג את טובתם, וכל אלו תרומים להחלשות יכולת ההשפעה והמשילות של המדינה, סכסוכים פעוטים שבעבר הסתיימו בבוררות שהובילה לפשרה, מגיעים כיום למצב שו ישנן מלחמות שבטיות לנקמות דם, וכמובן מלחמת הכל בכל שרואים כיום בתימן ובין צפון לדרום, בין שיעים לסונים, ובין שבט לשבט.

רשימת השבטים

בתימן ישנם הרבה מאוד שבטים, חלקם ממקורות עתיקים מתקופות שקדמו לאסלאם, חלקם עם שורשים ממחוזות רחוקים ועמים עתיקים, חלקם הם המקור לשבטים אחרים בכל רחבי המזרח התיכון.
כאמור רובם יושבי קבע, אבל ישנם גם שבטים נודדים, ואפילו שבטים בדואים.
חלק מהשבטים הם למעשה שבטים גדולים המאגדים תחתם תתי שבטים רבים, תחת שושלת משותפת אחת, וחלקם שבטים קטנים יותר, אבל במקום שאביא בפניכם רשימה חלקית, עם שמות שבטים שלא אומרים דבר ורובם לא יהיו מוכרים, הנה קישור לרשימה חלקית, מתוך וויקיפדיה, שם תוכלו להיכנס לכל אחד מהשמות המופיעים ולראות את מרכיבי ומאפייני השבטים השונים.

כדי להבין מעט את המורכבות של השבטים בתימן, הנה לדוגמה מפת השבטים העיקריים בתימן ועץ שבט חמדאן, אחד השבטים הגדולים, העתיקים ומרובי הענפים.

עוד מילה על חלוקות ופילוגים

אבל בואו נסבך עוד קצת את העניינים בתימן, כי בנוסף לפילוג הדתי בין הסונים לשיעים (ולפילוג בתוך הסונים ובתוך השיעים) ובנוסף לפילוג השבטי, נוסיף גם פילוג נוסף שנובע מהיסטוריה של שושלת משפחתית וייחוס המביא עמו כבוד, ומדובר על החלוקה של התימנים הזכאים לשאת את התואר סייד (سيد‎) כלומר צאצא משושלת הנביא מוחמד.

בתימן יש כ 5 מיליון סאדאת (سادات = סייד ברבים) בסך הכל 200 משפחות ענפות, שעל פי המסורת משתייכות לשושלת הנביא, מתוכם 90% מהם מבני חסאני (حسنی) ושאר ה 10% הם מבני חוסייני (حسینی).
מרבית הסאדאת בתימן הם צאצאיו של יחיא אל-אימאם אל-האדי בן אל-חוסיין בן אל-קאסים אל-ראסי, צאצא של חסן בן עלי.
לציין כי יחיא הגיע לתימן בשנת 260 לספירה ההג’רית מעיר הקדושה מדינה בתקופת השלטון העבאסי, והוא זה שהחל את החלת השיעה בתימן, שלפני כן היו כל התימנים סונים.

וכדי לזרות עוד קצת מלח על פצעיה של תימן, ואולי גם להסביר משהו למי שחושב שיוכל לבוא מבחוץ, ללא הבנה על המתרחש בתימן ומהיכן מגיעות המחלוקות, אוסיף כי על פי האמונה השיעית הזיידית, ראשות המדינה – נשיא וראש ממשל לא זאת בלבד שחייבת להיות בידי שיעים, אלא שזה חייב להיות אך ורק מבין הסאדאת, מצאצאי חסן בן עלי, או חוסין בן עלי, ואם יהיה ראש ממשלה אחר פרט להם, זה מוגדר כגזל…

אוסיף עוד ואזכיר כי המלחמה הנוכחית בין השיעים הזיידים החות’ים אינה הראשונה, ואימאמים שיעים שלטו בתימן במשך כ 1,200 שנה עד מלחמת האזרחים בשנת 1962 בין המלוכנים הנאמנים לשלטון האימאם הזיידי, לבין הרפובליקנים שקיבלו תמיכה מצרית, הופלה הממשלה ותימן הפכה לרפובליקה שהשלטון בה הוא לכאורה חילוני.

