האם הנשיא הסורי -אסד הולך ומאבד את מזלו ?

משפט המתרחש על רקע מגיפת COVID-19 העולמית החל השבוע בגרמניה.

החל משפטם של שני גברים המואשמים בביצוע פשעים נגד האנושות מטעם המדינה הסורית.

עדי ראייה, קרבנות ועריקים מהצבא מסרו עדויות על הזוועות לכאורה שעלולות להוביל להאשמות רחבות יותר. בנוסף, תחת “סמכות שיפוט אוניברסלית” גרמניה חוקרת עשרות גורמים סורים רשמיים לשעבר המואשמים בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם.

ביום חמישי, גרמניה הגדירה את חיזבאללה כארגון טרור, ואסרה עליו לבצע כל פעילות על אדמתה. כל זה בא בתקופה מצערת של בשאר אסד, שאחרי שהשתלט ללא רחמים על מרבית שטחו, מחפש להחיות את הלגיטימיות הבינלאומית שלו.

עם זאת, הסיכון לאסד להיות מעורב או נאשם במישרין על ידי בית משפט בינלאומי לא יהיה תלוי בעדויות של קרבנות או עדים, אלא באיזון גאופוליטי עדין; הצורך שהוא ימשיך בתפקידו ומעורבותו במספר סוגיות מזרח תיכוניות הוא ההגנה הטובה ביותר שלו.

זו הייתה משוואת ההישרדות של משטר אסד כל עוד אפשר לזכור. עוד לפני המהפכה הסורית ב -2011 שהובילה לסכסוך הנוכחי, המשטר הבת’יסטי תמיד ניצל איזונים אזוריים כדי לצאת נשכר וכדי להבטיח את שלטונו המתמשך.

איזונים אזוריים, למשל, אפשרו לסוריה לפלוש ללבנון בשנת 1976 כתגמול על כך שהעלימה עין מההשתלטות של ישראל על רמת הגולן, ולקצור את שלל המלחמה – כלומר את עושרה של לבנון.

פרוץ מלחמת המפרץ בשנת 1990 והעמדה שהמשטר הסורי נקט כנגד פלישת עיראק לכווית סיפקו לה קו הצלה בתקופה בה היה בלחץ קיצוני.

כיבוש לבנון נמשך עד 2005, אז הוכרחו הכוחות הסוריים לסגת מהמדינה לנוכח לחץ בינלאומי מסיבי בעקבות ההתנקשות ברפיח חרירי.

עם זאת, הכיבוש לא הסתיים לחלוטין.את זה ממשיך כרגע החיזבאללה, שלוחה של המולות האיראניות, בעיקר כדי לשמור על איזון בין האינטרסים האיראניים לסוריה.

היה שיתוף בהשפעה ובשלל שהמשיכו לרוקן את המדינה הלבנונית ולהטביע אותה בשחיתות, כחלק מסדר היום האיראני הגדול יותר. זו הסיבה שכיום אנשים מתים בטריפולי במהלך הפגנות.

במקום בו חאפז אסד תמיד הצליח למנף את השפעתו כדי להתייחס אליו כאל בן זוג או בעל ברית של איראן, במיוחד במהלך מלחמת איראן-עיראק, בנו בשאר לא הצליח לשמור על מעמד זה וסוריה היא כיום פחות שותפה ויותר מדינה ווסאלית. נראה כי אפילו מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, נמצא מעל אסד במבנה הכוח איראן-סוריה.

המעורבות האיראנית בכל זאת הצילה את אסד פעמים רבות, במיוחד מאז 2011. ראשית, נשיא ארה”ב ברק אובמה רצה להגיע לעסקה גרעינית עם איראן. כתוצאה מכך, וושינגטון לא הפעילה לחץ על אסד במהלך ההתקוממות הסורית  והגיבוי המסיבי שהוא קיבל מאיראן יכול היה לפגוע במשא ומתן.

זה איפשר למשטרו של אסד להכניס את החיזבאללה ומשמרות המהפכה (IRGC) התומכים במשטרו במאבק נגד המהפכה.

קו ההצלה הבא של אסד הגיע בדמות המאבק נגד דאעש. חלק מהאנליסטים אף מעריכים שהמשטר הסורי תרם ליצירת דאעש באמצעות הסתננות מודיעינית.

הדבר נעשה באופן מכוון בידיעה שהוא ימשוך תמיכה בינלאומית למשטר ויסייע בבניית נרטיב כי אין אלטרנטיבה מלבד אסד להילחם בטרור, תוך תאור איראן כתורמת חיובית ליציבות באזור.

