ההערכות באקדמיה במערב: מיליונים נדבקו בקורונה באיראן. הפרטים

אתה עומד מול חבית תפוחים ענקית. אתה לא יכול לראות את התפוחים, אבל אתה יכול להושיט יד ולבחור אותם. הרוב טעים, אבל חלק קטן מאוד מהם רקוב – כמעט אחד מכל 12,000, חבר שלך מבטיח לך. אתה שולח יד בעיוורון ובנס בוחר תפוח רקוב. אתה נכנס שוב ומושך קילו תפוחים שלם, אולי 10 בסך הכל. הרוב טובים, אבל כשמסתכלים מקרוב רואים אותם: תפוחים רקובים אחד, שניים, שלושה, ארבעה. תפוח רקוב אחד הוא צירוף מקרים מדהים. חמישה פירושם שלחבית שלך יש הרבה תפוחים נרקבים והחבר שלך שיקר לך.

כך מתחילה הכתבה המתפרסמת באתר החדשות האמריקאי – אטלנטיק.

נכון לאתמול, על פי מרכז המידע של Coronavirus באוניברסיטת ג’ונס הופקינס, איראן דיווחה על 6,566 מקרי COVID-19, או על אחד מכל 12,000 איש באוכלוסיה. המקרה הראשון הופיע ב -19 בפברואר. כרגע איראן נמצאת במקום השלישי אחרי סין (80,695) ודרום קוריאה (7,314), ובדיוק לפני איטליה (5,883). אולם המספר האיראני הרשמי הוא כמעט בוודאות הוא בהערכת חסר , ככל הנראה בגלל הניסיון של הממשלה האיראנית להסתיר מצב נואש עליו היא אחראית חלקית. כאשר תכתב ההיסטוריה הסופית של מגיפת הנגיף משנת -2020, היא עשויה להתחיל כך: המחלה החלה בסין, אך היא יצאה בסוף משליטה  באיראן. הידיעה שהמספר האיראני גבוה בהרבה מכפי שנחשף כיום, אומרת לשאר העולם כי המגיפה משתוללת אף יותר ממה שמצביעים הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים.

הסימן הראשון לחוסר יושר הגיע ב- 28 בפברואר, אז מסועמה אבטקר, אחד מסגני הנשיא במדינה, הודיע ​​שיש לה את הנגיף. אבטקר הוא אחד הפוליטיקאים המפורסמים במדינה, ידוע אפילו במערב בזכות תפקידו כחבר סדיסטי במיוחד בקבוצה שהחזיקה דיפלומטים אמריקאים כבני ערובה בשנת 1979 בטהראן. כמובן, היותך סוציופת ידוע לשמצה אינו מקנה חסינות נגד COVID-19. אבל כאן נכנסים התפוחים הנרקבים.

אם COVID-19 הוא כה נדיר – פחות מ- 400 מקרים שדווחו באיראן ביום בו הודיעה על אבחנה – מה הסיכוי שאחד הפגועים יהיה פוליטיקאי מפורסם? עד מהרה נודע לנו על שלושה גורמים בכירים נוספים שלא רק נדבקו בנגיף אלא מתו ממנו: מוחמד מירמוחאדי, חבר המועצה המייעצת הבכירה למנהיג העליון של איראן, וחוסין שייחולסלאם והדי חוסרושאשי, שניהם דיפלומטים לשעבר בדרגה גבוהה. מוחמד סאדר, חבר מועצה נוסף, הודיע ​​בשבוע שעבר על הידבקותו, וכך גם חבר הקבינט של אבטקר, רזה רחמני. לאחרונה אמר יו”ר הפרלמנט כי 23 מחבריו לפרלמנט אובחנו חיובית. שניים מהם, מוחמד עלי ראמזני (29 בפברואר) ופתחמה רהר (7 במרץ), מתו.

זה הרבה תפוחים נגועים, מבחינה סטטיסטית. מדוע שאיראן תשקר? ב- 21 בפברואר ערכה איראן את האחרונה בסדרת בחירות הדמה בהן רק מועמדים שנבחרו על ידי הממשלה יוכלו להתמודד לתפקיד. כדי להפגין אי-נחת, איראנים רבים סירבו  להצביע, וככל שיעור ההשתתפות צנח ירדה גם הלגיטימציה של הבחירות. ממשלת איראן אמרה לאנשיה כי ארצות הברית הינדסה את ה- COVID-19 כדי לדכא את ההשתתפות, וטהראן נשבעה להעניש את מי שמפיץ שמועות על מגיפה קשה. ארבעים ושלושה אחוז מהאיראנים הצביעו, לא מודעים לכך שההתפרצות כבר החלה. פעולה מהירה יכולה הייתה לאפשר כניסה להסגר. במקום זאת אירן הכשירה את דרכה שלה לקראת ההתפרצות הקטסטרופלית ביותר בהיסטוריה המודרנית.

