הקונפליקט האמריקאי-איראני בלקח ההיסטוריה
המזרח התיכון היה בית הקברות של אימפריות וקיסרים עוד הרבה לפני שנת 323 לספירה הנוצרית, שבה אלכסנדר מוקדון, השאפתני יתר המידה, חלה ונפטר בבבל, במה שהיא כיום עיראק המודרנית.
האזור הוא מפגש של היסטוריה וגיאוגרפיה – פרשת דרכים בה מעצמות העולם נפגשות, מתנגשות ונכשלות.
באפגניסטן ברית המועצות סללה את הדרך להתמוטטותה בסופו של דבר.
היה זה משבר סואץ בשנת 1956, שהוכיח לבסוף שבריטניה היא כבר לא אימפריה.
למעשה, ישנם גוונים רבים דומים בין משבר סואץ לסביב ההמתנה הנוכחית בין אמריקה לאיראן, שנוצרה לאחר חיסולו של סולימאני.
במשבר סואץ העולם ראה את בריטניה יחד עם צרפת וישראל פולשות למצרים, לאחר ששליט המדינה לשעבר, גמאל עבד אל נאצר, הלאים את תעלת סואץ החיונית מבחינה אסטרטגית, שהייתה בשליטת המערב.
בריטניה רצתה להעמיד את הערבים במקומם – ולבריטניה עדיין היו שאיפות שהיא תוכל להשפיע בעולם ולקבוע כיצד להתנהג – משבר סואץ מוכיח כי אמונות מסוג זה לא היו במקומן.
בריטניה אמנם הייתה תשושה וחלשה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך עדיין הייתה אימפריה.
לבת בריתנו העיקרית, ארצות הברית, לא היה את החשק לראות את המזרח התיכון, והאזור נסחף לעבר הסובייטים – בכך הביאה ארצות הברית את בריטניה לרדת מגדולתה.
כשהסתיים משבר סואץ הסתיימה גם האימפריה הבריטית – למרות כי בריטניה הראתה את שריריה, הוכח שהיא חלשה.
האם בתוך השתלבות ההיסטוריה עם אזור המזרח התיכון זה קורה כעת שוב לארצות הברית לאחר חיסולו של סולימאני?
טראמפ נהג בסוג “לחימה אמתנית” כאשר הורה להרוג את סולימאני, את המעשה שלו ניתן לפרש רק כמלחמה, תקיפת מל”ט אמריקאי הרגה את אחד המנהיגים החזקים ביותר של המשטר האיראני על אדמת מדינה שלישית – עיראק.
איראן נשבעה נקמה וטראמפ השיב באיומים לפשעי מלחמה באמצעות התקפות על אתרי תרבות.
טראמפ פועל על ידי מדיניות של ‘לבלבל ולנוע’. הוא משמיע הצהרה מזעזעת או מתנהג בצורה מזעזעת, מושך את תשומת ליבו של העולם לעברו, ואז משנה לפי דעתו ועל פי סדר היום שלו – סדר היום נע מהר מדי עבור ניתוח מהותי של הבנת מדיניותו של טראמפ.
אולם ההתנהגות הזו של טראמפ מרחיקה ממנו את המדינות השונות.
בעקבות ההתנקשות בסולימאני, עיראק הצביעה בפרלמנט לגרש את כוחות ארצות הברית מהמדינה. הכוח האמריקאי באזור – שכבר נחלש לאחר שני עשורים של מלחמות במזרח התיכון – החל מיד לצמצם כוחותיו באזור.
בתוך כך, גם כוחה של איראן הלך וגדל על חצי הסהר השיעי – שנמתח דרך לבנון, סוריה, עיראק, איראן ותימן.
סולימאני היה אדם ספוג בדם – אך טראמפ הפך אותו ל”קדוש מעונה” – אפילו בסטנדרטים של טראמפ, זה נחשב טעות מדינית וצבאית.
טראמפ נמצא במלכודת משל עצמו – הוא הבטיח שוב ושוב לבוחריו כי לא יגרור את ארצות הברית למלחמות נוספות – לכן מול כל זעם איראני הוא נאלץ לחזור לאחור, ואין זה משנה בעיניו מה ההשלכות.
כעת נאלץ טראמפ לאפשר לאייתולות באיראן לקבוע את מסלול המדיניות של ארצות הברית.
אם יקרה ואיראן תתפשר ותבחר להתקדם במשא ומתן, אזי ארצות הברית פשוט תאבד כוח משמעותי במזרח התיכון.
כמו כן, אם איראן לא תיסוג מהסלמה, ותפתח פיגועים נוספים, טראמפ ימצא את עצמו נשאב שוב לעימות נגד איראן וסביבתה.
מאז שטראמפ בחר לחסל את סולימאני, זה רק הוסיף לכוחה ההולך וגובר של רוסיה באזור. הקרמלין ובעלי בריתה של רוסיה, כמו האיראנים והסורים חשים כעת חזק, זאת כאשר ארצות הברית ובנות בריתה לא מצליחות לייצור קונצנזוס מבית ולא קואליציה יציבה עם מדינות שותפות – נראה שהיחסים בין מדינות המערב מעורערים, חוסר האמון בין המדינות נראה בולט, ולכן טראמפ מתקשה לצעוד בדרך.
קרדיט:אברהם תמקר מקבוצת נציב
אתר Nziv.net מכבד את זכויות היוצרים ועושה מאמצים לאיתור בעלי הזכויות ביצירות הכלולות בכתבות. אם זיהית יצירה שאתה בעל הזכויות בה ואתה מעוניין להסירה מהכתבה, אנא פנה אלינו למייל: [email protected]