משנת 1962 כבר שש פעמים נלחמו השיעים בסונים ובממשלה, במה שתמיד מוגדר על ידם במאבק למען זכויות השיעים, ואילו החות’ים מוחים מאז 1994 על מה שהם מגדירים כהגבלת הממשלה על פעילויות דתיות ופוליטיות של השיעים במדינה, ועל מאמצי הממשלה להרוס את התרבות והאמונות של הזיידים, וכדי להוסיף פלפל ולסכסך גם עם השכנה הגדולה, הם מוחים גם על המדיניות המגבילה של הממשלה לפיתוח במחוז סעדה שממנו צמחו החות’ים, ושנמצא בלב הסכסוך בין החות’ים למה שהם מגדירים הווהאבים הקיצונים מסעודיה.

במהלך השנים נחתמו הסכמים שונים שלא ממש כובדו ולא קויימו במלאם (אם בכלל) כגון הסכם ‘שלום’ (שבא לסיים את המרד החות’י שהחל בשנת 2004) בין השיעים לממשלה משנת 2007, ושנה אחר כך בתיווך קטר נחתם בדוחה הסכם שנועד לדאוג למימוש ההסכר הקודם, שכמובן כרגיל לא כובד וכל אחד מהצדדים האשים את השני בהפרתו.

אל כל הסכסוכים תוסיפו את חוסר שביעות הרצון של השיעים מהממשלה, גם כשהנשיא וגם ראש הממשלה הם שיעים זיידים, ומביאים לדוגמה שעלי עבדאללה סאלח, לשעבר נשיא תימן הזיידי, שלח כח מחיילי המשמר הנשיאותי לעזרתו של סדאם חוסיין במלחמת איראן-עיראק, וכן הסכמים ושיתופי פעולה בין לאומיים של תימן עם ארה”ב למלחמה באל-קאעידה, וכמובן את העובדה שהנשיא מינה את אחיו למחצה, הגנרל עלי מוחסן אל-אחמר (שאותו הם מכנים “עלי הכימי” וטענו שהשתמש כנגד השיעים בנשק להשמדה המונית) כמפקד המערכה במלחמה נגד החות’ים, בסבבי הלחימה השונים מאז 2004 עד 2011 שאז התפטר, וכמובן העובדה שלטענת החות’ים ממשלת תימן קרובה במיוחד לממשלת סעודיה.
מעשים אלו זיכו את הנשיא לשעבר סאלח, בתארים מפוקפקים כגון אנטי זיידי, בעת’יסט ותומך של הווהאבים, ושממשלת תימן בכללה היא תומכת המערב המשוקץ ומשתפת פעולה עם הווהאבים הסעודים…

מילה על החות’ים

למי ששכח אזכיר כי החות’ים שהיא למעשה קבוצה שיעית זיידית שמקורה במחוז סעדה, נקראים על שמו של סייד חוסיין בדר אלדין אל-חות’י (السيد حسين بدر الدين الحوثی) שייסד את התנועה בשנות השמונים במאה הקודמת, והיה המנהיג הדתי של הקבוצה, אציין שבדר אלדין בן עמיר אלדין בן חוסין אל – חותי, (האבא של חוסיין) היה הרוח החיה מאחורי הקמת התנועה, ממקימי מפלגת אל-חק, והמנהיג הרוחני של החות’ים.

