קירסטן פונטרוז היא מנהלת יוזמת הביטחון לאזור המזרח התיכון במועצה האטלנטית ע”ש סקוקרופט. בוגרת בית הספר לעסקים בהרווארד, בשנת 2018 כיהנה כמנהלת בכירה במועצה לביטחון לאומי, והובילה את  מדיניות ארה”ב כלפי מדינות מועצת שיתוף המפרץ, תימן, מצרים וירדן.  עבודתה התמקדה תמיד במזרח התיכון. היא ידועה בקרב מקבלי ההחלטות במפרץ הערבי ועוקבת מקרוב אחר מעשיה של איראן, בין אם בתוך איראן או מעבר לגבולותיה.

בראיון לאתר החדשות של העיתון – Asharq Al-Awsat, פונטרוז הדגישה את מחויבותה של ארצות הברית כלפי שותפיה במפרץ והתייחס לאיומי איראן על האזור והמדיניות של וושינגטון להתמודד איתם. בראיון נרחב היא פרשה את נקודת מבטה על המדיניות האמריקאית כלפי איראן במזרח התיכון.

להלן הראיון המלא:

האם ארצות הברית, במיוחד ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ, עדיין מחשיבה את מדינות המפרץ הערבי כשותפות ובעלות ברית?

כמובן, ראינו כיצד ארה”ב נסוגה מסכסוכים ארוכים, כמו זו בצפון מזרח סוריה. הכוחות נשלפו מכיוון שהיה צורך בהם במקום אחר ומכיוון שאנו חיים בתקופה של יריבויות גדולות. במשך שנים נהגנו לראות בטרור את הסכנה האמתית, אך כבר לא. לפיכך, ארה”ב נדרשה למקם את עצמה מחדש. למעשה, מה שהיינו רוצים לדעת הוא האם חלק ממדינות המפרץ עדיין מחוייבות לנו או לא, מכיוון שכל הנסיגות שלנו מאזורים מסוימים במזרח התיכון היו קשורות לביטחון המפרץ. ראינו כיצד חלק ממדינות המפרץ מבקשות לרכוש את מערכת הטילים S-400 מרוסיה ומבססות קשרים עם סין ומהדקות את הקשרים עם חברת התקשורת הסינית –  Huawei.

בחריין, למשל, הקשיבה לעצתנו בתחילת 2018 כשאמרנו להם כי תקשורת סלולרית דור 5   וציוד של חברת  Huawei הם אמצעים סיניים לאיסוף מודיעין, במסווה מסחרי. בחריין הבינה זאת. עם זאת, סין מאיימת על הביטחון האמריקני, אז איזה צד של המשוואה מחויב יותר למערכת היחסים? כולם טענו שארה”ב יצאה מצפון-מזרח סוריה מכיוון שהנשיא טראמפ לא יאפשר לרקטות ליפול על צבאנו בעיראק, אבל האמת היא שאנחנו מאמינים שמדינות מפרץ חייבות להיות מחויבות יותר לנו.

אבל המפרץ חשוב לביטחון הלאומי האמריקני …

אנו יכולים לדון בזה. מדינות המפרץ הן השותפות שלנו ואנחנו סומכים עליהן. אנו רוצים שהשותפות תימשך. בשלב מסוים המדינות הללו היו היחידות שסיפקו נפט לעולם. הם היו נחוצים אז לביטחון הלאומי האמריקני. אני לא אומרת שהם לא חשובים עכשיו, אבל היחסים נוטים פחות כלפי הכלכלה ויותר כלפי השותפות. אנו רוצים שהמדינות הללו יהיו השותפות שלנו במאבק בטרור ובקיצוניות ובייצוב השווקים הכלכליים. יש הרבה דברים שאנחנו רוצים שהם יהיו שותפים שלנו. אנו חולקים איתם את החזון שלהם על המערכת הגלובלית. לא משנה שיש להם מערכת אחרת של שלטון או דת אחרת, אבל אנחנו מסתכלים לאן מועדות פני העולם. אנו זקוקים להם כשותפים, והם זקוקים לנו. קיימנו באירופה וביפן את מעגל היחסים הזה, ולפעמים גם הודו. זוהי שותפות המבוססת על אינטרסים משותפים, יותר מאשר העובדה שהמפרץ חשוב גיאו-אסטרטגית לביטחון הלאומי של ארה”ב.

