” הלוויין הצבאי האיראני ככל הנראה לא הצליח להגיע למסלול שתוכנן עבורו”
אתר החדשות “אסיה טיימס ” – AsiaTimes יצא בכותרת מעניינת : ” הלוויין הצבאי “נור” (מסנג’ר) של איראן ככל הנראה לא הצליח להגיע למסלול שתוכנן עבורו”.
מטייסת השליטה בחלל מס’ 18 של חיל האוויר האמריקאי נמסר כי היא “עקבה אחר 2 גופים, NOUR 01 (מס ‘קטלוג מס’ 45529),ו- QASED Rocket Body -(45530) מאתר השיגור לחלל שבאיראן”. הטייסת, שהיא חלק מפיקוד החלל האמריקני החדש, לא דיווחה כי הלוויין הגיע למסלול מעופו כפי שנקבע לו מראש.
לארה”ב יכולות נרחבות למעקב אחרי גופים בחלל. אלה כוללים מכ”מים מתוחכמים, מערכת המכונה “גדר חלל” – “Space Fence” המיועדת לספק איתורים מדוייקים של גופים המרחפים בחלל, ומערכות פיקוח אלקטרו-אופטיות. בנוסף, לארה”ב יש הסכמי מעקב בחלל עם אוסטרליה, יפן, איטליה, קנדה, צרפת, דרום קוריאה ובריטניה. יש לה גם הסכמים עם סוכנות החלל האירופית וארגון הלוויין Eumetsat (לתחזיות מזג אוויר ) האירופי.
ארה”ב גם מסוגלת לאתר שיגור טילים בליסטיים באמצעות מערכת האינפרא אדום המבוססת על שטח SBIR – Space Based Infrared System. זהו מערך של לוויינים גיאוסינכרוניים הכוללת ארבעה לוויינים גיאו-סטוציוניים, שני מטעדים המורכבים על לוויינים במסלולי אליפסה גדולים ותחנות קרקע ניידות. ה- SBIR, שנבנה על ידי חברת לוקהיד (הגרסה האחרונה שהופעלה במלואה מאז 2018) מנוהל על ידי תחנת בקרת משימה של כנף החלל 460 בבסיס חיל האוויר באקלי בקולורדו. כנף – 460 הוא חלק מפיקוד החלל האמריקני.
השיגור האיראני לא התקיים מאתר שיגור שנבנה במיוחד. במקום זאת, משמרות המהפכה לקחו את הרקטה ואת כל האספקה והציוד התומך למדבר המרכזי של איראן לבסיס לא-ידוע ליד שרוד, כ -330 ק”מ צפונית-מזרחית לטהראן. לא ידוע אם ארצות הברית, המכסה באמצעות לווינים אופטיים ואינפרא אדום רבים את שטח איראן, עקבה אחר תנועת הטיל והציוד לבסיס הסמוך לשרוד. השיגורים הכושלים הקודמים של איראן כוסו על ידי מצלמות לוויין הן מלוויינים ממשלתיים והן מלוויינים בבעלות פרטית, וצילומים מאתרי השיגור שנפגעו במהלך השיגור הכושל פורסמו ברבים. נראה כי איראן החליטה להעביר את אתר השיגור שלה כדי להימנע מפרסום כישלונותיה אם הרקטה לא תצליח להמריא.
המומחה הצבאי של האתר מציין כי האתר בשארוד הוא אתר ניסוי טילים והרכבת טילים לפני סמנאן. למעשה היה צפוי כי שיגור טיל לחלל יתבצע משארוד. האתר בצי״ח ומכוסה בוודאות מאחר והוא בליבת פרוייקט הטילים ארוכי הטווח של איראן.
משמרות המהפכה האיראנים טוענים כי השיגור של “שרוד”- Shahroud היה ממשגר נייד, אף שתמונת הרקטה המתרוממת אינה מראה פלטפורמת שיגור. טילים מסוג זה משוגרים בדרך כלל מ- TEL- Transporter, Erector, Launcher. אפשר והתמונות שפרסמה איראן עברו עריכה באמצעות תוכנות כמו פואושופ , כך שלא ניתן לומר דבר בטוח על הטיל, מלבד המידע המצומצם ביותר שסיפקה איראן.
איראן טוענת כי הטילים מוענים הן בדלק נוזלי והן בדלק מוצק. יכול להיות שהשלבים הראשונים והשניים של הרקטה היו מונעים בדלק נוזל והשלב השלישי היה רקטה בעלת דלק מוצק שמטרתה להביא את הלוויין למסלול שנקבע לו.
ב- 5 בפברואר 2019 נעשה איראן ניסיון לשגר לוויין תקשורת ממרכז החלל האימאם חומייני. כפי שדיווחו האיראנים: “מנועי שלב 1 ושלב 2 של המוביל תפקדו כראוי והלווין התנתק בהצלחה מהמוביל שלו, אולם בסוף דרכו הוא לא הגיע למהירות הנדרשת לשם הכניסה למסלול. ” הטיל המאיץ היה סימורג-B והמטען,היה לוויין, ששקל כ -350 ק”ג. המטרה הייתה להציב לוויין תקשורת במסלול נמוך מ-500 ק”מ סביב כדור הארץ . טענת משמרות המהפכה היו כי לוויין נור הגיע למסלול בגובה של 425 ק”מ מעל כדור הארץ. למרות ששמו של הטיל החדש שהושם על רכב השיגור היה Qased, סביר להניח כי ה- QASed וה- Simorgh B הם זהים.
חשוב לציין שזו הפעם הראשונה שהתירוצים של איראן שהיא רק מבצעת פרויקטים אזרחיים בחלל מתהפכים לטובת הפגנה גלויה של יכולת צבאית, והפרת החלטות האו”ם האוסרות על איראן לבצע פרויקטים שכאלו .
הסימורג ‘, וכנראה גם ה”קאסד “, מקורם בצפון קוריאה. על פי מסמך שפרסם המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון הבירה, “במהלך המשא ומתן הגרעיני בין ארה”ב לאיראן, סוכנויות הביון האמריקניות איתרו לפחות שני משלוחים של רכיבי טיל שהועברו מצפון קוריאה לאיראן, כולל רקטה בקוטר גדול. קהילת הביון האמריקאית מאמינה , כך על פי הדיווחים בתקשורת, שצפון קוריאה העניקה לאיראן, ‘מידע קריטי הנחוץ לתכנון ובנית טילים מסוגים אלו, טכנולוגיית שיגור, ומאיצים לטיל ה-סימורג’. ”
