מדוע החיזבאללה אינו מתמזג עם צבא לבנון ?

החיזבאלה בונה תאוריות מצוצות מהאצבע, כדי לשכנע את אזרחי לבנון לתמוך בו ולא בפירוקו מנשקו

מי שמתנגד לפירוק החיזבאללה מנשקו, חוזר ואומר כי נוכחותם היא לקיים מדיניות הרתעה אל מול השאיפות הישראליות בלבנון, כלומר אם החיזבאללה יוותר על נשקו, ישראל תפלוש ללבנון, תכבוש אותה, תקים בה התנחלויות, ותנצל את המשאבים העיקריים שלה.

כמובן, אין משאבים בלבנון. בחיפושי הגז במים הלבנוניים לא נמצא גז עד כה. המים בלבנון סובלים מזיהום, ומי התהום בבקעה מתרוקנים במהירות בגלל שימוש בזבזני חסר הבחנה. לבנון סובלת ממחסור בתכנון אזרחי, זיהום סביבתי, אוכלוסיית יתר בגלל הפליטים שנספחו אליה כולל שיעים מיובאים , חוסר היכולת של המדינה לספק חשמל ברציפות, חוסר יכולתה לספק מים לבתים, חוסר יכולתה לאסוף פסולת זבל או להיפטר ממנה. עם זאת, החיזבאללה מתעקש כי לישראל יש שאיפות לכבוש את המדינה, וכולם מחכים רק לבריחה מהמדינה.

אך הבה נניח, כי ישראל מבקשת ,לדברי חיזבאללה, לחסל אותם, בכדי לנצל את הכאוס בלבנון, וזה מחייב את הלבנונים להיות מוכנים, להגן על מדינתם מול הישראלים, מה שמעלה את השאלה הבאה: מדוע לא קם צבא לבנון להגן על המדינה?
התשובה היא השחיתות וזה נובע מחוסר החוקתיות של מיליציית חיזבאללה, המפלגה משתמשת בשריריה, כדי להגן על השחיתות ולשמור על בעלי בריתה המושחתים בשלטון.

תומכי חיזבאללה עונים, כי לצבא לבנון אין את הכח, ואינו חמוש דיו, כדי להתמודד עם ישראל, אם כך המצב, מדוע חיזבאלה לא מצטרף
ולא משתלב ב”צבא לבנון “, ועל ידי זה הוא היה מעניק את כוחו ונשקו שהוא מתהדר בו?

חוסר רצונו של חיזבאללה להשתלב בצבא לבנון, הוא עלבון לצבא עצמו, מכיוון שהוא מעיד על כך שהמפלגה אינה מאמינה במדינה או בצבא שלה. באשר למתנגדי המיזוג מתוך צבא לבנון , הם חוששים כי המיזוג יעניק למפלגה הפרו-איראנית את היתרון בתוך הצבא, ויתן לה האפשרות להפיכה צבאית ולהקים שלטון צבאי.

אולם רעיון המיזוג לא אומר שהמיליציה של החיזבאללה צריכה להצטרף לצבא לבנון כפי שהיא, אלא שהצבא יקבל את הנשק של החיזבאללה, כולל הטילים שלה ורשת התקשורת החשאית שלה, וגיוס אנשי חיזבאללה לשורות הצבא ותהליך הגיוס יהיה כמו בכל צבא, פירושו הכנת אנשים לאימוץ תורת הלחימה של הצבא.

“דוקטרינת הלחימה” של חיזבאללה היא, שמירת אמונים לפקיה השיעית, כלומר מנהיג המהפכה האירנית, עלי חמינאי, ואילו האידיאולוגיה של צבא לבנון היא, להגן על המדינה מפני כל תוקפנות חיצונית. יתרה מזאת, מעורבותם של לוחמי חיזבאללה בצבא לבנון, ופיזורם בחטיבות , פירושה שלוחמים לבנונים אלו נמצאים כעת בצבא הלבנוני, מה שאומר שתחום המשמעת שלהם כפוף למשטרה הצבאית הלבנונית, וכי הם נמצאים באחריות בפני הרשות השופטת הצבאית, ולא תחת “משמעת” החיזבאללה ותחת השיפוטים המפלגתיים שלה.

