מתקפות הרפאים של חיל האוויר הישראלי על סוריה – מה ניתן ללמוד מהן?

במהלך שמונה השנים האחרונות ביצע חיל האוויר הישראלי (חיל האוויר) למעלה מ -300 תקיפות “רפאים” אוויריות נגד משמרות המהפכה האיראניות (IRGC) וציר המיליציות השיעיות הרב-לאומיות (רשת האיומים האיראנית / ITN) בסוריה. המערכה האווירית הסמויה של ישראל נועדה למנוע התבססות איראנית בסוריה ולמנוע העברת נשק מתקדם לחיזבאללה ולמיליציות אחרות המאיימות על ישראל.

בשנת 2020 תקף חיל האוויר הישראלי 14 פעם  בסוריה (עד למועד 13-5-20). תקיפות חיל האוויר היו לפחות נגד  23 מוקדים שונים בכל רחבי סוריה, למעט הפינה הצפונית-מזרחית. חמישה מתוך 23 התקיפות האוויריות התרחשו בשבועיים שבין 20 באפריל ל -4 במאי, מה שמעיד על עלייה בפעילות של רשת האיומים האיראנית (ITN- המיליציות השיעיות הנאמנות לאיראן).
בזכות הערכות נזקי הקרב כפי שנראים בתצלומי האוויר שמפרסמת החברה הישראלית  ISI  והדיווחים של  המצפה הסורי לזכויות אדם, כמו גם מודיעין מדיה חברתית (SOCMINT), הצלחנו להסיק את המסקנות הבאות:

ככל שהדברים יותר משתנים, כך הם נשארים יותר כמו שהיו

מתקיפות האוויר הישראליות האחרונות במחוזות קוניטרה, סווויידה, דארעה ואזור דמשק, עולה כי הכוח למבצעי חוץ של משמרות המהפכה האיראנים – IRGC, כוח קודס (IRGC-QF) והמיליציות השיעיות הנאמנות לה – ITN עדיין מאיישות עמדות בסמוך לגבול ישראל למרות הצהרות רוסיה שהם נסוגו משם.
דרום סוריה הייתה אזור הפעילות העיקרי של חיל האוויר הישראלי בשמונה השנים האחרונות. הרוב המוחלט של משלוחי הנשק של משמרות המהפכה, ה- IRGC ,מסתיימים בבסיסים צבאיים סוריים סביב דמשק ומחסנים מעבר לגבול לבנון. כאשר רמת הגולן שבחזקת ישראל נמצאת רק במטווחי אבן משם, ירושלים חוששת כי המיליציות השיעיות – ITN ישתמש בדרום סוריה כמקפצה להתקפה על ישראל.

חיל-האוויר תקף גם את שדה התעופה הבינלאומי של דמשק (DAI), לשם מביאים משמרות המהפכה האיראנים טילים, תחמושת וכלי נשק אחרים. בעוד ששדה התעופה הבין לאומי של דמשק – DAI הוא ככל הנראה אחד היעדים המותקפים ביותר של חיל-האוויר, התקיפה האווירית ב -13 בפברואר 2020 סימנה תקדים. לאחר שנים של היסוס, חיל האוויר הפציץ את מטה משמרות המהפכה האיראנים – ה- IRGC בסוריה, בית זכוכית בן שלוש קומות ליד הכניסה לשדה התעופה. בזמן התקיפה, המקום הפך בכל זאת למטרה סמלית עקב סיקור תקשורתי נרחב על תקיפה זאת.
כמו בעבר, חיל-האוויר תקף גם יעדים בעלי ערך גבוה (HVT) על אדמת סוריה. בסוף פברואר סיכל חיל-האוויר בהצלחה את פעיל חיזבאללה המקומי עימאד טאוויל שנסע בעיירה חאדר, בסמוך לגבול ישראל. עימאד טאוויל ניסה לממש את מאמציה של איראן להשיג דריסת רגל ברמת הגולן, על פי דיווחי התקשורת המקומית.

ב- 18 באפריל, מזל”ט ישראלי תקף ללא הצלחה מפקד אחר בחיזבאללה, מוסטפא מורנייה, בנו של עימאד מורנייה , סמוך לגבול סוריה – לבנון. כפי שנראה בסרטון ווידאו, מוסטפא מורנייה אנשי הביטחון שהתלוו אליו הצליחו להימלט מהרכב לפני שהפצצות פגעו.

אלבוכמאל היא אזור העימות החדש

הגבול הסורי-עיראקי הפך למוקד חדש לפעילות של חיל-האוויר הישראלי לאחר שהמיליציות הנאמנות לאיראן כבשו את העיירה אלבוכמאל מידי דאעש בסוף 2017. בגלל מיקומה הגיאו-אסטרטגי, ליד מעבר הגבול אלקאים הנמצא ליד אלבוכמאל, המהווה צומת קריטית בגשר היבשתי, הלוגיסטי ,של איראן , המשתרעת מאיראן ללבנון (“הסהר השיעי”). כל הנשק האיראני שנכנס לסוריה דרך עיראק צריך לעבור דרך אבו כמאל.