המספר הרשמי הוא 6,566. עם זאת, מגוון אינדיקטורים אחרים מצביעים על כך שיותר אנשים באיראן נדבקו:

במאמר של אשלי טויט ואוניברסיטת טורונטו ואחרים צוין כי עד 23 בפברואר נחשפו מקרי הידבקויות אצל קנדים ממוצא איראני, בלבנון ובאיחוד האמירויות. בהתחשב בהיקף הנסיעות האוויריות בין איראן למדינות אלו, צוותו של טייט העריך כמה מקרים מקומיים של COVID-19 בוודאי התרחשו באיראן. הערכתם ליום 23 בפברואר: 18,300. מאז שהמגיפה הגיעה למאה מקרים מצטברים, המספרים הרשמיים הוכפלו בערך כל שלושה ימים. אם שיעור זה אכן נכון, ההערכה נכון להיום תהיה 586,000.
ב -3 במרץ, 23 מתוך 290 חברי פרלמנט – כ -7.9 אחוזים – חלו במחלה. (בניגוד לאנשים רגילים, חברי פרלמנט ככל הנראה היו בעלי גישה אמינה לאבחון. כלי תקשורת במדינה התעקשו שהם חלו במחלה לא זה מזה, אלא ממחוזותיהם הבתים.) שיעור ההדבקה של חברי פרלמנט, אם יוחל על כלל אוכלוסיית איראן, יגיע ל 6.4 מיליון מקרים.
הבה נבחן את שאר הפוליטיקאים. המועצה המייעצת הבכירה חוותה שני מקרי מוות ידועים מתוך 39 חברים; בממשלה יש שני זיהומים ידועים מתוך 30. אפילו אם לא לחברי מועצה או ממשלה אחרים היה COVID-19, זהו שיעור זיהומים של 5.8 אחוזים. המשמעות היא הערכה של 4.7 מיליון.
אתר ממשלתי הזמין את האיראנים למסור פרטים על התסמינים שהם חווים. לאחר 2 מיליון תגובות, כ -9 אחוזים דיווחו על תסמיני COVID-19. בארצות הברית, בין אלו שהתסמינים וההיסטוריה שלהם הובילו אותם להיבדק ל- COVID-19, בסופו של דבר כעשרה אחוזים נמצאו חיוביים. אם שיעור זה נכון הרי שבאיראן היו 730,000 מקרי הידבקות.

ב -4 וב -5 במרץ הורשו שתי טיסות פינוי של אזרחים סיניים לעזוב את טהראן למחוז ג’אנסו הסיני. הרשויות הסיניות כמובן היו זהירות מהכנסת נשאים נוספים של הנגיף למדינה, בדקו נוסעים ומצאו 11 מקרים של COVID-19 מתוך 311 נוסעים. אם אנשים סינים באיראן חלו במחלה בשיעור זהה לאיראנים, הדבר מצביע על שיעור של 3.5 אחוזים, בסך הכל של 5.7 מיליון . טוייט, החוקר שחקר טיסות קודמות, מזהיר שמספר זה יכפיל את כל המקרים, מכיוון שהוא מייצג את מספר המקרים באותו מטוס באותה עת (“שכיחות הנקודה”) ולא מקרים מצטברים מוחלטים – שיהיו גבוהים יותר,מה שיביא את ההערכות לבערך 8 מיליון נדבקים. “זה מדאיג, ואני מתקשה לקלוט את ההשלכות של זה,” הוא אמר. “אבל אני חושב שזה אפשרי.”
שבעה מתוך 21 חולי COVID-19 בקולומביה הבריטית טיילו לאחרונה באיראן. למצוא מכנה למספר זה קשה, אך אנו יכולים לנסות. בקולומביה הבריטית יש כ- 50,000 קנדים איראנים, ונניח שהם מבקרים באיראן, נניח, אחת לארבע שנים בממוצע ונשארים חודש. המשמעות היא שבכל חודש נתון, כ -1,000 חזרו מאירן. זה מצביע על נדבקי קורונה בסך של  590,000 מקרים.
ב- 8 במרץ הצהירו רשויות הבריאות במחוז גולסטן שבתי החולים שם מלאים. בגולסטן יש כ -2.2 אחוז יוצאי איראן, ואם נניח שיש לה אותו אחוז ממיטות האשפוז שלה, במחוז צריך להיות 2,600 מיטות אשפוז. נניח שלפחות יש אנשים הסובלים ממחלות אחרות כבר נמצאים במיטות הללו וכי בערך 2,000 מיטות מלאים כעת בחולי COVID-19. כ- 15 אחוז מחולי COVID-19 זקוקים לשהות בבית חולים. זה מצביע על כך ש- 13,000 איש – או כ- 0.8 אחוז מאוכלוסיית המחוז – סובלים מ- COVID-19 בגולסטן. אם שיעור זה חל בפריסה ארצית, הוא מניב 610,000 זיהומים, מה שמרמז על סכום מצטבר של כמיליון נידבקים – אם נכלול את אלה שכבר החלימו. לבסוף, מכיוון שאשפוזים הם אינדיקטור לא מדוייק, הכפל את המספר הזה בכדי להצביע על הצמיחה במספר הנידבקים בשבוע האחרון: 2 מיליון איש.

