איראן הצליחה באיידס, ונכשלה עם הקורונה. הסוד הוא שלטונו של אחמדינג’אד

המדיניות הרפואית הפכה להיות כפופה לרצונות המערכת.

במשך שנים הייתה איראן, אחת ממערכות הבריאות הטובות ביותר במזרח התיכון, אך נגיף הקורונה החדש הראה, כיצד מערכת הבריאות במדינה הפכה למערכת כושלת, שלא מסוגלת להכיל את המשבר, מסיבות שהסבירו שני מומחים איראניים, במאמר בעיתון האמריקני “ניו יורק טיימס”.

שני המומחים, שעבדו באיראן ופיקחו על תכניות הבריאות במדינה לפני שנכלאו ועזבו לארצות הברית.

על פי המאמר, הם פיתחו תכנית למניעת התפשטות האיידס, במהלך שלטונו של מוחמד חתאמי וקיבלו אז תמיכה חיצונית, אך לאחר שאחמדינג’אד עלה לשלטון, החלו הרשויות לחשוד בכל המשתפים פעולה עם זרים, והפסיקו מספר תכניות בריאות שבוצעו בשיתוף פעולה חיצוני.

הממשלה תמכה בנו בתחילת שנות האלפיים, ותכנית האיידס התקדמה מאוד, כתבו. בסתיו 2005 החליף מחמוד אחמדינג’אד את הרפורמיסט מוחמד ח’אתמי כנשיא.

אחמדינג’אד חשד כי האיראנים עובדים עם שותפים זרים, והוא התעקש שלא יהיו הומוסקסואלים באיראן. עד מהרה גדלו ההגבלות על עבודתם של רופאים ומומחי בריאות.

המדיניות הרפואית של אותה תקופה, עברה לרצונות המשטר, והייתה נתונה לו, מה שהפך את המדינה כיום, לא מוכנה להגיב להיקף הזיהום, ולא הייתה מסוגלת להכיל את התפשטות הנגיף.

במאמר נכתב כי ניסיונם גרם להם להבין, כי התגובה האיראנית לנגיף הנוכחי תהיה חלשה, במיוחד לאור הסכסוך ההולך וגובר עם ארצות הברית, הכלכלה הרוסה על ידי סנקציות, והדיכוי האכזרי של הפגנות המוניות בנובמבר.

כדי לאשר שמערכת הבריאות כפופה למערכת השלטון, הצהירו שני המומחים שלמרות שעשרות מתו מהנגיף, הרשויות סירבו להכיר בסכנה.

ב -31 בינואר ביטלה טורקיה השכנה של איראן, את טיסותיה לסין והחלה לבדוק כניסות זרות לשדות התעופה שלה, אך טהרן התעלמה מהעניין.

מאות סטודנטים סיניים ואנשי דת זוטרים, לומדים במכונים הדתיים של קום, שהם המרכז החשוב ביותר ללימודים תאולוגיים עבור מוסלמים שיעים מכל רחבי העולם, ומושכים עולי רגל למקדשים.

אנשי עסקים איראניים נוסעים לעתים קרובות לסין. מאות עובדים ומהנדסים סינים עובדים ברחבי איראן.

המומחים הפתיעו כי למרות התפרצות הנגיף, התגובה הרשמית נותרה הכחשה בוטה להיקף המשבר.

המומחים הגיעו למסקנה כי אפילו עם תברואה לקויה, איראן הייתה יכולה להפחית את התפשטות הזיהום, אך היא לא עשתה זאת.

הלקח, מסכם המאמר, החשוב ביותר במשבר הנגיף באיראן הוא, שלעולם אסור לפוליטיזציה של מדיניות הבריאות להתערב, במיוחד ביחס לתגובה הרפואית לשעת חירום.

קרדיט:עמרם אל מקבוצת נציב