חמינאי הורה על שיקום בתים באיים השייכים לאיחוד האמירויות, שנכבשו על ידי איראן. משמרות המהפכה אף דיברו על בניית מתחמים למגורים ושתי שדות תעופה. איך אתה מפרש את זה? האם על מדינות המפרץ להיערך למעשים עוינים יותר?

כן אני מאמינה בכך. הם בהחלט צריכים להיות מוכנים מכיוון שאיראן לא מתכוונת לסגת אחרי שהיא הצהירה על יעדים, שאחד מהם הוצאת ארה”ב מהאזור. המשמעות היא לחץ על מדינות המפרץ לנתק את היחסים עם וושינגטון, כלומר איראן רוצה שהנוכחות שלה תחוש בכל מקום שהיא יכולה.

בעיראק איראן התחייבה לאפשר הקמת ממשלה עיראקית מכיוון שהיא רוצה להרחיק מעצה את  תשומת הלב הבינלאומית וידיה קשורות מעט לאחר ההתקפה על הכוחות האמריקניים בעיראק. לפיכך היא מסתכלת מעבר לעיראק, למשל לכיוון הים הערבי. בואו נלך לאיי Greater Tunb , לLesser Tunb  ולאיי אבו מוסא. איראן חושבת בגדול. היא רוצה להפגין בפני העולם שאפילו עם חמינאי בהסגר – בגלל ווירוס הקורונה – הוא אינו חלש או ששום דבר לא יכול להסיח את דעתו ממטרותיו הנרחבות.

כמה פקידי איראן מנסים לערער את הביטחון של העם וטוענים כי סכנות אורבות כל הזמן סביבם. הם מנצלים את זה כדי לאיים על משטרים אמריקאים וסונים. זו הסיבה שהמשטר האיראני מנסה להחזיק את האיומים הללו בחיים. אם המצב נרגע, יהיה קשה לערער את ביטחונם של האנשים סביבם. הם ממשיכים לאיים על אויבים כדי לעורר תגובות לטענות מאוחרות יותר: “ראה, הם מאיימים עלינו. הם רוצים להפיל אותנו ולכן עלינו להישאר מאוחדים. ”

היה לנו ברור מאוד לאחרונה ואיראן יודעת היטב על מה אמריקה חושבת כעת: אם איראן תנסה לתקוף את נוכחותה האמריקאית בעיראק פעם נוספת, התגובה תהיה חזקה מאוד. זה לא יתמקד רק בתקיפת עמדות לוגיסטיות כפי שהיה בעבר, מכיוון שזה הוכיח את עצמו כבלתי יעיל בהרתעת איראן. אם הם ינסו לגייס את המיליציות שלהם או להכות בכוחות אמריקניים בעיראק, התגובה של אמריקה תהיה קשה יותר. המשמעות גם יכולה להיות מחיקת חיזבאללה עיראק מהמפה או תקיפת בסיסי חיל הים של משמרות המהפכה. הסלמה בהחלט תתרחש. אני מאמינה כי איראן יודעת שאמריקה שוקלת את האפשרויות הללו והיא לא רוצה להסתכן בכך. זו הסיבה שהיא מסתכלת מעבר לעיראק ורואה היכן עוד היא יכולה להמשיך בפרובוקציות שלה, ובכל זאת להימנע מהסלמה.

האם איראן  רוצה להמשיך ללכת  על סף …

בדיוק. גורמים רשמיים באיראן מאמינים כי העולם כולו עסוק בנגיף הקורונה  ולא יבחין בפעילותו, למרות שהם יודעים כי הקהילה הבינלאומית צופה בעיראק. לפיכך הם עוברים אל מחוץ לעיראק ותוקפים אזורים קטנים מעבר לגבול. הם מחכים לתגובה. הם חושבים שאם העולם מסתכל ומעלים עין, הם יכולים להמשיך לתקיפה נוספת. עם זאת, לאחרונה הם הבינו כי וושינגטון לא תאפשר זאת. האיראנים מנסים להכשיל את מערכת היחסים שלנו עם עיראק ע”י גרירתינו למלחמה . לעולם לא נאפשר זאת. מעכשיו תקיפה קשה שלנו תהיה התגובה שלנו  והאיראנים חייבים להבין זאת. ונראה שהם אכן מבינים זאת.