בשנת 2019 בנתה איראן מחסן-ענק תת-קרקעי, “האימאם עלי”, כדי להגן על חלק מהמטען שנכנס לסוריה. יחידות הגיוס הפופולריות (PMUs)- אלחשד אלשעבי , מטרייה של מעל 60 מיליציות שיעיות (ברובן) הנאמנות לאיראן, חולשות על אתר “האימאם עלי”  כמו גם על כל הגבול הסורי-עיראקי. קטאיב חיזבאללה, ארגון בדאר, חרקת חיזבאללה אל-נוג’אבה, אסיב אל-חאק וגדודי האמאם עלי (IAB) הם כמה מקבוצות ה- PMU המשפיעות ביותר שפועלות בסוריה.
באזור ובמקומות אחרים בסוריה פועלות גם מיליציות שיעיות אחרות, בהן חטיבה 313 (סורית), חטיבת אלפאטמיון (שכירי חרב שיעים אפגנים), וחטיבת זיינבייון (שיעים פקיסטנים). במצפה הסורי מעריכים כי למיליציות האיראניות (ITN) יש כ- 6,200 לוחמים באזור מרכז עמק נהר הפרת (MERV).

מטבע הדברים, אזור אבו כמאל, עתיר היעדים, הפך לנקודה חמה לפעילות חיל-האוויר הישראלי. בשנת 2020 הפציץ חיל-האוויר את עמדות  כוח קודס – IRGC-QF ואלחשד אלשעבי – PMU במזרח סוריה בשלוש הזדמנויות שונות (ינואר, מרץ ומאי).

בינואר, הרסו מטוסים ישראלים שיירת צבאית IAB ליד אבו כמאל, והתוצאה היא שמונה אנשי מיליציה עיראקית הרוגים. על פי הדיווחים העיראקים השיירה העבירה טילים לחיזבאללה. במהלך אותה תקיפה, חיל האוויר השמיד גם מחסן נשק באותו אזור.

ב- 11 במרץ, חיל האוויר הפליל את מתקני ה- PMU סביב אבו כמאל, כולל חיל המצב “האימאם עלי”. מאוחר יותר במאי תקפה ישראל על שורה של עמדות מיליציה ברחבי ה- MERV. בסך הכל, שלוש הפעולות הרגו לפחות 48 אנשי מיליציה עירקיים ופעילים איראניים.
שמירה על לחץ מרבי על הצומת הלוגיסטי של אבו כמאל חיוני לשלול את חופש התנועה של איראן בסוריה. חיל-האוויר צריך להפגין כי לא משנה מה המרחק, ישראל מוכנה ומסוגלת להעמיד לדין יעדים בכל מקום באזור. כדי להבהיר את העניין עוד יותר, ישראל פשטה על עמדות IRGC ו- PMU בעירק חמש פעמים בשנה שעברה.

ה- IRGC עובר לאחסון במתקנים תת קרקעיים

התקפות האוויר האחרונות של חיל-האוויר חשפו כי ה- IRGC מסתמך יותר ויותר על פתרונות אחסון תת-קרקעיים כדי להגן על נשקו מפני התקפות ישראליות. בעוד חיל המצב של האימאם עלי הוא מתקן האחסון הגדול ביותר, איראן בנתה מחסנים רבים מתחת לאדמה ברחבי סוריה.

הערכת נזקי קרב (BDA) מהתקיפה ב-20- באפריל 2020 מראה כי ישראל הפציצה תשעה מתקני אחסון תת קרקעיים מצפון לפלמירה. הבונקרים, ככל הנראה, הכילו כלי נשק שהועברו ביבשה דרך אבו כמאל או באוויר לבסיס האוויר הסמוך טי-4.
שבוע לאחר מכן, ב- 27 באפריל, הפציצה ישראל מתקן דומה בבסיס האוויר באלמזה שבדמשק. בזמן שהתקיפה האווירית פגעה בכניסה למתחם, לא ידוע אם היא גם הרסה את הבונקר התת-קרקעי. בסיס האוויר של אלמזה מופעל בחלקו על ידי אגף המודיעין של חיל האוויר הסורי  -SyAAF, אחד השותפים הסורים הקרובים ביותר ל- IRGC. שדה התעופה אלמזה הוא “שמים מוגנים” למיליציות של איראן.
אם איראן תמשיך לבנות בונקרים, היא תאלץ את מטוסי ישראל לטוס עם חימוש ספציפי לחדירה לקרקע במקום טילי שיוט. מכיוון שלפצצות יש טווח מבצעי קטן יותר מטילי שיוט, המטוסים הישראליים יצטרכו לטוס קרוב יותר ליעדיהם, שיחשפו אותם עוד יותר למערכות ההגנה האוויריות הסוריות. כך למשל, ניתן לירות את טיל השייט של דלילה ממרחק מקסימלי של 250 ק”מ. לשם השוואה, פצצת ה- GBU-39 בקוטר קטן, שיש לה ראש נפץ גדולה פי ארבעה מזו של דלילה, מסוגלת לטוס רק 64 ק”מ בנסיבות אידיאליות. פצצת חדירה מוקשה כמו BLU-109, עם ראש נפץ של 874 ק”ג, תדרוש שחרור מטווח קרוב יותר ויותר. עומס מטען מוגבר מתרגם גם לחתך רדאר גדול יותר של מטוסים, מה שמקל על הרדארים הסורים בזיהוי מטוסי חיל-האוויר, וירידה ביכולת התמרון והטווח של הטיסה.