הממוצע של הערכות אלה הוא כ -2 מיליון, שהם פי 250 מהמספר הרשמי ופי 15 מכלל המקרים שהוכרו ברחבי העולם. על פי הדגמים, טויט אמר לי, שכיחות הנקודה של COVID-19 בקנדה עשויה לעלות ל 5 עד 10 אחוז מכלל האוכלוסייה כאשר המגיפה תגיע לשיאה. המספרים האלה שהראיתי למומחים מציעים שאיראן עשויה להגיע לאותו שיעור או בסמוך לו.

האם באמת יש באיראן 2 מיליון אזרחים עם COVID-19? אולי פוליטיקאים מבלים יותר זמן בציבור, ולכן הם רגישים יותר לזיהום; אם כן, חלק מההערכות לעיל יפריזו בכמות המקרים. ושוב, יתכן גם שהם היו מודעים למגיפה קודם לכן ונקטו אמצעי זהירות. במקרה זה, ההערכות הללו ימצאו את שמץ המקרים. אדוארד קפלן, שחקר מגפות בייל, בדק את מספרי וציין שרבים מהפוליטיקאים באיראן הם זקנים – הגיל הממוצע של חברי מועצת המועצה הבכירה הוא 70 – ולכן סביר במיוחד להראות תסמינים של COVID-19, מה שמוביל  לחלק גדול יותר מהסובלים בחוגים פוליטיים מאשר באוכלוסייה הכללית. ייתכן גם – אולי סביר להניח – שמדגם זה של מדגם יתר עבור טהרן וקום, שתי הערים שנפגעו מהמגיפה. COVID-19 נמצא בכל פרובינציה איראנית, אך מחוזות מסוימים הם מוקדמים יותר במחזורם.

גורמי אי וודאות רבים מקשים על הערכות אלה – וזו הסיבה שמומחים נאלצים לתקוף את הבעיה ממספר זוויות, מתוך הנחה ששגיאות בגישה אחת אינן מתואמות לטעויות בגישה האחרת, וממוצגות בממוצע. אפילו אם לא מעט ההערכות, הם עדיין חושפים התפרצות לחלוטין מחוץ לשליטה, מעבר ליכולתה של איראן או אולי כל מדינה לנהל.

המסרים המגיעים מאיראן במדיה החברתית, ובמיוחד מעובדי שירותי הבריאות, אינן מצליחות לשכנע אותי כי נתוני יום הדין שלי אינם מדויקים. דייוויד נ ‘פיסמן, עמיתו של הטייטס באוניברסיטת טורונטו, מציין כי על פי הדיווחים, הנגיף התפשט לאחר שתושבי קום וטהראן נבהלו וברחו לערים קטנות יותר, ובכך זרעו את COVID-19 בכל רחבי הארץ. על גבי המדיה החברתית מדווחים כי פרובינציות מסוימות, כמו מזנדארן, הציבו מחסומי דרכים בכדי לא לאפשר לאנשים עם הזיהום להיכנס לשטחם.

המצב שהרופאים מתארים הוא נואש, כאשר אחיות מתעטפות במפות שולחן מכיוון שהם עברו מזמן את אספקת הציוד הראוי להן. הם נשבעים שהמספרים הרשמיים שגויים. “פשוט להישאר לילה בבית החולים כדי לגלות על מה אני מדבר,” כתב אחד. או אם אתה רוצה לחיות, חזור הביתה ואל תצא עד שהמגפה תעבור. “החברה [שלנו] זקוקה כעת לפחד יותר מאשר לתקווה.”