איך מדינות המפרץ יכולות להיערך לכך?

ישנן שתי דרכים להתכונן: ראשית, עליהן לוודא שהקהילה הבינלאומית צופה, מכיוון שאיראן לא תפעל אם תדע שהיא תוקע ע”י הקהיליה הבין לאומית. אחת הסיבות לכך שהמשיכה בהתקפותיה הייתה מכיוון שאירופה לא נקטה עמדה חזקה נגדה. על מדינות המפרץ לוודא שאירופה עוקבת מקרוב אחר ההתפתחויות, וגם ארה”ב. על מדינות המפרץ להבין שארה”ב תהיה לצידן. לרוע המזל, חלק ממדינות המפרץ פתחו ערוצים חשאיים עם טהראן במרדף אחר האינטרסים שלהן. אני לא אוהב את מה שקורה, כי מבחינה אמריקאית נראה שהם רוצים שאמריקה תישאר באזור כדי להגן עליהם בזמן שהם מותקפים ע”י איראן. כמו כן, חלק ממדינות המפרץ התקשרו עם איראן בהסכמים דו-צדדיים להגן על האינטרסים שלהן, אך חיוני כי הן יגיעו להסכמי אי-תוקפנות עם איראן.

האם את חושבת שאיראן תכבד את הסכם אי התוקפנות?

אולי כן. בסתיו האחרון הציעה איראן הסכם כולל עם התקרבות האספה הכללית של האו”ם. עם זאת, העסקה הייתה כמו תכנית השלום של ג’ארד קושנר, איש לא רצה לקרוא אותה.

היו בה כמה רעיונות טובים. קראתי את התכנית של איראן מנקודת מבט של אחת שתמיד נוקטת גישה קשה נגדה. ראיתי בה כמה דברים חיוביים, אבל ראיתי גם את הרצון של איראן שאמריקה תעזוב את האזור כדי שהיא תופיע כשחקנית הראשית. חלקים בהסכמי אי-התוקפנות הם  טובים, אך הם לא היו פורצי דרך. הסכם אי-תוקפנות נחתם בעבר בין איראן לסעודיה.

הנשיא טראמפ הורה לחיל הים האמריקני להחזיר תגמול לכל הטרדה מצד סירות משמרות המהפכה.

כל מה שהוא עשה היה להשמיע פקודות בקול רם שהפיקוד הימי יודע גם אם יגיד אותן באופן מרומז. תמיד יש להם את הזכות להגן על עצמם במפרץ. הנשיא לא אמר דבר חדש. שר ההגנה מארק אספר חתם לאחרונה על תכנית שאומרת שאם איראן תבצע פרובוקציה נגדינו, אנו נגיב מיד. המשמעות היא שמפקדי חיל הים אינם צריכים לפנות לאישור מוושינגטון. הצהרת הנשיא כוונה לאוזניים איראניות.

האם מפקדי חיל הים האמריקאי יגיבו?

כן, אבל המפקדים מנוסים והם לא מוטרדים. אם איראן תמשיך לבצע את אותן פעולות להן היא רגילה, רק להצהיר על נוכחותם, המפקדים לא יגיבו. פעולות כאלה חשובות רק לאיראן.

שמנו לב שאיראן שיגרה את הלוויין הצבאי הראשון שלה ,אי פעם ,זמן קצר לאחר שטראמפ השמיע את איומיו. האם זה אומר שכל הלחץ האמריקני נכשל עד כה, כלומר לפני המדיניות החדשה שרק עתה הצהרת עליה?

לא, אני לא מאמינה שהשיגור היה בתגובה לאיומי הנשיא. לא ניתן לשגר לוויין תוך שבוע.