ישראל ממשיכה להביס את סוללות ה- S-300 הסוריות

התקיפות הנועזות של ישראל ליד חומס ושעיראת, עמוק בתוך טווח הפעילות של סוללת ה- S-300 של סוריה (שם הקוד של נאט”ו: SA-20B “גרגויל”), הוכיחו שוב כי חיל-האוויר נהנה מעליונות אווירית על פני סוריה. אמנם ישנם גם גורמים טופולוגיים וטקטיים, אך כמעט ודאי כעת שרוסיה, שהעניקה במתנה את ה- S-300 לצבא סוריה, אסרה על הסורים להשתמש בה כנגד מטוסים ישראלים.

ב- 31 במרץ שיבש חיל-האוויר את פעילות בסיס האוויר שעיראת  בהפצצת המסלול וציוד בקרת התנועה האווירית. בתקיפה הושמד גם מחסן, ככל הנראה ובו נשק איראני. עם זאת, לאחר שהסורים תיקנו את מכתשי המסלול והחליפו את משואות הניווט, הפעילות האווירית בשעיראת התחדשה תוך שבועיים.

ב -1 במאי, תקיפה ישראלית נוספת, הפעם ליד חומס, הרעידה את האדמה כאשר השמידה מחסן נשק, וגרמה לשרשרת פיצוצי משנה. כפי שמראה ה- BDA, ההתקפה הישראלית השמידה את המחסן ואת החניון הצמוד לחלוטין.

החיזבאללה מקבל עדיין מסרים ממוקדים

ב -4 במאי פגעו טילים ישראלים במתקן לייצור טילים באל-ספירה, אזור הנמצא דרומית לחלב. מפעל אל-ספירה הוא אחד משלושה מתקנים הקשורים למרכז המחקר והמחקר המדעי (SSRC), המהווה את מרכז התפוצה העיקרית של המשטר לנשק להשמדה המונית. בעוד שה- SSRC מתמקדת  באופן מסורתי בייצור טילים בליסטיים מדגם סקאד וחומרים כימיים עבור המשטר הסורי, היא פועלת כעת תחת שליטה איראנית כדי לייצר באופן מקומי תחמושת מונחה-מדויק (PGM) עבור החיזבאללה וקבוצות חמושות אחרות.
עוד בשנת 2016 יזמה איראן תכנית גיבוי להקמת מפעל להסבת טילים מדוייקים לחיזבאללה, כתגובה לתקיפות הישראליות הבלתי פוסקות. במקום להיאבק במסירת טילים מוכנים, ה- IRGC עבר להבריח ערכות – GPS ורכיבי טילים לחיזבאללה. תחת פיקוח איראני למדו מהנדסי החיזבאללה לייצר את הנשק בעצמם. בעזרת מתקנים ייעודיים הם מכוונים להמיר את המלאי של חיזבאללה, על 150,000 הרקטות “הטיפשות” ,לתכנית PGM להסבתם להיות מונחי מטרה מדוייקים.

בשנת 2019 פרסם צה”ל את מיקומם של ארבעה אתרי הסבות וייצור טילים כאלה בלבנון, מה שמצביע על כך שתכנית הדיוק , ה- PGM , של איראן נושאת פרי.

על תכנית ה- PGM, כמו כל פעילויות החוץ של איראן, היה בפיקוח ישיר של האלוף קאסם סולימאני. ככל הנראה, חיסולו הפתאומי בבגדד בתחילת השנה קטעה את המבצע.

עם זאת, התקיפה האווירית של חיל האוויר ב- 4 במאי הביאה ראיות חדשות לכך שתכנית “עשה זאת בעצמך” של איראן ממשיכה ומתפשטת גם בתוך סוריה. אם זה נכון, אז החיזבאללה ומיליציות אחרות העוינות את ישראל עדיין רוכשות יכולות תקיפה מתקדמות מאיראן למרות התקיפותהאוויריות הנרחבות של ישראל זה כמעט עשור.

אם החיזבאללה יצליח להמיר אפילו רבע ממלאי 150,000 הרקטות הטיפשות שלו לטילים שיכולים לפגוע ביעדים בדיוק רב, הביטחון הלאומי של ישראל יאויים קשות.

קרדיט