עם זאת, למרות התמיכה של משמרות המהפכה האיראנים, המשטר הסורי עדיין הפסיד בקרבות ואיבד שטחים לסיעות האופוזיציה הסוריות ולקבוצות אחרות כמו הכורדים. כשהמצב הגיע לנקודת משבר, פנה אסד לבעל ברית היסטורי נוסף, מימי המלחמה הקרה: רוסיה.

בזכות הנשיא ולדימיר פוטין והצבא הרוסי החלו משמרות המהפכה ומשטר אסד להחזיר את השליטה על שטחים בסוריה. הדבר חשף את חוסר היכולת של איראן להכריע את המאבק בסוריה לבדה , והיא הזדקקה לעליונות הברורה של הכוחות הרוסים בשטח.

בדומה למה שקרה בלבנון לאחר נסיגת הכוחות הסוריים, קיים כעת בסוריה איזון וחלוקת כוח, הפעם בין רוסיה לאיראן, עם השפעה משותפת והסכמים בנושאים מסוימים ותחרות וסכסוכים באחרים.

היחסים אינם, כפי שרבים מתארים זאת, ברית מלאה בין רוסיה, איראן וסוריה, אלא במקום זאת יותר מיזם משותף או שותפות דינאמית. במילים פשוטות, סביר להניח כי פוטין והגנרלים הרוסים לא ירצו לחלוק השפעה רבה או קבלת החלטות עם האיראנים במיוחד לאור העובדה שהכוחות הרוסים הצילו את המצב.

אסד והספונסרים שלו מחפשים להפוך את הדף במהפכה ולהתחיל עידן חדש עבור סוריה.

עם זאת, נראה כי רוסיה לא מרוצה מהמעשים של אסד. אכן, התקשורת המערבית פרסמה מאמרים שליליים על נשיא סוריה ומשטרו שפורסמו בעיתונים הקרובים לקרמלין או קשורים אליו, שדיווחו כי מוסקבה אינה מרוצה מחוסר נכונותו להיפתח בפני האופוזיציה וליצור מבנה פוליטי חדש שישלוט בסוריה החדשה – סוריה שמחכה למיליארדי דולרים לפרויקטים של שיקום.

זה אולי נכון בחלקו, אבל אני מנחש שהתסכול הרוסי הוא יותר כתוצאה מחוסר הרצון או חוסר יכולתו של אסד להפחית את ההשפעה האיראנית במעגל הפנימי שלו. סכסוכים מסוימים אכן הופיעו במשטר, במיוחד בצד העסקי.

כמו כן, על אף שמדינות ערב הופכות ליותר פתוחות למשטר ליחסי איזון מחדש, מאמצים אלה יישאו פרי רק אם תצמצם את השפעתה של איראן.

לפיכך, נראה כי צמצום ההשפעה הזאת משקף לא רק את האינטרסים של רוסיה אלא גם את האינטרסים של בעלי עניין בינלאומיים רבים. צמצום ההשפעה האיראנית מתיישבת גם עם האינטרסים של ישראל, שאינה רוצה לראות את הבסיסים והמחנות של משמרות המהפכה והחיזבאללה על גבולה, וגם טורקיה, שהבהירה את הנקודה הזו במהלך הסכם אידליב.

ובכל זאת, לאחר עשרות שנים של עול איראני על צווארו האם אסד מסוגל, או אפילו מוכן, לתמוך במאמצים רוסיים להגביל את ההשפעה האיראנית בסוריה?

מגפת הקורונה ומיתון עולמי מתקרב עשויים להועיל לטובתו, ומאפשרים לו להמשיך לשחק על זמן ולשסות צד אחד כנגד השני. עם זאת, כעת הוא נמצא תחת לחץ הולך וגובר מצד טורקיה, חברת נאט”ו, שיכולה לפגוע בעסקה גדולה יותר בין רוסיה וארה”ב, במיוחד לאחר הסכם אידליב.

באופן מוזר, תזוזות גדולות בסדר הגיאו-פוליטי תמיד נטו להעדיף את משטר אסד – באופן ההתנהלות המשפחתית של קורליאונה, כמו “סנדק”, ותמיד ברגע האחרון.

עם זאת, כאשר חברי משטרו עומדים לדין בגרמניה בגין פשעים נגד האנושות, וסבלנותו של פוטין הולכת ונגמרת, אסד עשוי סוף סוף למצוא את עצמו מחוץ למזל הפעם, אפילו עם ההגנה של טהרן.