כיצד ניתן להציל את לבנון מחיזבאללה?

שאלה טובה. אני מאמינה שלבנון זקוקה לסיוע מקבוצת עבודה בינלאומית. יש אליטה, אך אין שחקנים בולטים. איש אינו יודע לנהל מדינה. כל אלה שמחו נגד – רצו שינוי, אך איש אינו יודע ליישם זאת. וחיזבאללה מנצל זאת. על הקהילה הבינלאומית להתרכז, אם כן, בסיוע ללבנון להילחם בפעולות של חיזבאללה ולגבות את תפקידן של מפלגות אזרחיות ולקיים בחירות. יש לאמן את צבא לבנון שיהיה מסוגל להגן על עצמו. יש להכשיר גם את המשטרה. כולם רוצים לתמוך בלבנון. אנשים מעוניינים כעת בלבנון, אך הבית הלבן אינו מסתכל על לבנון. גורמים רשמיים אמריקאים טועים כשהם אומרים כי “כל עוד חיזבאללה הוא בשליטה, אז לא נדבר עם הלבנונים.”

מה באשר לעתידו של משטר המולות באיראן ?

אני מודאגת. פעם האמנו שהמולות הקשישים ילכו בשלום ועידן חדש יפציע באיראן. אני לא חושבת שזה יקרה. הדור שהכתיר את חמינאי יהיה בדיוק כמוהו או אפילו יותר קיצוני. יש את בנו של חמינאי, מוג’טבה. הוא רדיקאל וחבר קרוב של ראש המודיעין האיראני, עלי שמח’אני. הם אלה שמנהלים את הכל.

מאז שקאסם סולימאני חוסל, הקבוצה של חמינאי נכלאה בהסגר, אך היא עדיין בשליטה. יש את מוג’טבה וממשיך דרכו של סולימאני –  איסמעיל קאאני, הוא לא כריזמטי, אבל הוא איש ניהול טוב. יש גם זיינב, בתו של סולימאני, שרגילה למשוך אנשים אחרי אישיותה ובעלת השפעה על הרדיקלים והמיליציות השיעיות.

מאבק כוח יתחולל כאשר חמינאי ייעלם. כמה דמויות שהן מבוגרות ורגועות יותר ממעגל זה נדחקו לשוליים. הם מאמינים שאחד מהם צריך לרשת את חמינאי, אבל יש את בנו השאפתן, שיאמר שהוא מחזיק בכסף והוא היה יד ימינו של אביו. הוא גם יגיד כי סוכנות הביון תומכת בו. נראה מאבק על השלטון, אך הם ישמרו אותו מתחת לפני השטח. אני לא חושבת שאחת מהדמויות הוותיקות רוצות שמג’טבה יעלה לשלטון. אני גם לא חושבת שמוג’טבה יאפשר לאחרים לדחוק אותו לשוליים.

כאשר חמינאי ימות, הם ישמרו את הכל בסוד עד להכרעת המאבק הפנימי. לאחר מכן הם יודיעו על מותו ואנחנו אפילו לא נדע שהוא מת.

לאחר שיגור הלוויין הצהיר הגנרל אמיר עלי חג’י זדה שאיראן היא מעצמה מהשורה הראשונה …

איראן אינה מעצמה גדולה יותר מצפון קוריאה. להיות מדינה סוררת לא הופך אותך למעצמה עולמית. להיות תחת העין הפקוחה של הקבוצה הבינלאומית בגלל הבעיות שאתה עושה לא הופך אותך למעצמה עולמית. יתרה מזאת, אם היא אכן הייתה מעצמה עולמית, אז נסיגתה מהשווקים הגלובליים הייתה צריכה לעורר משבר. גם עם כל הסנקציות נגד איראן והרחקתה מכל השווקים, לא התרחש משבר כזה.

נכון, יש לה צבא גדול אבל הוא מיושן. כל ההכנסות עברו למשמרות המהפכה. כל כלי הרכב הצבאיים ישנים ושבורים. יתר על כן, הם חסרים יצירתיות. כל מה שהם ייצאו זה רק את רעיון  המהפכה.