חוסיין היה ממתנגדיו של הנשיא לשעבר סאלח, והיה ב 1990 ממקימי מפלגת אל-חק (حزب الحق = מפלגת האמת) מפלגה שיעית זיידית והיה חבר פרלמנט, והקים את תנועת שבאב אל מואמינין (شباب‌المؤمن = בני הנוער המאמינים) שמה הקודם של ארגון הטרור החות’י “תנועת אנסאר אללה” (حركة أنصار الله) הקים את רשת בתי הספר ללימודי אסלם במחוז סעדה, והוא זה שטבע את הסיסמה החות’ית הכה מוכרת: “אללה אכבר, מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללת יהודים וניצחון האיסלאם” שהפכה להיות הקריאה והסיסמה הרשמית של החות’ים.

כבר לאחר אירועי ספטמבר 2001, שאז הוא החל להביע דעות סלפיות וגם החל לשכנע חברי פרלמנט לפרוש ממפלגת הקונגרס התימני לרפורמה, שלטעמו לא הייתה מספיק אופוזיציונית לפעולות הממשלה, קרא לכלל המוסלמים לדבוק בתורת אהל אל-בית (أهل البيت = אנשי הבית) בפרשנות והמשמעות השיעית זיידית, והרי הוא עצמו שייך לפי המסורת למשפחת הנביא… וכמובן הוא היה מנהיג “מהפכת סעדה” המרד החות’י בממשלה של סבב הקרבות מ 2004 שאז גם נהרג.

אזכיר גם כי אחיו הבכור – יחיא בדר אלדין אל-חות’י, הוא המנהיג הפוליטי של החות’ים, ועומד בראש מפלגת אנסאר אללה.
אחיו הצעיר – עבדול מאליק אל-חות’י, שהיה גם הוא מראשי המאבק המזויין של החות’ים בממשלה, הפך למנהיג הצבאי ב 2006, כיום כמובן שגם הוא ‘מנהיג פוליטי’ במפלגת אנסאר אללה.
כדי שנוכל להבין מעט מהלך החשיבה של עבדול מאליק, מנהיג החות’ים, אביא את דבריו על הסיסמה שטבע אחיו: “לא כפינו את הסיסמה הזאת על אף אחד ולא נלחמנו באף אחד כדי לאלץ אותם לצעוק את הסיסמה הזו, ולאיש אין זכות להילחם בנו כדי להכריח אותנו לשתוק.”

אפשר לנסות לפשט את ליבת הסכסוך בתימן, בנוסף לסכסוך הדתי, של המאבק בין השיעים לסונים, החות’ים מבחינתם פשוט מנסים לחדש את ימי הזהר של השבטים הזיידים, שנגוזו עם פרוץ מלחמת האזרחים הקודמת של בתימן בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, ושלאחריה שוב חזרו למעמד והשפעה, עד ששוב ירדה השפעת השבטים הזיידים עם איחוד תימן במאי 1990, כאשר נוצרה באיחוד צפון ודרום תימן, הרפובליקה הנוכחית של תימן, ולנסות להחזיר את שלטון האימאמים הזיידים לתימן.

למען ההיסטוריה אזכיר כי השבטים הזיידים עשו חיים קשים מאוד לאימפריה העות’מאנית בכיבוש צפון תימן, ולאחר שהצליחו לבסוף העות’מאנים לכבוש ולנסות לשלוט בצפון תימן, אחת הטעויות שעשו הייתה שסירבו להכיר בסמכות הדתית של האימאמים הזיידים, וגם לא בסמכותם לשלוט בשבטים, ולא פחות גרוע מכך, הייתה ההחלטה של האימפריה העות’מאנית הסונית, שבתימן כולה בתי הדין השרעיים, יהיו כולם סונים, גם בשטחי השבטים השיעים, וכמובן שדרכו של השלטון הכובש העות’מאני,הובילה לחיכוך בלתי נמנע שהוביל למרידות, ובאחת המרידות הכריז בסוף שנת 1910, האימאם חיא מחמד חמיד אל-דין (שהיה כמובן שיעי), מי שלימים נחשב למייסד תימן המודרנית, על ג’יהאד כנגד הטורקים.

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון
קרדיט לתמונות: וויקיפדיה