צירוף החיזבאללה לצבא הלאומי יסלק את אופיו הטרוריסטי הבינלאומי שדבוק בו, שכן טרור הוא אלימות מאורגנת של קבוצה לא ממשלתית. באשר למיזוג המיליציה במדינה, זה הופך את מדינת לבנון לאחראית כלפי הקהילה הבינלאומית, ואז מזכ”ל המפלגה, חסן נסראללה, יכול להתמודד על העמדות הפוליטיות הגבוהות ביותר בלבנון, ולהיות אחראי על גוש פרלמנטרי, שתורם לקבלת החלטות  לטובת המדינה , כלפי פנים וחוץ וגם מבחינה כלכלית . מסוכן בשבילו  לשאת נאומים, בו הוא מראה שהוא השולט בלבנון והוא הנותן הוראות ועל פיו ישק דבר.

הפטריארך המארוני המנוח בוטרוס נסראללה ספיר ביקר בבית הלבן, ופגש את הנשיא לשעבר ג’ורג בוש, הידוע באמונתו הנוצרית. נראה כי השיחה בניהם ‘נגעה’ בעקרון הסובלנות הנוצרית. לאחר הפגישה אמר בוש כי ארצות הברית מוכנה להיפתח לחיזבאללה, אם תוותר על אלימות, ותהפוך למפלגה פוליטית, וזאת הבטחה אמריקאית, שיש לה תקדימים היסטוריים, שכן וושינגטון הסירה בעבר מספר ארגונים טרוריסטים מהסנקציות , ואף הרחיבה את השטיח האדום לטרוריסטים לשעבר, וקיבלה אותם בבית הלבן, כמו במקרה של הנשיא הפלסטיני יאסר ערפאת.

בכדי שלבנון תחזור להיות מדינה רגילה עם כלכלה הולכת ומתפתחת, יש להוריד את נושא מיליציית חיזבאללה מסדר היום, וצבא לבנון יקבל את ההגנה הצבאית על לבנון.

כלכלת לבנון נמצאת על סף קריסה מוחלטת , הסיבה היא שהשקעות זרות מתרחקות מלבנון מסיבות שונות, כאשר הפעם הדגש הוא על חוסר יציבות רק בגלל נוכחותה של מיליציה חמושה במדינה  שאינה בסמכות הממשלה הנבחרת. נוכחות מיליציית חיזבאללה מלווה בשחיתות ממשלתית הקשורה במפלגה. השחיתות פשתה בגלל חוסר שליטה, ובגלל שהחיזבאללה משתמש בשריריו כדי להגן על השחיתות ולהשאיר את בעלות בריתה המושחתים בשלטון.

כדי שלבנון תחזור להיות מדינה רגילה, עם כלכלה הולכת וגדלה, יש לסיים את שלטון החיזבאללה, ולחייב את כוחה הצבאי להתפרק, ובטחון המדינה יוטל על צבא לבנון. עם תום המצב  החריג הזה (הימצאות מיליציה חמושה בתוך מדינה), יעלם הצורך לשמור על אנשים מושחתים בשלטון, מה שיחזק את אמון המשקיעים הזרים בלבנון , ויחייה את כלכלתה.

באשר לשלום בין לבנון ובין ישראל, היא יכולה לחכות לעמדות “הליגה הערבית” שלבנון דבקה בהן, כולל “יוזמת השלום בביירות”. אם הערבים ימשיכו לשלום עם ישראל, לבנון תלך איתם, ואם לא, לבנון תחיה כמדינה טבעית עם צבא שמסוגל להגן על אינטרסים לבנונים גרידא, ולא לנהל מלחמות על פי האינטרסים של איראן או סוריה. כך לבנון תהפוך לממשלה ריבונית ופחות מושחתת, בעלת כלכלה מפותחת יותר.

קרדיט: עמרם אלמליח מקבוצת נציב