ברקע הסכמת ישראל לרכש מטוס החמקן במסגרת הסכמי ‘ברית אברהם’ – דעה
טוב ככה,
נתחיל מהסוף: מסתבר שמלפפונים חמוצים באמת עושים ממלפפונים.
והקשר ?
בשבועות האחרונים אנו עדים לבליל שיח פופוליסט רדוד להכעיס בנושא הסכמתה / אי-הסכמתה של ישראל לרכש מטוס החמקן במסגרת הסכמי ‘ברית אברהם’ (המכונה ‘עסקת המאה’).
השתדלתי לאורך תקופה ארוכה לשמר את עצמי מחוץ למחול השדים ההזוי והבזוי בו לכל בור ונבער חייב להציג את מרכולתו בשער בת רבים.
דעתי היא כי שתיקה כשלעצמה היא דבר ערכי מבורך, אך מחשש לעבור במזיד על הציווי “מלפני עוור לא תתן מכשול” אני רואה צורך להתערב ולהתעכב.
לאורך השנים ממשלות ישראל והעומדים בראשם קבלו החלטות שנויות במחלוקת.
אם ניקח לדוגמא את נושא הסכם בגין-סאדאת (והפקרת סיני), שיחות קאמפ דיוויד, הסכמי אוסלו, חברון, הבריחה מדרום לבנון, גירוש קטיף, החלטת 1701, סאגת המגנומטרים ומערכת צוק איתן.
המכנה המשותף לכל אלו – היא החלטת ראשי הממשלות לבצע את אותן מהלכים בניגוד לדעתו של הצבא (כאשר בחלקן המחלוקות קיבלו פומבי כזה או אחר).
לראש הממשלה יש את מלוא הסמכות לבצע את המדיניות (מדינית / ביטחונית / כלכלית / משפטית) שרואה הוא לנכון ליישם תוך קבלת המנדט מהעם בהליך דמוקרטי המתקרא – בחירות.
בשנים האחרונות, הציבור בישראל למד להכיר גוף נוסף – שזכה לניעור והכרה יוצא מן הכלל – המטה לביטחון לאומי (המל”ל), כן, מדובר באותו גוף שהוסב שמו בשנת 99′ מצ”ובל (צוות ביטחון לאומי) למל”ל.
המל”ל הוקם במטרה להוות גוף ייעוץ וביצוע חוץ ארגוני מקביל בהליך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה – המתהדר בגלריה של אנשי מקצוע בעלי רקע עשיר במגוון נושאים.
יתרונו של המל”ל בא לידי ביטוי בהתנהלותו העצמאית כגוף חוץ ממסדי מובהק, הנהנה מסמכויות מורחבות (בין היתר – זימון נושאי תפקיד ונגישות לדו”חות מודיעיניים מקשת הגופים הביטחוניים) לצורך עבודתו בשוטף הנהנה מאמון ראש הממשלה.
ולשם מה ניתכנסנו?
מתוקף סמכות היות המל”ל גוף המייעץ מוטה מבצע – נוהג ראש הממשלה להטיל עליו תפקידים מדיניים בשליחותו ובמגוון נושאים, שרק מעטים מהם זוכים למעט זרקור. מהמפורסמים שבהם – עסקת הצוללות.
אתייחס בקצרה לשאלה – מדוע אם כן נחוצה מעורבותו של המל”ל בהחלטה צבאית פרופר על פניו?
סוגיית רכש צה”לית היא נושא רגיש, הן בפן התיעדוף הבין-חילי, ועל אחת כמה וכמה בפן האסטרטגי לטווח רחוק בעיקר כשהנושא על הפרק הוא ההצטיידות בכלי בעל חשיבות כן / לא.
ההחלטה בעניינם צריכה להתקבל מתוך מכלול רחב של שיקולי עומק במישור המדינתי – כאשר גוף מערכתי גדול ככל שיהיה – מנוע מכורח תהליכים טבעיים – להחליט בהם.
כן, עליו להשמיע אמירה, וודאי שלהציף צורך ואף ללחוץ – זהו אכן תפקידו, אך ההחלטה בעניין – נתונה לשיקול דעת חיצוני – ראה”מ ואנשיו במל”ל.
מניח שעד כה הדברים ברורים.
ובכן, לאור האמור לעיל, מובן מדוע השיח בנושא הסכמת / אי הסכמת ישראל לאספקת מטוסי החמקן – הוא רדוד ופופוליסטי.
רדוד – מאחר ונעשה ניסיון ציני נואל ונטול רגשות במטרה לנצל את מעט הידע הציבורי – על מנת להתנגח ולשסה במדיניות שאותה מוביל ראה”מ בנימין נתניהו – משל היה שלטון מלוכני.
פופוליסטי בעיקר מן הסיבה שדווקא אלו הלשעברים – הטורחים להשמיע את התנגדותם (בכל נושא הנושא את חתימת שמו של ראה”מ אגב) ויודעים דבר או שניים על אותן יכולות טכנולוגיות בלעדיות מובהקות המשותפות לישראל ובעלות בריתה – בה בעת יורקים לבאר ממנה שתו ומוליכים שולל באמתלות שווא ובעזות מצח.
מטריד עד כמה שמאותם מתנגדים קולניים לא זכינו לשמוע קולם עת צייד בנשק יצחק רבין המנוח את כנופיית רב המחבלים ערפאת, או כשאהוד ברק הבריח את כוחות צה”ל מלבנון – כגנבים בלילה, או כשאריאל שרון החליט על פינוי מתיישבי קטיף בניגוד לדעתם של אנשי הצבא – לא זכינו לשמוע את אותם דוברים עולים על בריקדות וזועקים חמס.
מסתבר אם כן, שמלפפונים חמוצים באמת עושים ממלפפונים.
ויהיו נא אמרנו לרצון לפני אדון כל.
שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה בגאולת עולם.
כתיבה וחתימה טובה,
לשנה טובה ומתוקה תכתבו ותחתמו!
קרדיט: סבאבו
